למרות ש"גישור" היא מילה שרבים מאיתנו שמעו בשנים האחרונות, רק מעטים מבינים שהיא אינה רק פונקציה טרום משפטית שנועדה לפתור סכסוכים ברומו של עולם, אלא טכניקה שמסוגלת לשנות את איכות החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. לאחרונה עבר תיקון חוק שמחייב בני זוג שעומדים בפני פרידה לעבור מספר מסוים של מפגשי גישור בטרם הגעתם לבית המשפט. המהלך הזה נתן את החותמת לכך שגישור, הוא לא רק טרנד חולף של תקופה או נחלתם של אנשים שעומדים להתגרש. דווקא בימים קשים כאלה של פילוג ושל ושיח לא מכבד בין קצוות שונות של החברה הישראלית, נדמה כי כולנו מחפשים נחמה או פתרון ונותרים באפלה, כשהאפשרות לשינוי מונחת לנו מתחת לאף.
כשמציעים לי משהו חדש "שעתיד לשנות את העולם" אני בדרך כלל סקפטית ונוטה להרים כל אבן בשטח ולו רק כדי לוודא שלא מוכרים לי חתול בשק. אז החלטתי לפגוש שלוש נשים שפגשו את הגישור מקרוב והוא שינה את חייהן. שלושתן התחילו את דרכן בתחום ב"גבים", קבוצה שהוקמה על ידי עמרי גפן בשנת 1996 בעקבות רצח רבין כעסק חברתי וכגוף הגישור הראשון בישראל, שמטרתו לשנות את השיח הלעומתי במדינת ישראל. בכל מה שקשור בגישור לא מדובר בפסיכולוגיה או בתורה ניו אייג'ית, אלא בטכניקות פרקטיות מוכחות ליישוב סכסוכים קטנים וגדולים, ולצורה בה שינוי קטן של שיח בין בני אדם יכול לעשות פלאים ואף ניסים. ואני לא מרבה להשתמש במילה הזאת.
ריקי קראוס היתה יועצת במנהל הציבורי, היא עבדה עם עשרה שרי תחבורה, היתה דירקטורית בחברה ציבורית מאד גדולה, ויועצת של ועדות ציבוריות לשרים (וכמי שקצת מכירה את התחום מקרוב, אני יכולה לומר שמדובר בתחום ההפוך מגישור). "דינאמיקה ארגונית היא מאד שמרנית" מסבירה לי קראוס, "תמיד מצאתי אתגרים מאד גדולים בשינוי הדינאמיקה הזאת. גדלתי בבית עם זוג הורים שתמיד הקפיד לנסות ולהשכין שלום, בין אם זה בסכסוכי שכנים ובין אם בכל מיני קונפליקטים שנתקלנו בהם בזמנו. בסביבות גיל ארבעים החלטתי שאני הולכת ללמוד משפטים, שם נחשפתי לראשונה לעולם הגישור ומצאתי מקום שעונה על כל המאווים שלי ועל התפיסה החברתית שאני מאמינה בה שאומרת שצריך לדבר זה עם זה, ולנהל שיח מכבד גם אם רבים ומתווכחים ויש עימות, זה תואם את הערכים שאני מאמינה בהם, שיח שיתופי שאומר ששני הצדדים יכולים לצאת מורווחים".
ריקי קראוס . צילום: אילן בשור
שזה שונה בלשון המעטה ממה שתרבות ארגונית של משרדי ממשלה מאמינה בו. לכן החלטת לעזוב?
"התרגשתי למצוא את הכלי הזה והבנתי שהשליחות שלי היא להעביר את התפיסה הזו להמון ארגונים שאני כבר מכירה מבפנים ולגרום אצלם לשינוי. אני עובדת עם הצבא והפרקליטות הצבאית וקבוצת "גבים" אפשרה לי להעביר את הכלי הזה של יישוב הסכסוכים בכמה שיותר אופנים, ולכמה שיותר אנשים מתוך אמונה שהחברה בה אנו חיים תקבל גוון אחר, יותר שיתופי, יותר אכפתי, ויותר רואה את האחר".
קראוס, שמגשרת בעיקר בתחום האזרחי שאינו כולל דיני משפחה, מסבירה שרוב התיקים בבתי המשפט נסגרים כיום ללא פסיקה של שופט אלא בגישור. "זה פן שלא רבים מודעים אליו. השרה שקד העבירה חוק על פיו כל תביעה בסכום העולה על 40,000 ש"ח תחויב בגישור עוד בטרם פגישה עם שופט. בעיניי, מעבר לעובדה שההחלטה תוריד את העומס בבתי המשפט, זו גישה נכונה של יישוב סכסוך בדרך של שלום. כשאני יושבת כמגשרת ואני רואה את הצדדים יוצאים בלחיצת יד וזה הסיפוק הכי גדול שלי. במשפט שני הצדדים תמיד יוצאים בתחושת החמצה. גם הצד המנצח יוצא בתחושה של – 'אולי יכולתי לקבל יותר' או שלא נעים לו, אף אחד לא נשאר במקום של נינוחות או השלמה. בגישור זה אחרת לגמרי".
"עולם הגישור שינה את חיי", מודה מנאל אלכורדי, פעילה חברתית מיפו שמלווה נערות במצוקה ומגשרת בתחום המשפחה בחברה הערבית. "הייתי ילדה בת 18 שעזבה משפחה מרובת ילדים ופתאום מצאה את עצמה נשואה ואמא לילדים. הייתי אחראית על המשפחה שלי והמשפחה של בעלי – ערביה, דתיה, מוסלמית שצריכה להתמודד עם החיים ולשמור על עצמי. הייתי צריכה להסביר למה אני רוצה לצאת, למה אני רוצה לטייל, למה אני רוצה ללמוד ולמה אני רוצה להתקדם. זו היתה הנקודה שגרמה לי להתחיל לצאת לחיפוש. לקחתי כל מיני קורסים בהדרכת הורים עד שהגעתי לקורס במבוא לגישור. לא ידעתי שיש דבר כזה בכלל וגיליתי שזו השפה והדרך שלי והתחלתי להתקדם בכל דבר שקשור לגישור".
מנאל אלכורדי. צילום עצמי
איך הקרובים אלייך קבלו את זה?
"לא רק שכולם החלו להבין אותי, אלא שהיום גם בעלי מבין אותי הרבה יותר, מפרגן לי ומעריך אותי. די מהר ראיתי שאני משפיעה לא רק על עצמי אלא גם על משפחתי ועל השכונה והתחלתי להנחות גישור, לעבוד בבתי ספר ולהחיל את הקסם הזה גם בין מורים לתלמידים, זה השפיע בכל מקום שהלכתי אליו".
זה אמנם קצת על רגל אחת, אבל מה הטכניקה?
"בחינוך למשל, הייתי אומרת כל הזמן למורים ולתלמידים שישתפו ברגשות שלהם. זה אחד הכלים הטובים ביותר להתמודד בזמן קונפליקט – כשקשה לכם, תביעו את זה. במקום לומר "אני מאשימה אותך" תאמר "קשה לי כי..", אם גם אתם תכילו זה את זה, הקסם יקרה לבד".
"גם לבן שלי היו בעיות בבית הספר", משתפת מנאל, "הוא היה עצבני ומשתולל ואחרי שכבר לא ידענו איך להתמודד איתו החלטתי שאני מכניסה אותו לסדנת גישור. השינוי שהוא עבר הוא עצום, עכשיו הוא אומר לי כל הזמן 'אני מבין אותך אמא'. זו הסיבה שאני אוהבת להתנדב בבתי ספר במקומות בהם יש ילדים עם קשיים, אני מבינה אותם ויודעת עד כמה הכלים הפשוטים האלה יכולים לשנות להם את החיים, זה ילווה אותם אחר כך בתיכון ובאזרחות. זה מתחיל ברמה האישית, ממשיך להתמודדות מול זה שמעצבן אותך בקופת החולים או זה שצועק עלייך בחנייה ומסתיים כמובן במנהיגות אזרחית וקבלה של האחר".
גם רמה ברמן אקשטיין לא האמינה שאחרי קריירה שלמה במחשבים, תכנות וניתוח מערכות היא תעשה שינוי כל כך דרסטי. "בחופשת הלידה של הילד השלישי ממש רציתי לברוח מהחיתולים והסימילאק והלכתי לקורס גישור. היה לי נחמד ומעניין אבל לא תכננתי לעזוב את המקצוע ולהמשיך בזה". כמו שבדרך כלל קורה בחיים כשלא מתכננים שום דבר, מצאה את עצמה רמה ממשיכה לקורס שכלל התמחות של 100 שעות.
רמה ברמן אקשטיין
"הקורס היה מאוד משמעותי עבורי" מספרת אקשטיין, "אבל עדיין היה לי קושי גדול עם כל המלל מכיוון שאני רגילה לעולם מאד חד משמעי של נוסחאות. למרות שזה היה לי קצת מוזר, משהו שם נגע בי ועניין אותי. בשלב מסוים התחלתי לעבוד כמאמנת בעולם הגישור במסגרת גבים ולאט לאט עזבתי את תחום המחשבים עד שנגמלתי ממנו כליל. כיום, 12 שנה כמעט, אני מגשרת ומתעסקת בהנחיה של קורסים למשא ומתן".
מה דעתך על החוק החדש שמכריח זוגות לפני גירושין לעבור גישור?
"אני חושבת שזה נורא נכון ויכול להציל המון בני זוג שרוצים להיפרד עם כמה שפחות נפגעים"
זה גורם לאנשים להתחרט על דברים שעשו?
"גם אם לא תמיד מגיעים להסכמות פתאום מתחילים להבין דברים קצת אחרת. זה לא עוד אני נגדו אלא 'שנינו נקלענו לסיטואציה לא נעימה'. זה עושה הבדל עצום גם לכל אחד מהצדדים באופן אישי, מבחינת הרגשה וכמובן משפיע על המעגלים הנוגעים מסביב".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו