גילינו מחדש את כוח המשפחה

"חזרת פתאום, הנה אתה בבית. תן לי רק דקה לנשום, באת לי כל כך, כל כך פתאום..." (דפנה עבר הדני)

כבר שלושה חודשים אנו במצב מלחמה. המלחמה שנוגעת לכל אחד ואחת מאתנו ומשפיעה בכל רובד של חיינו, הפרטיים, המשפחתיים, הקהלתיים. והלאומיים.

במלחמה הזו גילינו מחדש את כוחה של המשפחה. המשפחה אשר בימים רגילים אנו חווים אותה כמובנת מאליה, מצליחים לג'נגל בין כל משימות החיים והמחוייבויות ולא תמיד זוכרים להשקיע ולטפח, מתגלה בעיתות משבר כחיונית ביותר ונחוצה מאד לייצר תחושת בטחון ויציבות כדי לשמור על בריאות נפשית של חבריה.

בימים אלה אנו חווים הפוגה בקרבות ויותר ויותר אנשי מילואים חוזרים הביתה. חלקם לזמן קצר חלקם לתקופה ארוכה יותר.

חשוב לזכור כי כפי שעזיבה של בן משפחה את התא המשפחתי מחייבת הסתגלות כך גם החזרה של אותו אדם מחייבת תקופת הסתגלות. כפי שביטאה יפה כל כך דפנה עבר הדני ז"ל בשירה.

עלינו לזכור כי הנפש הפרטית יודעת להגן על עצמה ולשמור על עצמה מפגיעה וכן לרפא את עצמה ברוב המקרים ורוב הזוגות יצליחו להתאים את עצמם למצב החדש, קרי, חזרה של בן זוג ממילואים ממושכים לחיק המשפחה ואף תדע לשאת יציאתו לאפיזודה נוספת של ריחוק מהבית.

יציאה של בן זוג למילואים וההיעדרות הארוכה מטלטלת את שווי המשקל האישי והזוגי ולמרות השמחה על איחוד המשפחה מחדש ישנם מספר הבטים אליהם כדאי להתייחס בטרם חוזרים בני הזוג ממילואים וזאת כדי למנוע כאבי לב, אי הבנות, העלבויות, כעסים וכד'.

יש לזכור כי שני בני הזוג עברו טלטלה בתקופה הזו, שניהם עברו חוויות רגשיות עוצמתיות והם אינם באותו מצב נפשי בו היו בעת הפרידה. בתקופה זו נוצרו פערים בין בני הזוג וחשוב לתת עליהם את הדעת ולמצוא פתרונות לצמצום הפער ולהתמודדות נכונה עמם.

ריקוד זוגי

כשבן זוג יוצא למילואים ממושכים, נוצר בעצם וואקום אותו יש למלא. לרוב, הנשים הנשארות בבית ממלאות את החסר ולכן כאשר אישה מבינה שעליה להמשיך לנהל חיי משפחה ושיגרה, עד כמה שאפשר, היא מוצאת בתוכה את הכוחות לעשות זאת. היא מסגלת סרגל צרכים חדש ועדכני, היא עושה סדרי עדיפויות ובעיקר מתמודדת ומקבלת החלטות לבד.

כאשר המצב הזמני הזה מתמשך, התנהגות זו הופכת לתכונה ולדפוס התנהלות קבוע. כאשר חוזר בן הזוג הביתה זה דורש מהאישה שוב להשתנות ולחזור לדפוסים קודמים. לחזור לתפקידיה הקודמים, לחזור לשיתוף בהחלטות, לחזור לשיתוף באינטימיות הזוגית ועוד.

אם בעת העזיבה, הנפש הסתגלה מהר למצב זה שהוגדר כמצב חירום, הרי בעיתות של מנוחה, כשתחושת המצוקה ירדה ואין הרגשה של חירום, הנפש מגלה פחות כוחות הסתגלות.

ישנו קושי לעשות את המעברים ולחזור למה שהיה קודם. הריקוד הזוגי של חלופת תפקידים בין בני הזוג לאור מצב משברי חיצוני (מלחמה) לוקח הרבה אנרגיה ולא תמיד יש לכל צד את הכוחות האלה.

הזמן לא עוצר מלכת

בן הזוג החוזר ממילואים, זוכר את הבית כפי שהיה כשעזב, הוא מצפה לחזור לתפקידים שלו המקוריים ולדינמיקה אותה הוא מכיר מהעבר. בת הזוג, לעומת זאת, נשארה בבית והמשיכה את החיים בסביבה הטבעית והמוכרת, מצפה שהוא יכנס "מתחת לאלונקה" וישא בעול איתה אך ימשיך מהנקודה בה היא נמצאת עם הבית, הילדים, העבודה ועוד.

שניים שהם אחד

שני בני הזוג מאד עייפים. אחד עייף מלחימה, ממראות קשים, מהתמודדות בחוץ האישה עייפה מניהול משק בית, דאגה ומתח לבן הזוג, מלהיות לבד. כל אחד מתמודד עם העייפות, הלאות או העצבות בצורה אחרת, המתאימה לאופיו ולכוחות הנפש שלו או שלה.

שני בני הזוג חשים לא פעם תחושה של תסכול על כך שאינם יכולים להיות נוכחים עבור השני. אישה הנשארת בבת חרדה ומודאגת אינה יכולה לעשות משהו כדי לסייע לבעל ואף הוא, הנמצא רחוק או עסוק ואינו זמין, אינו יכול לסייע בקשיים בבית או לעזור בפתרון דילמות.

תכנון מסלול מחדש

היציאה החפוזה של בעל את הבית ובעצם את חיי השיגרה, פוגעת לא  פעם בתכניות של בני הזוג. אם זה יציאה לטיול הגדול, מעבר דירה, התחלה של לימודים ועוד. לא פעם מתאפיינת התחושה כעמידה במקום, בהמתנה למשהו שיקרה, הבעל יחזור, תסתיים המלחמה, אך לעיתים ישנו כורח להמשיך בתכנית הקודמת ואז שוב נוצר פער בין בני הזוג.

צמצום פערים

לקראת חזרה הביתה יש לשים לב ולהתכונן פערים הללו העלולים להתפתח ולהיות מוכנים אליהם. רוב הבעיות נתנות למניעה אם אנחנו מודעים להם מראש, מדברים עליהם ומתכננים אסטרטגיה להתמודדות עמם.

החיים הזוגיים מלאים בהתמודדויות בלתי צפויות, כל אחד חווה אותן אחרת ומגיב אליהן בהתאם ליכולות, לקווי האישיות ולתכונות. מה שעוזר לבני זוג לשאת משברים ןלצלוח אותם הם עקרונות של כבוד הדדי לתחושות של בני הזוג, קבלה ללא שפיטה או בקורת, תחושת סולידריות שהקשיים הם של זני בני הזוג ולא רק של אחד מהם ובעיקר תקשורת טובה.

מי ייתן ויחזרו כל החיילים והחטופים בריאים בגופם ובנפשם לחיק משפחותיהם במהרה.  

רותי מאירי היא עו"ס קלינית, מנהלת ארצית של מרכזי הטיפול של תנועת אמונה