הפקת האירוויזיון היא אירוע חסר תקדים לא רק מבחינת גודלו, אלא גם מבחינת כמות הנשים המאיישות בו תפקידים בכירים. שרון בן דוד, מיטל כהן, וטלי אשכולי, שלוש מהנשים שמפקדות על האירוע ביד רמה, סיפרו על משמעות הפרויקט עבורן ועל אבני דרך בקריירה שלהן, וניסו להסביר מה צריך לעשות ואיך לפעול כדי להגיע לאן שהן הגיעו.
"רגע אחרי שהרגשתי שהגעתי לשיא, קיבלתי הזדמנות להתמודד עם אתגר חדש"
"אני מאד מחכה ליום שאחרי", מודה שרון בן דוד, מנהלת ההסברה ויחסי הציבור של התאגיד ובחודשים האחרונים גם ראש מערך התקשורת והדוברות והדוברת העולמית של האירוויזיון. "בעיקר כי אני רוצה לדעת שהכל עבר בסדר ושלא היו בעיות".
איך באמת נערכים לאירוע בסדר גודל כזה? למשל, מה עושים כשיש טילים בדרום, כמו לפני שבוע?
"יש לי ספר משברים שלם שאיגדתי בתוכו את כל המשברים האפשריים ודרכי הטיפול. התאמנו על זה ברמה הפנימית".
שרון בן-דוד. צילום: שגיא קליין
איזה משברים, למשל?
"אני לא רוצה לחשוף את כל הסיוטים שלי, אבל יש שם כל מה שתרצי, מהגדול לקטן, משברים שכבר קרו בתולדות האירוויזיון העולמית פלוס המשברים המקומיים שלנו. משבר לא חייב להיות טילים, זה יכול להיות גם מישהו שקופץ לבמה, בדיוק כפי שקרה בשנה קודמת בזמן השיר של בריטניה. מבחינתי זה מצב משבר, צריך לדעת את מי לעדכן ואיך להגיב לתקשורת".
חשוב להבין, מדובר באירוע תקשורת בסדר גודל שעוד לא קרה במדינת ישראל. על מערך הדוברות לתת שירות 24/7 ללא פחות מ-1500 עיתונאים שמגיעים מכל רחבי העולם. עד עכשיו, אירועי התקשורת הגדולים ביותר בישראל היו בזמן ביקור הנשיא אובמה ובביקור האפיפיור. אז הגיעו כ-1200 עיתונאים ל-48 שעות בלבד.
"הקמנו עבור העיתונאים שלושה ביתנים", מפרטת בן-דוד. השיחה בינינו מתקיימת ביום העצמאות, בזמן שכל ישראל ממנגלת היא רצה ממקום למקום, עורכת פגישות ומופצצת בעשרות הודעות וואטסאפ. "הביתן הראשון הוא מרכז התקשורת (PRESS CENTER), כאן דאגנו להם לעמדות עבודה מאובזרות במלואן, בית קפה ופינות ישיבה. הביתן השני הוא מקום בו מועברות מסיבות עיתונאים, ומתוכננות כ-200 כאלה בשבועיים. יש שני מנחים, סיוון אברהמי ונדב אמבון, שיודעים לתפעל את הכל, פלוס במאית שעובדת איתם. הביתן השלישי מיועד לראיונות, קבוצתיים ו-1:1. כדי לפתור את עניין הלוגיסטיקה, פיתחנו אפליקציה ייעודית לעיתונאים, דרכה הם יכולים להתעדכן בכל רגע לגבי המתרחש ולתאם זמנים לראיונות עם המשלחות השונות. חוץ מזה, היום כולל צוות האירוויזיון כ-1600 אנשים, מתוכם 500 מתנדבים. לכל משלחת צוותו שני מתנדבים שצמודים אליהן 24/7. מתנדבים מאיישים את דלפקי הקבלה, עמדות שמירת חפצים, עוזרים בהכוונה וסיוע לאורחים של התחרות. לא מאלתרים כלום, הכל מתוכנן מראש".
בן-דוד הצטרפה לתאגיד ב-2016, כשפרץ "המשבר הגדול" וראש הממשלה הודה שתאגיד השידור החדש "נפלט לו בצוק איתן" וניסה יחד עם הממשלה למנוע את פתיחתו בכל מחיר. היא הקימה את מחלקת הדוברות יחד עם גילי שם-טוב ובדיוק לפני שנתיים, ב-15 במאי 2017 התאגיד החל את שידוריו. אחרי שהסתיימה תקופת ההרצה, הבינה בן-דוד, שפרויקט האירוויזיון נמצא גם בתחום האחריות שלה: "אני לא אוהבת להאציל סמכויות במשהו שאני בעצמי לא מכירה ולכן החלטתי שבשנה הראשונה אני אעשה את כל מה שקשור לאירוויזיון מבחינת הדוברות ובשנה הבאה אעביר את זה למישהו מהעובדים במחלקה".
כולנו יודעים מה היה אחר כך – הזכייה של נטע. "ידענו שאנחנו באים לנצח, אך אני מודה שאז עדיין לא הבנתי את גודל הפרויקט", נזכרת בן-דוד. "נסעתי לבד עם משלחת מטעם התאגיד, והעבודה הקשה התעצמה עוד יותר אחרי הזכייה, מסיבות העיתונאים הרבות וההודעות לתקשורת הזרה"
בן-דוד חזרה לארץ ועוד לפני שהספיקה לעכל מה קרה, התחילה להבין שהפעם אירוויזיון יהיה בישראל. התכנון המקורי להעביר את "תיק האירוויזיון" קרס לתוך עצמו.
ביתן העיתונאים. צילום: יחצ כאן
איך קרה שהאירוויזיון צמח לכזה אירוע ענקי? גם סביב אירוויזיון 99, למשל, היה הרבה רעש והוא לא התפתח לכאלו ממדים.
"ב-1999 התחרות הייתה הרבה יותר מצומצמת, לא היו 3 הופעות חיות, היה רק השידור של הגמר. בקושי היה אינטרנט, לא היו כמעט רשתות חברתיות, לא היו כל כך הרבה עיתונאים וגם השתתפו הרבה פחות מדינות. גם האירוויזיון העולמי גדל במשך השנים והצטרפו עוד מדינות ובהתאם כל השלוחות שלו".
מה תעשי ביום שאחרי?
"קודם כל – אנוח, כי כרגע אני נמצאת בעומס חושי ופיזי מטורף. אני חייבת לישון, אני חייבת לראות את בתי הקטנה בת ה-8.5. בשנה שעברה, אחרי הזכייה של נטע, כל הזמן שאלו אותה על זה, כי ידעו שאמא שלה גם הייתה באירוויזיון. היא רק בכיתה ב' והיא מאד גאה בי ולכן הבטחתי לה שהשנה היא תבוא לאירוויזיון. יש לה כרטיס לגמר".
"לראות בו זמנית את התמונה הגדולה וגם את הפרטים הכי קטנים"
השיחה עם מיטל כהן, מפיקת הטלוויזיה ומפיקת השידור של האירוויזיון, מתקיימת בשעה 11 בלילה ביום שישי, כשמיטל כמובן, עדיין בעבודה.
איך הגעת לתפקיד כל כך בכיר?
"שירתי בדובר צה"ל, אחר כך עבדתי במעריב והייתי מפיקה של סגנון ותרבות, בהמשך הייתי מפיקה של ערוץ ביפ, ממקימי הערוץ, ואחר כך במשך 9 שנים הייתי המפיקה הראשית של "ארץ נהדרת". לפני אירוויזיון הייתי המפיקה הראשית של פארק מוזיקה אינטראקטיבי של סירק-דו-סוליי במדריד במשך כמה חודשים ועכשיו חזרתי לארץ".
מיטל כהן. צילום: אלון ימין
למה בחרת בהפקה?
"רציתי בכלל ללמוד פסיכולוגיה, אבל אז אמרתי לעצמי: אלך לעבוד טיפה בעיתונות אחרי הצבא, להשלים פסיכומטרי ואז זה נדלק. ההתקדמות שלי הייתה מאד מהירה, לפני שהספקתי לחשוב בכלל אם יש לי את זה או אין לי את זה, בגיל 26 כבר הייתי המפיקה של ארץ נהדרת ובגיל 28 הפכתי למפיקה הראשית".
עבודה ב-"ארץ נהדרת" נחשבת לחתיכת הישג, לא?
"ברור, ועדיין, כשעוד עבדתי שם, כבר חשבתי לעצמי – מה אני יכולה לעשות אחר כך. ואז הגיע הפרויקט במדריד, ואחריו האירוויזיון".
ומה תעשי אחרי האירוויזיון?
"תמיד יש עוד. ברור שאני אקח לי כמה חודשים טובים, כמו אחרי כל פרויקט. כי עכשיו זו עבודה נון-סטופ, תסריטים, המון חזרות, בדיקות טכניות והרבה הכנות כדי שהכל יעבוד טוב וחלק, כי בסופו של דבר אנחנו משדרים לכל העולם".
היום צעירים רבים שרוצים להשתלב בתקשורת, בטוחים שכולם מחכים רק להם – העורכים הראשיים ישמחו לתת להם לכתוב טור אישי, חברות ההפקה ישלמו כסף כדי להפיק את הסדרה שלהם וכד', אבל אני רוצה שנדבר על התהליך – כי אין סיכוי שהדרך שלך הייתה קלה.
"היום העולם יותר נוטה להיות אינסטנט, וכולם חושבים שגם ההצלחה יכולה להגיע בפוקס. כשבתי בת ה-13 שואלת אותי למה אני חוזרת כל כך מאוחר, אני עונה לה שזה קורה כי צריך לעבוד קשה, וצריך לפעמים לוותר על הדברים בחיים כדי להתקדם. אני חושבת שהתקופה בה אני גדלתי, הייתה הרבה יותר 'בתולית' עבור מישהו שהיה רוצה להיות מפורסם. אני אישית מאד מאמינה בעבודה קשה. כשהגעתי לעבוד ב-'מעריב', לא התחלתי ישר כמפיקה. בשלושת החודשים הראשונים ישבתי וקראתי את העיתונים לפני שיצאו לדפוס. עבדתי בעבודה הכי קשה ועלובה במשמרות לילה.
בשביל בוגרת דו"צ זו לא קצת פגיעה באגו?
אני לא בטוחה שבכלל הבנתי את זה אז. היה לי ברור שזו רק תקופה ואז התפנתה משרת ההפקה. האמת שגם בדובר צה"ל התחלתי בתור מזכירה, אחרי שנפלטתי מתפקיד במשרד הביטחון. הציעו לי אז הסכמתי. אחרי כמה חודשים בתפקיד הזה כבר חתמתי קבע והייתי אחראית פרויקט צילום "50 שנה למדינה".
מפיקה באופן כללי זה תפקיד מאד תובעני. את צריכה לדאוג שהכל יתקתק.
"בתור מפיקה אני חייבת הרבה פעמים לראות את התמונה הגדולה, לחבר את כל המערכות, לשמור על לוחות זמני ועוד המון דברים שצריכים להתחבר לפסיפס אחד. אני צריכה לראות את כל התמונה מלמעלה ובו זמנית גם להתייחס לפרטים הקטנים. אמא שלי הייתה וורקוהולית, אני באה מבית שמאד רוכש כבוד לעבודה. שני ההורים שלי עבדו קשה כל חייהם והרבה פעמים גם בלילות. אני חושבת שבסופו של דבר זה משהו שהוא מודל להתנהגות. ראיתי את זה בבית ולכן גם אני כזאת".
עצה אחת למי שרוצה להגיע לעבוד בהפקה? חוץ מזה שצריך לעבוד קשה.
לא ישר התחלתי לקבל תפקידים נחשקים. כשאני מרצה בחוגים להפקה ברשת ובקשת, פעמים רבות אנשים שואלים אותי איך להגיע לטופ, התשובה שלי היא שקודם כל צריך סבלנות אבל צריך גם לאורך כל הדרך להאמין שאתה טוב. וזה מאד קשה. אני יכולה לראות היום מי יצליח ומי לא. אני מזהה את אלה שעובדים קשה, מי שמבין שצריך להתחיל מלמטה כדי לעבור את כל הדרך ומי רק רוצה להיות מנהל גדול. אני חושבת שלהצלחה אין קיצורי דרך, וזה נכון לכל מקצוע.
חלמה מילדות לקחת חלק פעיל בהפקת אירוויזיון בישראל
טלי אשכולי, המפיקה הראשית של אירוע האירוויזיון בישראל, ערוכה לכל תרחיש, היא כבר חשבה על גיבוי מתאים גם במקרה והשידור חלילה ייפול: "בכל אחד מחצאי הגמר ובגמר עצמו מקליטים חזרה יום קודם, חוץ מזה, יש גם חזרת שופטים ובאופן כללי, 50% מהנקודות ניתנות ערב קודם. ביום השידור עצמו, ההקלטה של החזרה רצה במקביל ובמידה והשידור נופל, פשוט עוברים לשדר את ההקלטה".
והצופים יודעים מזה?
"מי שאמור לדעת – יודע, אבל רוב האנשים לא שמים לב".
טלי אשכולי. צילום: רפי דלויה
וזה קרה כבר בשנים קודמות?
"ברור, זה קורה כל הזמן, זו המצאה של איגוד האירוויזיון העולמי".
כמה חודשים את כבר עובדת על הפרויקט?
"כמעט שנה, מסוף יוני 2018".
הצעת את עצמך לתפקיד או שהציעו לך?
"הציעו לי לבוא, אבל גם ידעתי בעצמי שאני מאד רוצה לעשות את זה. אני עובדת באירוויזיון כבר 16 שנה, חברה קבועה במשלחת, שופטת, גם באירוויזיון ילדים, הפקתי את קדם האירוויזיון הכי גדול בישראל ב-2013, אפילו עשיתי את החיבור בין "הכוכב הבא לאירוויזיון" לרשות השידור. אני חיה את זה ולכן היה ברור שכשהאירוויזיון יגיע לארץ, אקח בו חלק".
איך נולד החיבור הזה לאירוויזיון?
"אני מאד אוהבת מוזיקה ומנגנת על פסנתר בעצמי. כבר כשהייתי קטנה אני זוכרת את עצמי נשארת עד השעות הקטנות של הלילה, מחכה לניקוד השופטים. גדלתי על אירוויזיון".
הזכייה של נטע הייתה הפתעה בעיניך?
"אני חושבת שכל השנים האחרונות הובילו לזכייה הזאת. גם תכנון וחשיבה מוקפדים, גם הבנה, איך עושים אירוויזיון ואיך קורה אירוויזיון. הכל התמצה לרגע הזה, כשנטע זכתה ניצחון מוחץ".
אז עוד 20 שנה שוב?
"לא, הרבה פחות מזה".
יש לך פייבוריט?
"יש כמה שירים טובים. השיר השוודי מצוין, גם השווייצרים מצוינים, והאיטלקים. יש הרבה מאד שירים טובים וההיסטוריה כבר מוכיחה שאי אפשר לנבא. אולי טיפה לתת כיוון, אבל לא לדעת בוודאות".
איך מבחינתך הדברים מתנהלים עד עכשיו? התכנון יוצא לפועל?
"המשלחות כאן כבר עשרה ימים, גם האומנים וכולם מאד מרוצים. יש להם לו"ז מאד עמוס. חזרות, מופעים ומסיבות עיתונאים, אבל אנחנו גם מקפידים להראות לאורחים שלנו את הארץ, לטייל, כי אם הם כבר הגיעו לכאן, הם חייבים להכיר את ישראל מקרוב".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=190640
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו