אם אתם לא בני דור ה־Z, וכבר צברתם קילומטראז' שנים נאה של שלושה-ארבעה עשורים ומעלה, סביר להניח שגם אתכם מרגשים פריטים כמו קופסת עוגיות ישראלית משנות ה־70, סיפולוקס ופתילייה מבית סבתא, ספר בישול ישן או ספרי ילדים מלפני עשורים, ועוד פריטים נוסטלגיים שמחזירים באחת לתום ילדות ולארץ ישראל הישנה והטובה של פעם.
אבל יש כאלה שעבורם לא מדובר רק בהתרגשות רגעית, ומשיכתם לחפצים ולמוצרים ישראליים מראשית המדינה הפכה אותם לאספנים בלתי נלאים שלהם, עד כדי כך שביתם הפך למוזיאון, או שהם הקימו בנפרד מביתם מוזיאון פרטי שיכיל את האוסף.
"הכל התחיל אצלי כשבשנת 1981 טסתי לראשונה לחו"ל, והדיילת הגישה לנוסעים בקבוקי אלכוהול מיניאטוריים", מספר הדי אור (64), איש עסקים מתל אביב שהקים את "בן גוריון 10 - היסטוריה ישראלית על מדף" ברמת גן. "התחלתי לאסוף כאלה, ואז גיליתי בשוקי עתיקות שיש גם כאלה מלפני קום המדינה, של שטוק, כרמל מזרחי ועוד.
"זה פתח לי את התיאבון לחפצים ישנים נוספים של 'ישראליאנה' - דברים שנוצרו, נעשו ונמכרו בארץ בין 1900 ל־1970. כשכבר לא היה לנו מקום לגור בבית בגלל האוסף, העברנו אותו לשטח של 160 מ"ר בבניין משרדים".
.jpg)
האוסף של אור כולל, לצד מדפי ענק עמוסי מיניאטורות אלכוהול, גם כ־30 אלף איגרות שנה טובה שנהוג היה לשלוח בדואר, חפיסות סיגריות של חברות ישראליות, מוצרים הקשורים לחברת אל על מאז הקמתה בשנת 49', מוצרים של חברת הספנות צים ואוסף פריטי בתי מלון מפלסטלינה. לצידם גם סירים של פעם, תיקים, שלל קופסאות פח, קופסאות סרדינים, קופות חיסכון, בקבוקי סודה וסיפולוקס וכרזות פרסום. מאז הקורונה הוא עדיין לא פתח את האוסף למבקרים, אך בעמוד הפייסבוק שלו "היסטוריה ישראלית על המדף" הוא מעלה הגיגים ומאמרים בנושא.
מוזיאון של פעם
ביתו של גיל פנטו (54), ברחוב שבטי ישראל שליד שוק הפשפשים ביפו, מעוצב כולו ברוח האוסף הישראלי העצום שלו, הכולל פריטים וחפצים שיוצרו בארץ עד שנות ה־70. "הכל התחיל מקופסת פח של סוכריות צ.ד. (חברת ממתקים משנות ה־50, ס"ס), שמצאתי בשוק הפשפשים והזכירה לי קופסה זהה מבית סבתי בקיבוץ חולדה. אחרי שקניתי אותה התחלתי לאסוף קופסאות פח ישראליות נוספות של חברות קפה וממתקים של פעם, כמו 'ליבר', 'רבל' ו'תקה', כי היה בהן משהו מאוד צבעוני וויזואלי. בהמשך הוספתי לכך שלל חפצים ומוצרים שיוצרו בארץ עד שנות ה־70, ושאפשר היה לקנות בחנויות רחוב: קוסמטיקה, צעצועים, אופנה ומכולת.
"בשנים אלו רוב התוצרת היתה ישראלית, וכמעט לא היה יבוא, ובמוצרים רואים את התמימות, הפשטות, השפה של פעם והצניעות שקסמו לי מאוד. בשנות ה־80 מתחילה הגלובליזציה, נסגרים חלק מהמפעלים הישראליים, והישראליות לאט־לאט הולכת לאיבוד. האוסף מבחינתי הוא אוסף זיכרונות מהילדות של פעם ומהבית של סבא וסבתא, וכל אדם שמגיע אלי מוצא בו את הזיכרונות הפרטיים שלו. אפשר לגעת, לפתוח ולדפדף, וזה עושה את החוויה הרבה יותר מוחשית".
עוד תמצאו ב"מוזיאון של פעם" שבביתו של פנטו אוסף אופנה ישראלית של אתא, משכית, גוטקס ואוברזון; מטבח ישראלי של פעם הכולל שולחנות פורמייקה; מקרר אמקור 10; ספרי בישול ישנים וכלי מטבח של פעם; אוסף מעולם בית הספר של פעם, הכולל שולחנות, מחברות, קלמרים ותלבושת אחידה; אוסף "ילדות של פעם" הכולל משחקי ילדות וספרי ילדים ועוד. לאחרונה החלו אנשים מבוגרים למסור לידיו אוספים ישנים שלהם כדי שיציגם במוזיאון, כגון מפית אוכל רקומה לבית ספר, סיכות בגדים, מחזיקי מפתחות ילדות ועטיפות גומי לעיסה.
פנטו מארח בביתו בתיאום מראש קבוצות ומשפחות, שרבות מהן מגיעות כדי לחגוג כאן יום הולדת בתפאורה המיוחדת של ישראל הישנה. כמו כן, הוא מעביר פעילות בת שעה וחצי, ובה אנקדוטות וסיפורים הקשורים לחפצים השונים. פרטים והזמנות באתר של גיל פנטו.
"א גרוייסע מציאה"
צפונה משם, בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, פתח דרור ברק (52) את "א גרוייסע מציאה": 60 מ"ר שבתוכם כ־2,500 פריטים נוסטלגיים מארץ ישראל הישנה, שנאספו במשך 35 שנה ויותר. לצידם, כמה פעלולים חשמליים ומכניים שהופכים את הביקור במוזיאון למיוחד ומשעשע.
ברק, יליד רמת גן, היה בעברו שחקן ואיש פרסום תל־אביבי, ולפני 21 שנה עזב את תל אביב לטובת חיי קיבוץ: "מילדות נמשכתי מאוד לכל מה שקשור לישראל הישנה, ובחרתי בקיבוץ יפעת כי רציתי לעבוד במוזיאון העמק של הקיבוץ, שמוקדש כולו לארץ ישראל של פעם".
אבל בקיבוץ לא היה תקן לעובד נוסף, וברק מצא את עצמו עובד ברפת במשך שני עשורים, לא לפני שהבטיח לאנשי הקיבוץ שהוא יקים מוזיאון יפה יותר. "כבר בתור נער הייתי אוסף מהרחוב תכולות של בתים של אנשים שנפטרו ואגרתי במחסנים ובבתים שלי ושל קרובי משפחה. בקיבוץ הכרתי את הילה, שהפכה לאשתי, ובפרגון עצום אפשרה לי להקצות לכל האוסף חדר שלם בבית. כשגם זה לא הספיק ביקשתי מהקיבוץ מבנה למוזיאון, וקיבלתי את מבנה המקלחות הישן של הקיבוץ, שאותו בניתי מאפס למוזיאון שהוא היום".
המוזיאון מחולק לתשע תחנות: מטבח, מרפאה, חצר כובסת, בונקר תש"ח, חנות מכולת, חדר להשכיר, בית מסחר למכשירים, חצר חקלאית וחדר ילדים. תמצאו בו מאות חפצי מטבח ומכולת, מכונת תפירה זינגר, מזרן סוכנות, מגהץ פחמים, מזוודות עתיקות, גיגית מתכת לכביסה ועוד. נוסף על כך מציג ברק, כמי שמילדות היה מרותק לסיפורי מלחמת השחרור והפלמ"ח, רימונים, אקדחים, קסדות, ואפילו תת־מקלע סטן מקורי שהשתתף בקרבות תש"ח, שאשתו רכשה לו במתנה מאספן נשק. הביקור כולל "מופעזיאון", שבמהלכו מסביר ברק לילדים על החפצים ההיסטוריים באמצעות סיפורים וחיקויים. מחיר: 30 שקלים מגיל 3 וחצי. בתיאום מראש בטל' 052-8048222.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו