תחילת האביב היא בדרך כלל העונה בשנה שבה כולם נוהרים לראות את הדרום האדום - מרבדי הכלניות המרהיבים בדרום הארץ. במצב הנוכחי, כולנו בוכים וכואבים ולא בטוח שמתחשק לרדת לשמוח עם הכלניות המבצבצות, או אולי דווקא כן. מה שבטוח, בעולם העיצוב הן הפכו סמל, מוטיב שאמנים ויוצרים רבים בוחרים בו כדי לבטא את תחושותיהם.
עלי הכותרת האדומים של הכלנית, כמו גם הפרג והנורית, משתלבים גם בשטיחים, כלי בית וחיפויי קירות, ומכניסים אליהם מידה רבה של אופטימיות וצבעוניות.
מצאנו אותן משולבות ביצירות של יוצרים מקומיים וגם כאלמנט דקורטיבי על כלי בית וטקסטיל:
שם היצירה: "נובה"
שם היוצרת: אלכסנדרה לברנטייב
סיפור היצירה: מדי שנה נוסעת האמנית לפסטיבל "דרום אדום" ונהנית מהפריחה. מאז 7 באוקטובר, המקום טבע בדם וקיבל משמעות חדשה עבורה. היצירה מתמקדת בדיוק בזה, כמות הגופות כמספר הפרחים האדומים, ואם נעשה זום-אאוט, נראה ים אדום המשתרע עד האופק, כך מספרת לברנטייב.
שם היצירה: "צימאון"
שם היוצרת: אליה-ים
סיפור היצירה: היצירה נוצרה מתוך תחושת חוסר האונים שהרגישה אליה בעקבות אירועי הזוועות של 7 באוקטובר. תחושת הריקנות בחזה, הדומה לבור ללא תחתית, יצרה אצלה חלל שיכול להתמלא רק בעזרת אנושיות, אחדות וקרבה, דאגה משותפת אחד לשנייה ותקווה לעתיד בהיר וימים טובים מאלה. כל אחד מאיתנו זקוק למשהו שימלא אותו, כמו שילדים זקוקים להוריהם, כמו שפרחים זקוקים למים.
שם היצירה: "התקוה"
שם היוצרת: הילה מדמוני
סיפור היצירה: בתחילת המלחמה, הייתה מדמוני מזועזעת, משותקת - עד שבאחד הימים ההמנון התנגן בחדשות. ברגע אחד היא הוצפה בכעס, תסכול, געגוע לאנשים שהיא בכלל לא מכירה, כאב על אנשים שהיא כן. היצירה הזו עזרה לה לבטא את מה שהרגישה בתוכה. פחד שתמיד תהיה כאן מלחמה. "להיות עם חופשי בארצנו" הוא משפט שגורם לה מחנק בגרון, מאז שהיא ילדה. מדמוני מאחלת שיגיע יום בו נחזור לחיות בביטחון בארץ הזאת, מבלי לפחד על החיים שלנו ושל האהובים שלנו, ומקווה שנלמד לחיות בשלום עם מה ששונה מאיתנו.
שם היצירה: "הרבה כלניות"
שם היוצרת: לימור משולם
סיפור היצירה: כמו רבים, גם לימור משולם נותרה אילמת ונטולת כל חשק ליצור משהו. לפיה, ניתן להגיב לאירועי 7 באוקטובר רק ממרחק הזמן, אם בכלל. משולם השתמשה בכל גבולות הנייר עד לכדי אי השארת אוויר בין הצבעים, כדי לתאר את תחושת המחנק האישית שלה לנוכח הזוועות והמידע החדש שנחשף בכל יום. "אנחנו חיים בזמן שנצרב בהיסטוריה, עם ויזואליה אייקונית שפוגשת אותנו בכל פינה", היא מסבירה. משולם הקדישה את היצירה לחברותיה מהעוטף: זוהר, מיכל ואיה.
שם היצירה: "כל הדברים הקטנים אשר ימלאו את בורות הפגזים"
שם היוצרת: נטע כהן
סיפור היצירה: האיור הזה הוא התגובה היצירתית הראשונה של נטע כהן לאירועי 7 באוקטובר והוא מבטא עצב עמוק על החיים שנגדעו, על כל אלה שאבדו ושנותרו מאחור. קשה לה להתבטא בכתב לגבי האירועים, ולכן השאילה מתוך הפואמה של יהודה עמיחי, "ירושלים 1967", כששינתה את המילה הראשונה מקיץ לסתיו:
״בסתיו הזה של שנאה קרועת-עיניים לרווחה
ואהבה עיוורת, אני מתחיל שוב להאמין
בכל הדברים הקטנים אשר ימלאו
את בורות הפגזים: אדמה וקצת עשב,
אולי אחרי הגשמים רמש קטן למינהו.
אני חושב על ילדים גדלים חצים במוסר אביהם
וחצים בתורת מלחמה.
הדמעות חודרות עכשיו אל תוך עיני מבחוץ
ואזני ממציאות יום יום
קול צעדי מבשר....״
שם היצירה: "כלניות"
שם היוצרת: דליה סלע
סיפור היצירה: אחרי מלחמת לבנון השנייה יצרה האמנית את העבודה, שנשארה אצלה באטלייה. על רקע אירועי 7 באוקטובר היא הוציאה את היצירה שהפכה להיות רלוונטית שוב, לצערנו, והוסיפה לה שכבה נוספת. היצירה השתתפה בתערוכה "יומן מלחמה ויזואלי", תערוכה ששירטטה את אירועי 7 באוקטובר דרך יצירות ועבודות של יוצרים מקומיים.
שם היצירה: סיכות כלנית
שם היוצרות: אורנה מזור, שהקימה בשנת 2007 את המחלקה ללימודי הום -סטיילינג ועיצוב במכללת שנקר להנדסה, עיצוב ואמנות, ורעות בר טל, מעצבת רב תחומית בעלת סטודיו לעיצוב בתלת ממד ומוצרים בתחום הצמחייה.
סיפור היצירה: סיכת הכלנית מגיעה באדום כמחווה לדרום אדום. במשך השנה האחרונה, הוציאו מזור ובר טל גם כלנית צהובה, לבקשת מטה משפחות החטופים. הסיכה מסמלת מבחינתן את רוח התקופה, בדגש על מסר אופטימי תוך הסתכלות על היום שאחרי. המעצבות ביקשו ליצור פרח שמזוהה עם הדרום אך עם מסר חיובי של ציפייה אופטימית והתחדשות.
פרחי בר באופן כללי הם פרחים מלאי אופטימיות ושמחה. הפריחה האדומה ממגנטת אליה את תשומת הלב - כלניות, נוריות ופרגים, משתלבים בפריטי ריהוט וכלי בית, ומאפשרים לשבץ את הפריחה האדומה גם באופן הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו