דוח מיוחד שיוגש לאו"ם בנוגע להתעללות בחטופים ששוחררו משבי חמאס ברצועת עזה, מתאר את העינויים ואת ההשלכות על מצבם הבריאותי, הגופני והנפשי של החטופים.

הדוח הוכן על ידי משרד הבריאות ומתאר היבטים של הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בבני הערובה ששבו או שחולצו מהשבי בעזה ואת ההשלכות שלהם על המצב הבריאותי הגופני והנפשי שלהם. חלק זה מתבסס על שיחות עם צוותי הרפואה שטיפלו בבני ובבנות הערובה בבתי החולים עם שובם לישראל.

החלק השני של הדוח מתאר מודלים של שיקום שנמצאו מתאים לבני ובנות ערובה ששבו והוא מתבסס על מידע שנאסף מאחיות קופות החולים המלוות את השבים, רופאות ורופאים וכן אנשי בריאות הנפש המעניקים להם טיפול מתמשך, לרבות במסגרת מרפאות השבים. שמות החטופים שונו בדוח.

חלק ראשון

אולצו לקיים אקטים בעלי אופי מיני אחד בשני

אלימות פיזית ומינית כלפי ילדים בגילאי 0-18 הגיל והמגדר של הילדים אינם מצויינים במכוון וזאת כדי למנוע את זיהויים. שני בני נוער שהוחזקו יחד במהלך השבי, דיווחו לרופאה שבדקה אותם בבית החולים עם שובם לישראל, כי הוחזקו כשחלק מהזמן הם קשורים בידיים וברגליים והוכו לאורך כל ימי השבי. בבדיקתם נמצאו סימני קשירה וכן צלקות וסימנים אחרים על העור המתאימים לחבלה ממכות. השניים סיפרו שהם אולצו לקיים אקטים בעלי אופי מיני אחד בשני וכן שהשובים שלהם ביצעו בהם מעשים בעלי אופי מיני כולל הפשטה מלאה, מגע באיברים מוצנעים והצלפה על איברי המין.

לשני ילדים צעירים היו סימנים דומים של כוויות על העור באזור הגפיים התחתונות. אחד מהילדים סיפר שמדובר בפעולת צריבה מכוונת על העור שבוצע במכוון על ידי חפץ מלובן. Branding הסיטואציה תוארה הן על ידי הילד והן על ידי מבוגרים ששהו במחיצתו בשבי, כאירוע מכוון של Branding (לא כתאונה) - תואר כאירוע מאוד מאוד טראומתי.

אלימות פיזית ומינית כלפי נשים וגברים אחת מהשבות ששוחררה לאחר 55 ימים, תיארה תקיפה מינית שעברה על ידי מחבל חמאס תחת איומי אקדח. באירועים שונים - השובים הכריחו את מרבית הנשים הצעירות והמבוגרות להתפשט כשאחרים לרבות השובים שלהן, רואים אותן ערומות. חלק מהנשים הצעירות, סיפרו שהשובים שלהן נגעו בהן באופן מיני.

אחדות ציינו כי הן שכבו קשורות למיטה והשובה שלהן ישב ובהה בהן. אחת הנשים המבוגרות שנפצעה במהלך שהותקפה ונלקחה לשבי, הוחזקה במשך 30 יום בחדר לבד בחושך, כשהיא קשורה ואיננה יכולה לזוז. לא היה לה שום מגע עם העולם החיצון והיא קיבלה מזון דל ומעט מאוד מים. לא קיבלה טיפול בפציעה שלה במשך כל החודש הזה.

גם נשים מבוגרות אחרות, תיארו הרעבה ואלימות מצד השובים שלהם. הגברים חוו התעללות פיסית קשה יותר שכללה: הרעבה מתמשכת, מכות נמרצות בכל חלקי הגוף לרבות צריבת העור באמצעות ברזל מגולוון (Branding), תלישה של שערות, כליאה בחדר סגור למשך ימים רבים עם מעט מאוד מזון ומים, החזקה בבידוד כשהם קשורים בידיים וברגליים, ומניעת האפשרות ללכת לשירותים כך שנאלצו לעשות את הצרכים שלהם על עצמם.

עינויים ומניעת טיפול רפואי

עינויים באמצעות מניעת טיפול רפואי או הכאבה מכוונת בעת מתן הטיפול טיפול רפואי סדיר נמנע מבני הערובה בשני מישורים: טיפול רפואי בפציעות חריפות שנגרמו בשבת השחורה וטיפול רפואי כרוני במי שסובל ממחלות רקע. הפציעות שנגרמו לבני הערובה כללו פציעות גפיים כמו שברים, פצעי רסיסים שטחיים ועמוקים, חתכים, שפשופים וכוויות. במידה וניתן טיפול רפואי הוא היה חלקי ודל אשר גרם להתפתחות סיבוכים כדוגמת כאב, זיהומים, איחוי שבר לקוי (דה-פורמציה) וצורך בניתוח חוזר. נדגיש כי את רוב הסיבוכים ניתן היה למנוע על ידי טיפול רפואי סטנדרטי.

עם ההגעה לבתי החולים בישראל הוחל בטיפול רפואי אינטנסיבי כמו טיפול אנטיביוטי משלים לטיפול בזיהומי עצם (אוסטאומיאליטיס) ועוד. אחת מהדרכים בהן השתמשו השובים כדי לענות את הנשים הפצועות בתקופת השבי הייתה החלפת חבישות ומתן טיפול רפואי מכאיב ללא הרדמה.

נשים תיארו כאבי תופת בעוצמות שלא חשו מעולם

הנשים תיארו כי אלו היו כאבי תופת וכי מעולם לא חשו כאב בעוצמות כאלו גבוהות. בחלק גדול מהמקרים נמנע טיפול רפואי כרוני קבוע מבני הערובה גרם להתדרדרות משמעותית באיזון של אי ספיקת לב, סוכרת, היפותאירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס), אי ספיקת כליות, יתר לחץ דם, ואסקוליטיס, אוסטאופורוזיס ועוד. להעדר טיפול רפואי במחלות הללו לאורך תקופה משמעותית, יש השלכות קצרות טווח והן ניכרו מיד עם הגעת השבים ארצה, כגון: לחץ דם נמוך, ברדיקרדיה והיפותרמיה עד כדי סכנת חיים מיידית.

ידוע לפחות על מקרה אחד בו שחרר החמאס סרטון בו הוא מתאר בן ערובה אשר נפטר כתוצאה מהתדרדרות רפואית במצבו הכללי. במקרה אחר, נמנע מהחטוף במהלך שהותו בשבי, טיפול במכשיר תמיכה נשימתי. במספר נשים מבוגרות - מניעת הטיפול בבעיות לחץ דם ותת פעילות בלוטת התריס, הביאה להידרדרות קשה במצב הרפואי ועל כן הן נזקקו לטיפול דחוף ומציל חיים עם חזרתן

המחבלים טרחו להאכיל את החטופים בעיקר לפני השחרור

הרעבה, תזונה לקויה והחזקת בני הערובה בתנאים סניטריים קשים - כמחצית מהשבים תיארו הרעבה מכוונת בחלק מהזמן בו הוחזקו בשבי. השבים סיפרו כי הוזנו תזונה לקויה וירודה בהיבט מרכיבי המזון ולעיתים קרובות אף תיארו רעב.

בחלק ניכר מהמקרים הרעב הלך והחמיר לאורך השהות בשבי. הם ציינו כי תזונתם כללה כמות קטנה של אורז או פיתה, לעיתים עם תוספת של חומוס או גבינה. לא היו מקורות נוספים לחלבון איכותי) ביצים, עוף או בשר (או ויטמינים ומינרלים) שמקורם בעיקר מפירות וירקות.

כידוע, תזונה לקויה גם גורמת לדלדול מסת השריר, לרבות שרירי השלד של איברים חיוניים, האטת התאוששות פצעים ושברים ומערכת חיסונית מוחלשת. נזכיר כי בחלק מהמקרים שהו בשבי פצועים בדרגות חומרת פציעה שונות מאירועי שבעה באוקטובר.

לתת תזונה יש השפעה שלילית על התפקוד הקוגניטיבי והמצב הנפשי של בני הערובה. בקרב פעוטות וילדים, תזונה לקויה כמתואר לעיל, עלולה לפגוע בהתפתחות ובצמיחה בריאה. השבים ארצה ציינו כי המחבלים טרחו להאכיל ואף לשקול את החטופים טרם שחרורם על מנת לשפר את המראה והמשקל לקראת שובם ארצה.

בשבעה מהשבים זוהה זיהום בקדחת Q כששניים מהמקרים מדובר במחלה חריפה. חמש נשים מבוגרות פיתחו פקקת ורידים עמוקה על רקע משולב של גיל, מחלות רקע ללא טיפול תרופתי והעדר תנועתיות אשר נילווה לתנאי החזקת בשבי.

החטופים היו עדים לרצח של חטופים אחרים על ידם

ההתעללות הנפשית בבני הערובה - חטיפת ילדים, נשים, גברים וקשישים מביתם - היא אירוע מטלטל נפשית. בהרבה מקרים החטיפה התבצעה מיד לאחר רצח של בן משפחה או חבר קרוב. בחלק מהמקרים נחטפו ילדים ללא הוריהם ולעיתים לאחר רציחת ההורים.

המחבלים גם זרעו הרס וחורבן בישובים כך שבני הערובה צפו בבתיהם העולים באש, במעשה האונס והביזה שבוצעו בישובים. החטופים הובלו אל עזה בכלי רכב פתוחים יחד עם גופות נרצחים מהאירוע. בחלק מהמקרים תארו הנשבים את הנסיעה על גבי אופנוע או ארגז טנדר פתוח תוך שהם מובלים ברחובות העיר כאשר קהל הצופים בתהלוכה, חובטים בהם בידיים חשופות, במקלות, משליכים לעברם אבנים ומשפילים אותם.

לפי תיאורי השבים, החטופים הוחזקו במספר מקומות. לעיתים קרובות נחשפו לאלימות מילולית, פיזית ומינית. מציאות כליאת החטופים בשבי תוכננה במכוון (made Tailor) כדי ליצור סביבה של עינויים, כדי להזיק להם פסיכולוגית, כדי לפגוע במורל שלהם וכדי להקל על השליטה בהם. לאור זאת, שהות החטופים בשבי מתאפיינת בגורמים טראומטוגנים משמעותיים: הרחקת בני משפחה אלה מאלה, הפרדת ילדים מהוריהם, אימוביליזציה, העברה אקראית של השבויים ממקום למקום וחשיפה לאלימות ולהתעללות שבוצעה בחטופים שהוחזקו יחד או בסמוך.

חלק מהחטופים אף היו עדים להריגת חטופים אחרים, וחוויה זאת העמיקה את תחושת חוסר האונים וחוסר התקווה. בנוסף, מציאות השבי כוללת לעיתים גם שהייה בתנאי בידוד, תנאי תברואה והיגיינה ירודים, הזנחה רפואית חמורה, שהייה בחללים בהם לא התאפשרה שינה, הרעבה, התעללות מינית, אלימות, איומים ושטיפות מוח, בין השאר גם באמצעות חשיפה לאייטמים תקשורתיים ולסרטונים מהרשת שנועדו לייאש את החטופים ולהפכם לכנועים וצייתנים.

צריבות על העור ותקיפה מינית באיומי אקדח

הצוותים הרפואיים והפסיכו-סוציאליים שהעניקו טיפול ראשוני לשבים מעידים כי לחוויות שבי אלו ישנן השלכות קשות על הבריאות ועל ה - well being  - של השבים. חלק מהשבים חווים מעברים חדים של מצב רוח. בהגיעם מהשבי ולאחר חסך משמעותי בשינה, הם נראו מעט היפו-מאניים אך תוך שעות ספורות, מצב זה התחלף במצב רוח ירוד באופן קיצוני.

גם באנשים שנראו לנו בימים הראשונים מאוד חסונים, מתגלה לנו במעקב של שבוע לאחר השחרור תמונה קשה. הם מתקשים להסתגל למציאות עד כדי מצבים דיסוציאטיביים. חלק מהשבים חווים חרדות בעלות גוון פרנואידי. בהתחלה הם חששו לספר מה היה בשבי שכן איימו עליהם שאם יעשו כך, יתנקמו ביקיריהם שנשארו בשבי.

חוסר היכולת לשתף את גורמי הטיפול בחוויות הטראומתיות, מקשה על עיבוד הטראומה. אחד השבים אמר: "אני לא יודע איפה לשים את עצמי כי אני מפחד שהם (החמאס) יבואו בחזרה לקחת אותי". השבים חווים אשמה על כך שניצלו ("אשמת ניצול"), אשר מעכבת חזרה לשגרה ולפעילות משקמת. יש מביניהם שמייחלים לחזור לשבי כדי לסייע ליקיריהם. לדבריהם, הם בעצמם, "אינם ברי שיקום" כל עוד יקיריהם נותרו בעזה. הדאגה למי שנותרו שם בלתי נסבלת עבורם ועבור המשפחה שלהם. ישנם שבים, שחווים פחד מצמית, אי שקט, ניתוק רגשי ובלבול.

חלק שני

מודלים טיפוליים מיטיבים בשבים - תובנות מהשטח

הטיפול הרפואי והפסיכו-סוציאלי בשבים התאפיין בשני שלבים מובחנים: השלב הראשוני האינטנסיבי במחלקות הייעודיות לקליטת השבים שהוקמו בבתי החולים, והשלב המתמשך בקהילה. בבתי החולים זכו השבים לקליטה מקצועית ברמה הרפואית והנפשית שהתאפיינה באנושיות ובהתאמה אישית לשב ולמשפחתו.

בהתאם לקצב האישי של השב ובתאום עם עו"ס במחלקה לקליטת השבים בבית החולים, תשומות הגורמים השונים במולקולה, הונגשו למחלקות. המעבר לקהילה חשף פערים משמעותיים: קושי בהמשכיות הטיפול התרופתי, חוסר במענה לשירותים מסוימים כמו טיפולי שיניים, וירידה בעוצמת המעטפת התומכת, במיוחד למשפחות במעגלים השניים והשלישיים.

הצוות כולל רופא מומחה ברפואה פנימית, פסיכותרפיסט ופסיכיאטר, בוחן את הקשר ההדדי בין תסמינים גופניים ונפשיים. הטיפול משלב הכרה בעומק הסבל ובאתגרי השיקום, לצד טיפוח תקווה. בחלק מהמקרים מטופלים מראים שיפור בהיבטים של הפחתת חרדה וביכולת להתמודד עם אובדן.

יחד עם זה, חשוב לזכור כי גם אם רואים שיפור בתסמינים החשש לחזרתם ולהתגברותם עודנו חשש אמיתי. בנוסף, לא ניתן למדוד ולהעריך את ההשפעה של שבי על הנפש רק לפי קריטריונים של PTSD כיוון שמדובר בהפרעה מורכבת יותר שעלולה לכלול אובדן אמון בבני אדם, פגיעה ביחסים, פגיעה בעצמי ועוד. להלן שלוש דוגמאות של שבים אשר תהליך הטיפול בהם במסגרת שירותי הבריאות בקהילה, הוביל לשיפור משמעותי במגוון היבטים של הבריאות והמצב הנפשי שלהם. כדי לשמור על חיסיון השבים הם מוצגים בשמות בדויים ושונו פרטים מזהים כמו גיל, מגדר, מספר אחים וכדומה.

מקלחת ושירותים – רק בליווי אמא

ניסים (ילד) חזר מהשבי בנובמבר 2023. מצבו הכללי לאחר השיבה: לאחר השחרור התקשה להיפרד מהאם אפילו לרגע. עשיית צרכים, מקלחת, שינה – כל אלה התקיימו בליווי צמוד של האם. גם דפוסי האכילה העלו דאגה בקרב רופאת הילדים והצוות המטפל. הילד דיווח על חוסר תיאבון, מיעט לאכול גם מאכלים שמאוד אהב טרם החטיפה ומשקלו נותר נמוך במשך תקופה ארוכה.

תמונת מצב שנה לאחר החזרה מהשבי: כיום, ניסים הולך לגן מידי יום ומבטא יכולת הולכת ומשתפרת של היפרדות מאמו. יש סייעת מלווה בגן הילדים, אך זו איננה צמודה לניסים. האפקט של ניסים עשיר יותר והוא מחייך, נפגש עם חברים ואוכל טוב יותר.

שירה (ילדה) שוחררה מהשבי בנובמבר 2023. מצבה הכללי לאחר השיבה: שירה השילה קילוגרמים רבים ממשקל גופה, אשר טרם השבי היה נמוך מהממוצע. עם החזרה היא סבלה מכינמת ראש קשה ועמידה לטיפול. משפחתה והגורמים המטפלים הבחינו כי שירה חזרה מהשבי בגיל רגשי מבוגר בהשוואה לגילה האמיתי ובהשוואה לתקופה שקדמה לחטיפה ולשבי. בנוסף, שירה ביטאה הסתגרות רגשית משמעותית ומיעטה להיפגש עם חברים.

התערבות טיפולית: אחות מומחית בתחום התפתחות הילד, בעלת ניסיון עשיר וידע נרחב בטיפול בילדים, הצטרפה לצוות המטפל בשירה ובמשפחתה מטעם קופת החולים. פעילות העשרה בתנועה ובמוזיקה בפורמט של "חוג פרטי" הגיעה לשירה הביתה. בנוסף, שירה קיבלה טיפול פסיכו-תרפויטי, כלבנות טיפולית ורכיבה טיפולית. תמונת מצב שנה לאחר החזרה מהשבי: שירה חזרה בהדרגה לאכילה בריאה ועלתה מעט במשקל. היא מגלה חיוניות רבה יותר, לומדת בבית הספר וחזרה להיפגש ולשחק עם חברים וחברות.

מיכל (אישה) שוחררה מהשבי בנובמבר 2023. מצבה הכללי לאחר השיבה: מיכל חזרה במשקל ירוד מאוד. שמיעתה נפגעה וכן הוחמרה אי ספיקת הכליות ממנה סבלה עוד בטרם החטיפה. בנוסף, מיכל חזרה במצב נפשי קשה, חוותה נדודי שינה חרדה ודיכאון ואבל כבד על אובדן בני משפחה וחברים. חודשים רבים הביעה חוסר רצון להשתתף בפעילות תמיכתית או במפגשים פסיכותרפויטיים.

התערבות טיפולית: עם החזרה הותאם עבורה מכשיר שמיעה והודות לטיפול הרפואי והמעקב הסדור של הנושא בקהילה, מצבה הכלייתי התייצב. במקביל, חלה עלייה הדרגתית במשקל הגוף. לאחרונה, החלה טיפול פסיכולוגי.