הדקה ה-90 למניעת אסון: צוות המומחים מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' אודי קימרון, ד"ר עידו יוסף, פרופ' מוטי גרליץ ופרופ' אריאל מוניץ סוברים כי מדינת ישראל עומדת בפני נקודת אל-חזור.
צוותי המומחים של משרד הבריאות, המל"ל, וקבינט הקורונה, אמרו לנו שמשתוללת בחוץ מגפה של פעם במאה שנה ואיימו עלינו במאה אלף מתים מקורונה. לכל מי שהטיל ספק בחומרת ההתפרצות בארץ, מיד הזכירו את מוקדי האסון באיטליה ובספרד, והזהירו שאנו עלולים להפוך למוקד אסון בדיוק כמו מקומות אלה.
כשהעלנו תהיות בנוגע להשוואות שעשו למוקדים הקיצוניים ביותר ויוצאי הדופן בעולם, הסבירו לנו באסרטיביות, שלא הגענו למצבי אסון וכי כאן יש מי ששומרים עלינו – צוות המומחים. הם גם איימו, שאם לא נגביל עצמנו, הרי שבחלוף חודש יהיו כאן 6,000 מונשמים. בחלוף חודש, ללא מגבלות יוצאות דופן, נוכחנו שלא באמת התרחש האסון ומספר המונשמים עמד על כמאה. מיד התחלפו האיומים הישנים באיומים מעודכנים אשר חזו שכבר באוגוסט מספר החולים הקשים יעמוד על 3,200.
גם תסריט אימה זה לא התגשם, ומספר החולים הקשים נכון לכתיבת שורות אלה, לא חצה את רף ה-500. אך אז הם הופיעו מחדש עם תחזית יום דין נוספת – תוך זמן קצר בתי החולים ייקרסו ובלית ברירה ניאלץ לבחור את מי להנשים. כאשר זה לא קרה, הזהירו אותנו שתיכף, עוד רגע, זה ייקרה. ובינתיים, מתכוונים להטיל עלינו סגר.
האם קיים חשש סביר שישראל תהיה מוקד אסון?
לפני שנקבע שוב מדיניות הרסנית לאור תחזיות אפוקליפטיות, אשר כולן, עד האחרונה שבהן, התנפצו, ננתח את העובדות ונבדוק האם באמת יש בסיס להשוואה שלנו דווקא לאיטליה וספרד, או האם ראוי יותר להשוות אותנו לארצות אחרות, שבהן לא התרחשו אסונות. כשמנתחים את טבלת התמותה העולמית מהקורונה, רואים שלא רק איטליה וספרד, אלא חלק ניכר מארצות מערב אירופה. כלומר, מטבלת הנתונים עולה שארצות מערב אירופה אכן נפגעו בצורה קשה במיוחד מהמגפה ללא קשר למגבלות שהוטלו בהן.
לעומת זאת, כשבוחנים את מצב התמותה במזרח הרחוק, עולה תמונה הפוכה לחלוטין. יפן, לדוגמה, היא מדינה בה לא הוטל סגר ובה לממשלה אין כלל סמכות חוקית להטילו ואף על פי כן, היא מדינה שכמעט לא נפגעה מהקורונה. נציין שרק כ-1 ממאה אלף אנשים מתו במדינה מקורונה, בעוד שבארצות אשר נפגעו קשה (בלגיה למשל), שיעור התמותה גבוה כמעט פי 90.
שאר המדינות במזרח הרחוק נפגעו אף הן מהנגיף בצורה מזערית בלבד וברובן לא הוטלו סגרים, ואף על פי כן, הן לא נפגעו קשה. מניתוח זה עולה, ששייכות לאיזור גיאוגרפי מסוים היא גורם משמעותי ביותר בקביעת הסיכון הכרוך במגיפה. אלה העובדות.
בבואנו לכן, להעריך את חומרת המגפה הצפויה באזור המזרח התיכון, עלינו לבחון את הנתונים בהקשר הגיאוגרפי שלהם, אשר נובעים ככל הנראה ממצב חסינות קהילתית לנגיף, גנטיקה וגורמים נוספים אשר טיבם עדיין לא ידוע.
בחינה כזאת מעלה שאף מדינה במזרח התיכון אינה מופיעה ברשימת עשרים וחמש המדינות שנפגעו באופן חמור מהנגיף מבחינת תמותה לנפש. למעט אירן ועירק, אין מדינה מהמזרח התיכון גם בארבעים הראשונות. גם אלה הן עובדות. ומדוע, אם כן, עלינו להניח שחומרת המגפה אצלנו תהיה דומה יותר לזו שבספרד ובאיטליה, ולא למדינות אחרות במזרח הרחוק למשל? האם לא סביר יותר שפשוט קיימים תנאים אחרים בארצות שונות, ולכן הנגיף מכה בעוצמות שונות באזורים שונים?
אולי לא נפגענו כי נשמרנו יותר מארצות מערב אירופה?
בתקופה האחרונה, ישראל הייתה בין המדינות עם כמות המגבלות הנמוכה ביותר, וגם אלו שניתנו, לא בוצעו כהלכה, ואף על פי כן, באורח פלא, לא "הפכנו" לספרד או לאיטליה. האם עובדה זאת כשלעצמה לא מצביעה על כך שאנו יותר דומים לשכנותינו באזור, עם סיכון דומה לאלה, ולכן לא "נהפוך" לאיטליה או ספרד?
אכן, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד סוף חודש יולי לא מתו בישראל יותר אנשים מהממוצע בשנים האחרונות. הכיצד ייתכן שמגיפה "משתוללת" ללא שיהיה לכך ביטוי כלשהו בתמותה עודפת?
האם סגר יועיל?
לצורך הדיון, נניח שאנו עומדים על פי תהום כפי שגורמים לנו להאמין. האם סגר עשוי להועיל? דומה שאף מומחה רציני לא ייטען שסגר יגרום לעצירת המגיפה. לכל היותר הוא יעכב אותה, והטלתו בזמן זה עלולה לדחות את שיא המגיפה דווקא לחורף, עונה שבה בתי החולים ממילא פועלים תחת עומס רב, איוולת שאין גדולה ממנה.
סגר אינו מונע תמותה, להיפך, מעבר לנזקים הכלכליים והבריאותיים העקיפים הנגרמים ממנו, סגר גם מעצים את הנזק הבריאותי מהקורונה עצמה. הוא מאריך את משך הזמן שבו אוכלוסיות בסיכון חשופות לנגיף, ובכך מגדיל את חלקן היחסי בקרב החולים וגורם לתמותת יתר.
האם קבלת ההחלטות מבוססת על נתוני אמת?
מעבר להפחדות שאינן מבוססות, מציפים אותנו גם בנתונים מעט "מבושלים". מדי יום מדווחים לנו על מספר המאומתים היומי; אך זהו מספר שקשור באופן ישיר למספר הבדיקות שעושים. כשעושים יותר בדיקות, מקבלים יותר מאומתים ולהיפך. באורח פלא, בכל שבת, שבה מעבדות הבדיקה עובדות במתכונת חלקית, מתקבלים פחות מאומתים.
ברור שלפחות במקרה זה מספר הבדיקות הנמוך הוא זה שמשתקף בתוצאות. שוב, אלה עובדות. מספר הבדיקות הפך למעין שלט רחוק הקובע את חומרת המגיפה. בהעלאתו, המצב "מחמיר", ובהורדתו, המצב "משתפר".
במטבח הנתונים תבשילים נוספים, כמו השימוש בהגדרות שאינן סטנדרטיות לחולים קשים והגדרות השונות מהנחיות ארגון הבריאות העולמי. שימוש בהגדרות הללו גורם כצפוי, לספירת יתר של חולים קשים. אפילו חלק מנתוני התמותה כך מתברר, מוטים בשל קביעה שרירותית של קורונה כסיבת המוות גם במקרים בהם ברור שלא המחלה גרמה למוות כי אם גורמים אחרים.
האם מצב התחלואה מקורונה לא קשה?
ברור שכעת ישראל נמצאת בגל תחלואה אמיתי מקורונה. ניתוח נתונים נכון מראה שהיה "גל ראשון" שדעך לו, כנראה בגלל הסגר. אולם, "בזכות" אותו הסגר הופיע ככל הנראה גם "גל שני", אשר התחיל להתמתן כבר בחודש יולי, מבלי שנקטנו במגבלות חמורות. כעת אנו נמצאים בעיצומו של "גל שלישי" הנובע כנראה מהדבקה מאוחרת של מגזרים מסוימים בגלל הטרוגניות האוכלוסייה.
הגל זה יידעך מאליו, ללא סגר, כפי שארע בגל השני. בגלל משך זמן האשפוז, ישנה אומנם עלייה עקבית במספר החולים הקשים, אך עלייה זו מתונה ותדעך גם אם לא נעשה דבר. דעיכה כזאת היא התנהגות אופיינית של גלי המגפה, אשר מראים דעיכה ספונטנית גם במקומות מוכי אסון וגם במקומות שבהם התמותה נמוכה יותר.
האם יש חשש לקריסת מערכת הבריאות?
בתקשורת נשמעים קולות שונים ואף מנוגדים באשר למצב הקריסה הקרב של מערכת הבריאות. כולם ללא יוצא מן הכלל מסכימים כי המצב כרגע הוא תוצר של ניהול כושל ושל הזנחת מערכת הבריאות לאורך שנים של תקציבים ותקנים. הצוותים הרפואיים עושים לילות כימים ועובדים קשה בתנאים הקיימים. יחד עם זאת, מבחינת המצב הנוכחי והקירבה ל״קריסה״, עולה מתוך שיחות עם מנהלי בתי חולים ומלר"דים (כגון: פרופ' זאב רוטשטיין מהדסה, ד"ר אמיר שחר מלניאדו ואחרים שמסרבים להיחשף) שהמערכת אינה על סף קריסה.
לטענתם, יש עוד משאבים רבים הקיימים במערכת שאינם מנוצלים כהלכה. ניהול נכון של משאבים קיימים בתוך ובין בתי החולים ימנע קריסה וממילא ייתר את הסגר. בעלות מזערית מזו של נזקי הסגר הצפוי, ניתן כבר עתה לנייד חולים בין בתי החולים, לתמרץ צוותים רפואיים ב"מענקי קורונה", להכשיר במהירות צוותים חסרים ולעשות צעדים רבים נוספים.
מדוע שוקלים בכלל סגר?
אותם מומחים שגרמו להטלת הסגר הראשון, אשר הייתה שגיאה איומה, עומדים כעת בפני איום ממשי על מעמדם בציבור ועל שמם הטוב. אם הגל הנוכחי יידעך מעצמו ללא סגר, כיצד יוצדק הסגר הראשון והמחיר הבריאותי, הכלכלי, והחברתי הקשה מנשוא שלו? הדרך היחידה אם כן, להיחלץ מהמלכודת, היא להטיל סגר נוסף, ארוך ככל שניתן, וכך לייחס לו, ולא לתהליך ספונטני את דעיכת המחלה.
על כן, סגר אשר יוטל כעת יימשך, כמעט בוודאות, לפחות כחודשיים. זה לא נאמר במפורש, אבל אם כמות המאומתים תרד במהלך הסגר, הרי שהדבר יוצג כ"הוכחה" ליעילותו והצדקה להמשכו. אם כמות המאומתים תמשיך לעלות, הרי שייקבעו שאסור להסירו כי בכך נביא (שוב) לקריסת מערכת הבריאות. וכך שוב "נינצל" מתסריטי האימים אותם הם עצמם ניבאו, ואנו ניאלץ להמשיך להקשיב לאותם מסעות הפחדה.
ממה באמת יש לפחד?
עד עכשיו, ניסינו להרגיע מפני מסע ההפחדה. אולם, יש סיבה אמיתית לפחד. יש לחשוש מאוד מהנזק הכלכלי מהסגר ומההשלכות הנלוות לו. שעלול לגרום לקריסה רחבת היקף של המשק הישראלי. הוא יעלה בוודאות באופן דרמטי את מספר המובטלים ואת מספר העסקים הקורסים.
למרבה הצער, הוא גם ירוקן את הקופה הציבורית כך שלא תוכל לממן משאבים עתידיים למערכת הבריאות, שכל כך זקוקה להם. די בציטוט של בכירי המשק כדי להמחיש את גודל האסון הצפוי: "העובדה כי על שולחנכם מונחת הצעה לסגור שוב את העסקים בישראל היא מנותקת לחלוטין מההבנה של ההשפעות הכלכליות חסרות התקדים שיצר הסגר הראשון. אל לכם להיות שותפים לקבלת החלטות שיובילו לצעדים קיצוניים וחסרי הגיון".
הדבר שעלינו לחשוש ממנו הוא הסגר והשלכותיו. כאן כבר אין צורך בתחזיות אפוקליפטיות. כולנו חווינו ויודעים את התוצאות ההרסניות שלו הן בתחום הכלכלי והן בתחום בריאות הנפש שלו השלכות הרסניות לא פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו