ימי התום: משחקי הילדות חוזרים לאופנה

אביב 2020 ייזכר בדפי ההיסטוריה שלנו כאביב הקורונה, הסגר והחל"ת, אבל גם כתקופה שבה למדנו להוריד הילוך, להתכנס פנימה, לגלות מה יש בסביבת מאה המטרים של ביתנו, להכיר מקרוב את המטבח, ובעיקר - לבלות שבועות שלמים עם ילדינו האהובים בבית, בחיפוש אחר רעיונות חדשים להפעלה. 

כחלק מהפתרונות היצירתיים הללו חוזרים אלינו לאחרונה משחקי הילדות שלנו - דור ההורים שלא ידע אינטרנט, טאבלט, אייפון ואקס בוקס, והסתפק במשחקי רחוב עם שאר הילדים. "כלי המשחק" שלנו כללו אז גומי, חבל, מקלות, גיר, אבן מדרכה, חמש אבנים קטנטנות וכדור, והפשטות הזו הצליחה למלא אותנו באושר ובשמחה גדולה, שלא לדבר על הוצאת האנרגיה והפעילות הגופנית שהיו חלק ממנה.

קשה שלא לשים לב שלאחרונה בוקעים מחצרות הבתים והמדרכות, בטווח מאה המטרים, אותם קולות ילדות רחוב עולצים, אלה שבעשור האחרון פינו את מקומם לצלילי רינגטונים וטיק טוקים בחיק הבית. כך פוגשים ילדי דור ה־Z המתוחכמים שלנו אותם משחקי ילדות נשכחים ואהובים שלנו, שבחסות הקורונה זוכים לתחייה מחודשת כחלק מ"בונדינג" בין־דורי. 

אספנו כמה ממשחקי הילדות הפופולריים הללו, המתאימים לשניים ולשלושה משתתפים וגם למספר גדול יותר, המתאים למשפחות גדולות יותר ו/או כזה המאפשר השתתפות של ההורים. חלק מהמשחקים מתאימים יותר לחצר, והאחרים מתאימים גם לבית. במשחקי הבית המובאים כאן נעזרנו בשלומי איילון, מפעיל "משחקי שכונה בגינה". איילון התאים חלק ממשחקי הילדות למשחקים בבית, וגם לילדים הקטנים יותר, שבחלק מהמשחקים יפיקו תועלת מפיתוח שרירים הקשורים במוטוריקה עדינה. ואם אתם לא ממש זוכרים את הכללים, תמיד תוכלו למצוא ברשת סרטונים שירעננו את זיכרונכם. בילוי נעים!

בבית:

חמש אבנים 

אצלנו היו אלה חמש קוביות מתכת מרובעות, אך אם אין לכם כאלה אפשר לשחק גם בחמש אבני חצץ. כל אחד בתורו מחזיק את האבנים בכף היד, ואז מפזר אותן על הרצפה. עתה הוא צריך ללקט אותן, כשבכל פעם הוא זורק אבן אחת באוויר, ועד שהיא חוזרת לכף ידו הוא אמור ללקט אבן מהרצפה, עד שכל האבנים חוזרות אל כף היד. בשלב הבא הוא מלקט שתי אבנים יחדיו בעת שאבן אחת מונפת לאוויר, ובשלב הבא הוא אוסף מהרצפה שלוש אבנים יחדיו. המשחק עולה בדרגות הקושי במגוון אפשרויות שתוכלו לדלות מזיכרונכם או לחפש בסרטונים ברשת. לגילים הנמוכים יותר יש וריאציה פשוטה יותר: מניחים אבן אחת על גב היד ומפזרים את הארבע האחרות לרצפה, מבלי שהאבן המונחת תיפול. עכשיו, יש לאסוף את האבנים, שוב מבלי שהאבן שעל גב כף היד תיפול. גם הפעם דרגת הקושי עולה, כשמתחילים באיסוף של כל אבן בנפרד, לאחר מכן כל שתיים יחד וכו'. 

אצבע שחורה 

משחק משפחתי שמתאים במיוחד לקטנטנים. יושבים על השטיח במעגל, כשילד אחד יושב במרכז, בעיניים עצומות. מנהל המשחק שנבחר מראש קובע מי מבין המשתתפים ייגע באצבעו בילד שיושב במרכז, כשכולם מסביב קוראים בו בזמן "בזזז" ומניפים באוויר גם את האצבע שלהם. הילד שבמרכז צריך לגלות מי מבין הסובבים הוא זה שנגע בו. 

נחש בא

הווריאציה של משחק הקפיצה בחבל, שמותאמת לילדים קטנים יותר ומאפשרת גם משחק בבית. משתתף אחד מחזיק בקצהו של חבל שמונח על הרצפה. הוא מזיז את ידו במהירות ימינה ושמאלה כך שהחבל מתעקל כמו נחש על הרצפה. הילדים הקטנים, כל אחד בתורו, קופצים מחוץ לחבל מבלי שהוא ייגע בהם. 

גוגואים 

בעוד אנחנו נהגנו לשחק בחצר בגוגואים, אותם חרצני משמש שאספנו, כשניסינו לקלוע אותם לגומה באדמה, הווריאציה הביתית של המשחק נקראת "גוגו קרוב לקיר" וכוללת ישיבה על הרצפה בשורה ישרה במרחק של כשלושה מטרים מהקיר. מחלקים לכל הילדים מספר חרצנים שווה. כל ילד אוחז חרצן אחד בין האמה לאצבע, ובאמצעות האצבע מניף אותו על הרצפה, רחוק ככל האפשר לכיוון הקיר. מי שמגיע הכי קרוב לקיר אוסף את ערימת החרצנים של האחרים. חוזרים על כך כמה פעמים, והמנצח הוא מי שנשאר בידיו המספר הגדול ביותר של הגוגואים. מובן שיש להיזהר שהחרצנים לא יגיעו לפעוטות, שעלולים לבלוע אותם.

כדורגל גוגואים

הילדים יושבים על הרצפה במרחק כמטר זה מול זה. האחד יוצר באמצעות האצבע והאגודל האנכיים לרצפה מעין "שער", והשני צריך לקלוע את הגוגו שבידו לתוך השער. גם הפעם האחיזה בגוגו היא בין האגודל לאצבע (כפי שהיינו משחקים בגולות), כשהגוגו גולש אל הרצפה לכיוון השער באמצעות האצבע שנשלחת מעליו. ושוב, היזהרו מחרצנים בידי פעוטות.

בחצר:

קפיצה בחבל 

שני משתתפים עומדים זה מול זה במרחק של שנים עד שלושה מטרים, וכל אחד מהם אוחז בקצה של חבל שאורכו כארבעה עד חמישה מטרים. הם מסובבים את החבל בכיוון אחד, והמשתתפים האחרים, כל אחד בתורו, צריכים לדלג מבעד לחבל, בלי לגעת בו. מי שלא מצליח נפסל, ומתחלף עם אחד ממסובבי החבל. מי שמצליח לדלג ברצף מספר גדול ביותר של פעמים מבלי להיפסל, הוא המנצח. 

קלאס 

בעבר מדרכות רבות היו מקושטות בציור של משחק הקלאס, ששורטט עליהן בעזרת אבן גיר. שלוש משבצות אנכיות, ואחריהן שתים אופקיות ( זו לצד זו) ועוד משבצת אחת מעל, ושתיים אופקיות מעליה ( שמונה משבצות בסך הכל), ומעל המבנה המרשים הזה שורטט חצי עיגול שכונה ״שמיים״. המשבצות מסומנות בספרות מ 1 עד 8 מלמטה למעלה. כלי המשחק הוא אבן שטוחה כלשהי, שאותה זורק המשתתף הראשון אל המשבצת הראשונה. עתה הוא מנתר אל המשבצת על רגל אחת, נצמד עם הרגל אל האבן ואז צריך לגרור אותה בבעיטה מדויקת אל המשבצת הבאה. אסור לדרוך על הקווים או לזרוק את האבן מחוץ למשבצות. כשמגיעים לזוג המשבצות האופקיות, קופצים עליהן בשתי הרגליים, כשכל רגל על משבצת אחרת - וזה מה שיוצר את קפיצת הקלאס הזכורה. כשמגיעים אל חצי העיגול, מרימים את האבן ביד ומנתרים בסיבוב כך שעומדים עם הראש לכיוון המשבצת הראשונה, והפעם חוזרים אליה רק בקפיצות וללא גרירת האבן. כשהאבן לא עוברת למשבצת הנכונה או נזרקת על הקו, התור עובר למשתתף הבא. בסיבוב הבא כל משתתף ממשיך מאותה משבצת שבה נפסל בסיבוב הקודם.

גומי קפיצה 

שני משתתפים עומדים זה מול זה בפיסוק קל, במרחק של כשני מטרים זה מזה. הם משתחלים דרך הרגליים לחוט גומי באורך של כארבעה מטרים ששני קצותיו קשורים זה לזה, כך שהגומי יוצר ביניהם מלבן שאורכו כאורך המרחק ביניהם ורוחבו כרוחב הפיסוק בין רגליהם. מתחילים כשהגומי בגובה הקרסול. המשתתפים האחרים, כל אחד בתורו, צריכים לקפוץ בין שתי שורות הגומי במגוון אפשרויות (אם אינכם זוכרים כיצד, תוכלו לצפות בסרטוני הסבר ברשת). כדי להעלות את רמת הקושי מעלים את גובה הגומי אל אמצע השוק, ולאחר מכן אל גובה הברכיים. 

עשרים ואחת

המשתתפים עומדים במעגל ומתמסרים ביניהם בכדור, כשאחד המשתתפים שנבחר מראש עומד ביניהם ומנסה לחטוף מהם את הכדור או לגעת בו ולהפילו לרצפה. המטרה היא להתמסר 21 מסירות ברצף מבלי שהכדור ייחטף או ייפול לרצפה.

אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח 

אחד המשתתפים הוא "דג מלוח", והוא עומד בעיניים עצומות ובגבו לשאר המשתתפים, העומדים מאחורי קו במרחק רב ממנו. בזמן שהוא עוצם את עיניו ואינו רואה, המשתתפים האחרים מתקדמים לעברו במהירות. על ה"דג מלוח" לומר "אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח" ואז להסתובב למשתתפים ולהביט בהם. הם מצידם אמורים לקפוא במקום, אך גם לנסות לגעת בו בגבו מבלי שישים לב. אם הוא רואה שמישהו זז, הוא פוקד עליו לחזור לקו ההתחלה, ואם אחד המשתתפים הצליח להגיע ל"דג מלוח" ולגעת בגבו מבלי שנתפס בתנועה, ה"דג מלוח" צריך לספר סיפור לכל הילדים. במהלך הסיפור עליו להזכיר את המילה "דג מלוח", ואז כולם צריכים לברוח אל מאחורי קו ההתחלה. מי שנתפס על ידי ה"דג מלוח" לפני שהגיע לקו, הופך "לדג מלוח" בסיבוב הבא. הווריאציה הביתית של המשחק לפעוטות כוללת זחילה או הליכה על הברכיים במקום ריצה.

תופסת צבעים 

בוחרים מי יהיה התופס, והמשתתפים האחרים מתפזרים סביבו. התופס בוחר בצבע מסוים ומכריז עליו בקול, והמשתתפים צריכים למהר ולגעת בחפץ כלשהו או בפריט לבוש שהוא בצבע הנבחר. התופס צריך לתפוס את מי שלא הצליח לגעת בצבע, והוא זה שהופך לתופס בסיבוב הבא. אם לא הצליח התופס לתפוס משתתף כזה, הוא ממשיך להיות התופס ומכריז על צבע אחר. 

שלוש(ה) מקלות 

מסדרים שלושה מקלות במרחקים שווים. המטרה היא לנתר בין המקלות בשלושה צעדים בלבד (צעד אחד בין כל רווח), מבלי להזיז שום מקל ממקומו. מתחילים ברווח קטן בין המקלות, ולאחר שכולם מצליחים לנתר בין המקלות מגדילים את המרחק ביניהם. מי שלא מצליח לנתר בצעד אחד בין כל זוג מקלות נפסל, והמנצח הוא האחרון שנשאר מבלי להיפסל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו