"כל היוצא למלחמת בית דוד – גט כריתות כותב לאשתו" (כתובות ט). חז"ל קבעו נורמה עתיקה שנועדה למנוע עגינות: הלוחם היוצא לקרב מותיר גט, שמא ייעלם ולא ישוב. ההלכה ביקשה מראש להגן על נשות הלוחמים שעלולות להיוותר תלויות באוויר אם בעליהן לא ישובו מהקרב.
בפוסקים ובספרות הדורות התפתחו שלוש גישות עיקריות:
האחת - הלוחם כותב גט גמור לאשתו, פירוד מוחלט, ובכך מציל את אשתו מעגינות. אך פתרון זה כרוך בקושי רב: נדרשים קידושין מחדש בכל חופשה, וקידושין מחדש כאשר תסתיים המלחמה. כמו כן חיילים כהנים – שאינם רשאים לשאת גרושה גם לא את גרושתם – כלל לא יוכלו לחזור לנשותיהם אם ישובו.
השנייה, גט על תנאי – נמסר מראש אך נכנס לתוקף רק אם הבעל ייעדר לצמיתות. פתרון נוח יותר, אך גם כאן, כל ייחוד בין בני הזוג לאחר כתיבתו עלול לבטל את התנאי. בעיה זו החריפה בימינו, כשחיילים יוצאים וחוזרים מהחזית מעת לעת.
בשנת 1943, כאשר פלוגת ההובלה 462 עמדה להפליג לאזור קרב מסוכן, גילה הרב הרצוג שהיחידה יצאה לדרך ללא החתמת החיילים. הוא שיגר מיד הוראה לרב הצבאי, הרב לוי יצחק רבינוביץ, לכנס את החיילים הנשואים ולהחתימם על גט מותנה. ואכן, נערכה החתימה בפני עדים מבין החיילים. ימים ספורים לאחר מכן טובעה הספינה, וכמאה וארבעים חיילים – רבים מהם נשואים – נספו. הודות לגט על תנאי נשותיהם לא נותרו עגונות והן יכלו להינשא לאחרים.
השלישית - נהוגה כיום בצה"ל, מתונה יותר: הרשאה עתידית לכתיבת גט. לפי פקודת מטכ"ל 34.0402, חייל רשאי למנות רבנים שיכתבו וימסרו גט בשמו בעתיד – רק אם יוכרז כנעדר ויתקיים חשש ממשי לעיגון. החייל מצהיר שהוא לא יבטל את ההרשאה. כך הרשאתו לא מתבטלת גם אם יוצא לחופשה.
פרשת אלמנות צוללת דקר ממחישה את ההשלכות: לאחר היעלמות הצוללת ב-1968, לא ניתן היה להתיר את נשות אנשי הצוות במשך שנה וחצי – דבר שאולי היה נחסך אילו נערכה הרשאה מבעוד מועד. אולם, לאחר קום המדינה, הרב שלמה גורן – הרב הצבאי הראשי – סירב לקדם את הפקודה.
לדבריו, עצם ההצעה לחתום על גט או על הרשאה עלולה לשבור את רוח הלוחמים. גם מפקדי החיילים סירבו להציע לחיילים לחתום על הרשאה זו. בן-גוריון תמך בגישה זו, וההנחיה בוטלה בפועל.
והנה, במלחמת חרבות ברזל כששוב רבים נעדרו בתחילת המלחמה – חלקם נשואים – הסוגיה עלתה מחדש. לפי פרסומים שונים, היו חיילים שביקשו לחתום על טופסי הרשאה, מתוך אחריות לנשותיהם.
בסופו של יום, אני מאמין שתפקידה של ההלכה לעמוד במבחני הרוח והחיים – גם בשדות הקרב. פרשת הגט במלחמה מעידה על כוח ההלכה לנווט בין צורכי הפרט לצורכי הכלל, בין דיני העגונה החמורים לאחריות המוסרית כלפי משפחות הלוחמים. האתגר הוא לשמור על עקרונות הנצח של ההלכה ועל רוח הלחימה ובמקביל לגלות גמישות ורגישות כדי להגן על מי שעלול להיוותר מאחור.
הרב פרופ' יצחק כהן הוא מנהל אקדמי בפקולטה למשפטים בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו ומרצה בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו