בתקופה האחרונה אני שומע על יותר ויותר אנשים שמרגישים שהם אינם פרודוקטיביים, שאין להם כוח לעבוד. בתקופות רגילות, חלקנו נוטים להישאב לשגרה עמוסה; בעוד שבתקופות קשות רגשית אנחנו מצפים מעצמנו להמשיך ולהציג תפקוד מיטבי. אלא שבזמנים קשים ומורכבים – מלחמה למשל, או במצבים שבהם ילדינו נמצאים איתנו מבוקר עד ערב – כמות המשאבים שלנו נפגעת.
דמיינו חומה גדולה: כל לבנה בה מייצגת חלק מהאנרגיה שלכם. בתקופת מלחמה החומה הזאת רעועה, לבנים נופלות ממנה כל הזמן, ויש לכם פחות אנרגיה בגלל המציאות הקשה שמסביבכם.
מה עושים? מצפים מעצמכם לפחות. למה? כי מחקרים הראו שלפרפקציוניזם קשר חיובי עם דחיינות. ככל שתצפו מעצמכם לעשות יותר בזמן מלחמה – כך הסיכוי שתיתקלו בדחיינות – עולה.
אז תתמקדו. בדקו מה באמת הכרחי שתעשו, ובחרו בקפידה רק דברים חשובים. הסופר גרג מקיואן קורא לזה "פחות, אך טוב יותר". אני מציע לכולנו לאמץ את המנטרה הזאת, "פחות, אך טוב יותר".
הכותב הוא פסיכולוג קליני מומחה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו