"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
בלי קשר למקום בו אנו נמצאים בעולם, העם היהודי - בפזורתו, ברבגוניותו, אך גם במרכזיותו בארץ ישראל – מצוי ב"מצרים חדשה" מאז השבת השחורה, ב- 7 באוקטובר 2023.
כמו במציאות הקשה של החטופים בעזה בידי חמאס, וכמו גופות שעדיין מוחזקות בידיים רוצחות וממתינות לקבורה בישראל, כך גם ברמה הרוחנית והרגשית – כולנו שבויים, כולנו אסורים בעבדות הנפש של מצרים זו שנכפתה עלינו מאז אותו יום.
אנו עם המספר סיפורים ובונה את זיכרונו בהווה מתמשך בדרך לעתיד. אנו "עם הספר", הינו התורה, אבל לא רק התורה שקיבלנו ממשה בסיני. אנו עם המספר סיפור חיינו כעם נצחי. הזיכרון הקולקטיבי מהווה את המחנה המשותף והסיפור המתמשך נובע מהחזון "לא אבדה תקוותנו" מתחילת הדרך כעם ולא רק בהקמת המדינה בארץ מולדתנו.
החוסן שלנו כיהודים שורשו בהמשכיות הסיפור - סיפור שנדמה כחוזר על עצמו, אך למעשה הוא זיכרון שמחיה את זהותנו וגורלנו. אם אנו העם הנבחר, הרי שנבחרנו כדי לזכור ולספר.
ארץ ישראל היא הארץ המובטחת, ההבטחה הזו עודה ממתינה לגאולה – לא במשיחיות לאומית ופופוליסטית של מי שיזכה למשול, אלא בערכיה של מגילת העצמאות. "להיות עם חופשי בארץ ארצנו" פירושו להיות חופשים מעבדות חיצונית ופנימית. בטחון לאומי, ריבונות וגם חופשיים בארץ ארצנו מהעבדות רוחנית ופנימית. אין תיקון עולם ללא תיקון עם שמתחיל בתיקון עצמי.
הארץ המובטחת היא היעד אליו ישראל חותרת באמצעות החזון של מדינה יהודית ודמוקרטית, המבוססת על ערכי הנביאים, בערכיה של חברה אזרחית שוחרת חירות, פלורליזם, הכלה ושוויון – חברה שהיא יהודית לא רק בזהות אלא גם בערכים.
ולכן, כשנתכנס שוב סביב שולחן הסדר, יעמדו כסאות ריקים עבור אלה שעדיין לא נגאלו משביים - אך גם לבנו כולו שבוי בעזה. אין צורך למנות את עשר המכות שהכו את מצרים - אנו חיים את המכות הפוגעות היום במצרים שבקרבנו, במדינת ישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם.
פרעה חדש, אשר לא ידע את יוסף, שולט בנו כאשר האנטישמיות משנה את פניה לאנטי-ציונות ומתפשטת על פני האדמה. הפעם לא רק שפרעה הוא חיצוני – בדמותה המאיימת של חמאס והטרור – אלא גם מתגלם בדרכים רבות שבהן איראן והשותפים שלה פותחות חזיתות אינסופיות – לא עוד בשם המאבק הפלשתיני, אלא במטרה ברורה להשמיד את ישראל ולחסל יהודים בכל מקום. "מהנהר לים" פירושו להשמיד את העם היהודי, לא רק ישראלים.
אך אין להמעיט גם מעוצמת הדיכוי של "פרעה" פנימי – אלה שמחזיקים חברה שלמה בשבי של ייאוש, כאשר אין הסכם לשחרור החטופים עכשיו הביתה, ובלבול בין האינטרסים של אזרחי ישראל ויהודי העולם מסכל כל תהליך של גאולה.
רק לאחר שחרור השבויים, ניתן יהיה להתחיל את המסע מחדש - לצאת ממצרים של היום, של הסיוט שעדיין אנו נמצאים כדי לשחרר את עצמנו לעבר נרטיב חדש של דמוקרטיה, פלורליזם, גיוון והכלה – חברה חופשית "משנאת חינם", המתכנסת מחדש בסיני לחידוש הברית כעם מאוחד ורב-פנים.
כדי שנוכל להיגאל מהמצרים של "שנאת חינם", עלינו ללכת אל הבטחת "אהבת חינם". רק כך נזכה להיגאל ולגאול את עצמנו מהמצרים בו אנו חיים היום. מתוך כאב אך גם מתוך תקווה אנו זועקים: שלח נא את עמי!
גם בדור הזה, כשעדיין איננו חשים כמי שכבר יצאו ממצרים, עלינו להמשיך ולספר את סיפור היציאה מן החושך אל אור הגאולה: שחרור השבויים, שחרור מהפרעונים – חמאס, חיזבאללה ואיראן ושחרור העולם משנאת יהודים. כל אלה יאפשרו לנו לבנות נרטיב ציוני מחודש, כזה שיחזיר אותנו להיות אור לגויים.
עדיין לא השנה, אבל בסיום סדר פסח, נקיים את מצוות "והגדת לבנך ביום ההוא" - לספר את גאולת יציאת מצרים ובתקווה מחודשת להחל לעם ישראל כולו: "לשנה הבאה בירושלים" בחזרת החטופים והחטופות, חיילי וחיילות צה״ל שלמים ובריאים הביתה, ורק שיבואו בשורות טובות ושלום על ישראל.
הרב סרחיו ברגמן הוא נשיא האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו