שבועיים של סגר לא יספיקו

הסגר השלישי שיתחיל ביום ראשון הוא הכרחי, מחויב המציאות וממש אין ברירה אלא לעשות אותו, למרות המחירים החברתיים הכלליים המאוד קשים שלו. 

רצוי גם שניערך לכך שככל הנראה לא יספיקו גם שבועיים של סגר להוריד מספיק את התחלואה והתמותה מהמגפה הקטלנית, והסגר יצטרך להימשך לפחות כחודש. עם אלפי נדבקים חדשים ביום, עם כבר שוב 526 חולים קשה, 122 מונשמים ובמצב קריטי וקשה מאוד, ועם כ־3,170 מתים מקורונה, אין ברירה אלא להכניס את ישראל מחדש לסגר ממושך. 

הסגר צריך להיות גם אפקטיבי ככל האפשר, ועדיף היה לעשות אותו במתכונת שמשרד הבריאות דרש מלכתחילה, כולל סגירת כל מערכת החינוך, כולל סגירת כל מקומות העבודה (למעט מקומות עבודה חיוניים) וכולל סגירת נמל התעופה בן־גוריון, למעט לטיסות חיוניות במיוחד. 

רק בסגר כזה, כפי שמשרד הבריאות דרש, יהיה אפשר להוריד באופן דרסטי את רמות התחלואה והתמותה מהקורונה, ואולי כך (אולי, וגם זה לא בטוח) להצליח להיות הסגר האחרון על ישראל, כשבו בזמן מתנהל מבצע החיסונים המבורך שעשוי להביא להגנה חזקה מאוד על מרבית האוכלוסייה הפגיעה לקורונה.

אלא שגם הפעם קבינט הקורונה מנסה וניסה לעגל פינות בסגר כדי להקל על כולנו, למשל בפתיחת בתי הספר, אבל עד עכשיו מאז תחילת המגיפה הקלות כאלה עלו ביוקר רב מאוד מאוחר יותר, וקשה עכשיו גם להבין את ההסכמות או את השתיקה של משרד הבריאות בכרסום בעוצמה ובחומרה של הסגר, שראשי המשרד דרשו בעצמם להפעיל.

נכון גם שחלק מהטענות על הממשלה ועל משרד הבריאות נכונות בקשר להסכמות ולהקלות שערורייתיות בתחום הנסיעות לחו"ל. 

נכונות גם הטענות על הזלזול של ישראלים רבים בהוראות הקורונה ועל התחמנות והשקרים שמפעילים חלקם במימוש חובתם לבידוד, ומוצדקות גם הטענות על חוסר האכיפה ועל העובדה שהקנסות על הפרת הגבלות הקורונה לא הועלו, אף שהקבינט עצמו החליט על כך ולמרות הדרישות החוזרות ונשנות של צמרת משרד הבריאות. אלא שכמו בארצות רבות דוגמת בריטניה, גרמניה וצרפת, שגם בהן יש עכשיו עלייה דרסטית בפגיעת המגיפה, אף שהן נחשבות מדינות מתוקנות וחזקות שהצליחו בחלק מהזמן לבלום את התפשטותה - גם בישראל ההתמודדות עם המגיפה היא מתישה, ומתברר שללא חיסון היא גם למעשה בלתי אפשרית לאורך זמן. 

רוב המונשמים לא שורדים

ההכרח בכניסה לסגר הוא בעיקרו לא בגלל הכשלים בניהול משבר הקורונה - ויש כשלים רבים כאלה - אלא בגלל מגיפה בקנה מידה היסטורי, שמדינות העולם, רובן ככולן, לא מצליח להתמודד עימה כדי שלא תהפוך לקטלנית ותביא, חלילה, למותם של עוד אלפי ישראלים.

בימים האחרונים חזרו ואמרו כמה מבכירי משרד הבריאות כי אין עדיין בעיה של אי־ספיקה בבתי החולים. אולם שוב ושוב צריך להשיב להם כי כבר הבנו במגיפה האיומה הזו שהבעיה היא לא רק מספר המיטות, אלא שאנחנו רוצים לעשות כל מאמץ שמיטות אלה לא יאוכלסו בחולים קשה. זאת מאחר שבגלל קטלניות הקורונה, מרבית החולים קשה והמונשמים לא מצליחים לשרוד.

זו צריכה להיות התשובה לדברי רהב ושחץ בלתי מוסריים של רופאים ורופאות בכירים, חלקם בתפקידי ניהול בעבר או בהווה בבתי חולים גדולים בארץ, שמספרים לנו כמה הפתרון של סגר אינו נכון ואינו הכרחי. 

למרבה הצער, עבור רופאים אלה גם יותר מ־3,170 ישראלים שמתו מקורונה אולי לא מספיקים כדי שיבינו שאנחנו לא מוכנים להקשיב להם כי אנחנו, יקירינו וקרובינו לא רוצים למות מקורונה. לכן אנחנו מבינים שאין ברירה, אלא לנקוט פעולות דרסטיות כדי לצמצם את הפגיעה של המגיפה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו