מאיה בוסקילה: 'הרגשתי מושפלת'

היא הייתה אחת הזמרות הכי מצליחות בישראל בתחילת שנות ה־2000, עם שירים שכבשו את המצעדים, פסטיגלים, תוכניות ריאליטי ואפילו קריירת משחק. עכשיו, מאיה בוסקילה מתיישבת מול ערן סויסה בפודקאסט "סויסה +1" – ופותחת את הכול. בחלק הראשון של הריאיון הבלעדי, היא מתארת מציאות קשה: דיכאון, חובות, חרדות כלכליות, וחברים שנעלמו כשכבר לא הייתה בטופ. צפו בראיון.

החלק השני של הריאיון יפורסם ביום חמישי הקרוב – בלעדית ב-For Real.

"לקחו לי את המיקרופון. אין הופעות, אין כלום"

‫אנחנו מכירים מ-2003, ועברו יותר מ-20 שנה מאז. אני לא חושב שיש עוד סיפור כזה ‫בעולמות הבידור והמוזיקה אצלנו בארץ, ‫‫פריצה כזאת גדולה, ‫הפרידה מרוברטו, פתאום ריאליטי, ‫ופתאום זה הכול, ‫תמיד הרבה סערות היו סביבך, ‫הרבה עניין. "‫‫לונה פארק - ועליתי כבר על כל המתקנים", היא נזכרת, רגע אחרי שהיא מודה שכבר לא חשבה שתוזמן לראיונות כמו זה.

עלית על כל המתקנים ולא רצית לרדת. ‫

"‫כי אני לא בן אדם ש... ‫אני לא יודעת להפסיד, ‫אני לא יודעת להרפות. ‫אני לא בן אדם תחרותי, ‫אבל אני בתחרות עם עצמי. ‫אתה מבין? ‫גם אם אנשים יגידו כאילו, ‫אתה יודע, לאן היא נעלמה וזה, ‫‫לא משנה מה, אני עדיין אני אנסה. ‫אתה מבין?".

הרבה שואלים אותך לאן נעלמת?

"מלא. מלא שואלים. ‫אני חושבת שבגלל זה אני פה. ‫כי... ‫אני חושבת שכשאתה מנסה ‫לעשות איזשהו קאמבק ולחזור, ‫אז אתה לא יכול לתת רק מה שבא לך. ‫הקהל גם רוצה לדעת כאילו, ‫באמת איפה היית. ‫ובעצם למה לשקר, אתה מבין? כאילו... ‫אני חושבת שיש אנשים שיש להם ‫נחיתות כל כך קשות, ‫והם כאילו מתביישים. ‫האמת שגם אני התביישתי. ‫עובדה שזו פעם הראשונה שאני, ‫הרבה זמן לא התראיינתי. ‫כלומר, יש לי את המקום הזה ‫שהוא לא בא לי שירחמו עליי, ‫כי זאת לא המטרה, אתה מבין? ‫אני מפחדת. ‫פחדתי תראה, יצא לי בגללך ‫פצעי לחץ".

‫כן, אני אשם. למה זה מלחיץ אותך?

"כי אתה מכיר אותי, ‫אני לא יודעת להגיד... ‫אין לי אחד בפה אחד בלב".

‫אבל למה זה מלחיץ אותך? ‫את מתביישת בזה?

"‫לא, כי גם בגלל התקופה, ‫ כאילו, ‫אנחנו באמצע מלחמה וכאלה. ‫אבל אני חושבת שבתוך המלחמה הזאת ‫גם אנשים צריכים לראות את האמת ‫אתה יודע, ביומיום. ‫לא רק הקושי של המלחמה והחיילים, ‫גם היומיום הוא לא פשוט. ‫כשמסתכלים עלייך ברחוב ואומרים, ‫וואי, זאת... ‫אין, נו, מה היא באה עלינו, ‫זאת מיליונרית. ‫אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות ‫כשהם אומרים את זה".

‫ומה האמת?

‫"זה הכי מעצבן שזה לא נכון, ‫אתה יודע. ‫‫האמת? האמת שבשלוש שנים האחרונות, ‫שנתיים וחצי, היה מאוד מאוד קשה. ‫ובמיוחד עם המלחמה אחר כך. ‫זה... אין, אין כלום, נשמה, אין, אין. ‫לקחו לי את המיקרופון מהיד. ‫אין הופעות, אין... אין כלום. ‫כלום, כלום, אין כלום".

‫את יודעת לשים את האצבע על הרגע הזה ‫שבאמת הכול פשוט נגמר, ‫זה כבר לא קורה. ‫כלומר, מן הסתם‫ היה איזה תהליך, ‫הרי זה לא נגמר ביום, ‫הרי פרצת, והמשכת, ועבדת, ‫ובאת, וחזרת, ובריאליטי הזה פתאום, ‫ובריאליטי הזה, ופתאום "הכוכב הבא", ‫היית נוכחת כזה.

"‫הייתי נוכחת תמיד, ‫אבל בסופו של דבר, בתכלס, ‫גם אם הייתי מוציאה שירים, ‫אף אחד לא היה יודע שהוצאתי. ‫כאילו, אמרו לי, ‫לאן נעלמת? למה את לא מוציאה שירים? ‫הוצאתי".

‫ואיך את מסבירה את זה? ‫

|אני אגיד לך את האמת, ‫אני חושבת שזה... ‫קודם כול, זה שלא סמכתי על אף אחד. ‫בניהול, אז גם הניהול ‫לא היה כמו שצריך, אני משערת. ‫באמת, ‫את יכולה להיות הזמרת הכי מדהימה בעולם. ‫אם אין לך ניהול טוב, ‫קרוב לוודאי שזה לא יצליח. ‫אבל את לא מבינה את זה ‫שכשאת צעירה. ‫את חושבת שאת יכולה לעשות ‫את הכול לבד כשאת צעירה. ‫את חזקה. אתה יודע, היו לי... ‫איך אמרת? היו לי עליות וירידות. ‫אני תמיד הרגשתי שהיו אומרים, ‫וואי, זאת איך עוברים עליה החיים? ‫הייתי אומרת, מה הם רוצים? ‫זה לונה פארק. ‫לא היה לי קשה. ‫הקושי... ‫אני חושבת שהקושי הגיע ‫בשנתיים וחצי האחרונות. ‫זה באמת היה קשה". ‫

השתמשת במשפט, לקחו לי את המיקרופון. ‫את לא יודעת לעשות דברים אחרים.

"אתה יודע, כולנו יכולים ‫בסופו של דבר לעשות דברים אחרים, ‫‫זה המקצוע בחר בי, לא להיפך. ‫אני מגיל 3 שרה. פתאום אין את זה. ‫ערן, כאילו אין את זה בכלל. ‫את בבית. ‫את בבית, ואז את שומעת גם, ‫אה, בטח... ‫אה, התחתנה עם מישהו צעיר, ‫הוא... ‫הוא, נו, דוהר על הכסף שלה. ‫אתה יודע איך הוא עובד קשה ‫בשנה וחצי האחרונות? ‫כאילו, הוא מפרנס את הבית, לא אני. ‫אני לא הכנסתי שקל הרבה זמן". ‫

אין הופעות? ‫

"לא. ‫מה אני אספר לך שקרים, אין הופעות. ‫אין, אין הופעות. קשה. יש המון המון זמרים ‫שהם לא מדברים, ‫הם נמצאים בין ארבע קירות ‫ומתביישים. למה להתבייש? ‫וואלה, מינוסים, מפחדת. ‫אתה יודע, עד לפני שאול אני הייתי, ‫רועדת, כל חודש מהשכר דירה. ‫רועדת. ‫הרגשת את זה פעם?". ‫

לא כל כך. ‫

"אז זה ההבדל בין העבודה שלנו - ‫העבודה שלך לעבודה שלי, אתה מבין? ‫שלכם היא יותר... ‫העבודה שלנו היא לא... ‫היא לא יציבה. אין משכורת חודשית שנכנסת. ‫אין, זה יכול להיות פעם ככה, פעם ככה, ‫ופתאום יכולה לתפוס אותך תקופה מאוד מאוד קשה, ואז באה המלחמה, ואז בכלל נכנסתי לדיכאון, בגלל המלחמה".

"היו קוראים לי אחותי. פתאום מסננים"

 היתה תקופה שעשית הרבה כסף.

"מלא".

ואיפה הוא?

"קודם כל, אני בכלל חשבתי, אחרי שילדתי את לני, שאני חוזרת לעבודה. כל שלושה חודשים הייתי אומרת להם, עוד שלושה חודשים, עוד שלושה חודשים. לא יכולתי לעזוב אותו, אז נשארתי איתו שנתיים בבית. ולהישאר שנתיים בבית, זה אומר להוציא חסכונות. ואז עכשיו, אתה יודע, אני ושאול אמרנו, יאללה, אף אחד לא רוצה להחתים אותי, אף אחד לא רוצה לעבוד איתי. נחלתי הרבה אכזבות בשנתיים האחרונות, אני חס וחלילה לא נוטרת טינה לאף אדם, אף אחד לא חייב לי כלום, כן? אבל אתה חושב שיש לך חברים בתעשייה, בין אם זה מפיקים, כותבים, מלחינים, פשוט לא, אם אתה בטופ, כולם חברים הכי טובים שלך, מאמי. אם אתה לא בטופ...".

את מרימה להם טלפון?

"אני חושבת שאני, אולי זה הערכים מהבית, אני לא יודעת. כאילו, גם אם הרגליים שלי היו ככה, מעל הקרקע בהתחלה, כשהייתי צעירה, אז אמא שלי ישר היתה אומרת לי, יאללה, יאללה, לכלים מותק, כוכבים יש רק בשמיים. אז ככה ראיתי את זה. יכול להיות, אתה יודע, אין מה לעשות, ברגע שאתה מקבל כזה פרסום, אז לפעמים הראש שלך קצת הולך לכיוונים, עד שאת מתאזנת, שאת מבינה בכלל מה קורה לך. אבל מבחינת, כאילו, כשאתה אומר, זה חבר שלי, אתה מכיר את זה? בתעשייה, זה חבר שלו, זאת אחותי, מה זה, אחותי בדם. זה גדל אצלי על הבמה פעם ראשונה. כשאתה במצב לא משהו ואתה לא נמצא בכותרות, אף אחד לא שם עליך".

איך זה בא לידי ביטוי?

"אף אחד לא רוצה לכתוב לי, להלחין. אנשים שבאמת רציתי, שהלחינו לי, מפיקים, שפתאום לכל אחד יש מנהל, אף אחד לא כאילו, אתה יודע, אף אחד לא מסתכל עליי".

מה זאת אומרת, את מתקשרת ולא עונים לך, לא חוזרים אלייך, אומרים לך לא...

"לא חוזרים אליי, מסננים אותי, ברור".

ואיך את מרגישה?

"זה מעורב, מעורב רגשית, כי את נורא נעלבת, כי אלה היו אנשים שהיו קרובים אלייך, ופתאום מתפוצצת לך איזה בועה, בעצם שיש לך רק את המשפחה שלך, את בעלך, את הילד שלך, ועכשיו את רוברט. זהו. אין, אין לך חברים בתעשייה, זה לא, זה לא... זה עולם של אינטרסים, ואני בן אדם פחות אינטרסנט, כנראה, אני לא ידעתי להסביר את זה".

ניסית להבין אולי, למה הם לא רוצים לכתוב לי, למה הם לא רוצים לעבוד איתי? ניסית לחשוב על זה?

"מה זאת אומרת, כי אני לא בטופ כרגע, אז למה שהם יתנו שיר שהם יכולים לעשות איתו מלא השמעות למישהו אחר?".

מתסכל, מעליב.

"מעליב, מעליב. בהתחלה זה משפיל, אחר כך זה מעליב, ואחר כך את אומרת אוקיי. וואי, אתה יודע איזה כיף זה לבכות את זה? כמה זמן שמרתי את זה לעצמי? ".

את לא מדברת על זה עם אף אחד?

"אתה תמיד כאילו מפחד לבוא שיגידו לך, נו, עוד פעם, אכלו לי, שתו לי. לא, אני לא אומרת לא אכלו לי ולא שתו לי, אני מספרת את הכאב שלי, אתה מבין? יש הפתעות בחיים, אתה יודע. יש לך מלא חברים שכאילו, על פניו מראים לך את הגב, ופתאום באה אחת שבכלל לא קשורה אלייך, שפותחת את הלב שלה, וזה כזה מקסים בעיניי, זה מראה לי שיש עוד אנשים נדירים בתעשייה הזאת. אני חושבת שזה צריך להיות, אתה יודע, זה צריך להיות מושתת על זה. פעם אני אעזור, פעם אתה תעזור, פעם אתה תיתן יד, פעם אני אתן יד. כאילו, אנחנו עושים מוזיקה. זה אמור להיות משהו שהוא מחובר לנשמה, לאהבה. אתה מבין? בגלל זה הייתי כל כך פגועה".

"נשארתי בלי חסכונות. פחדתי מהשכר דירה"

"זה כיף סוף סוף לפרוק, כי אני פרקתי את זה הרי רק לבעלי או למשפחה שלי. כאילו... כולם בארץ הזאת, כולם עכשיו במצב כאילו, אתה יודע, מינוסים, חובות, עניינים. למה בגלל שאתה במצב כלכלי לא טוב, למה אתה צריך להתבייש בזה, למה אתה צריך להסתיר את זה?".

אמרת קודם שכר דירה. שמגיע סוף החודש, ואת לא בטוחה שיש לך את הכסף הזה לשלם את השכר דירה.

"לא, אתה יודע, לא נעים לי, כי לי אין חלק בזה. בעלי זה הכול בשנתיים האחרונות".

ואת גם, את קצת ממולכדת, כי את גם לא יכולה לעבוד במשהו אחר, כאילו מה עכשיו, מאיה בוסקילה תהיה מנהלת...

"ברור, אתה חושב שלא ניסיתי?".

מה ניסית?

"הרי אני מעצבת בתים וקניינית ו... אני לא יכולה לעשות את זה, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אנחנו נמצאים בדור כזה שלא נראה לי שהם מבינים 'אמנות או למות'. אבל אצלי זה ככה, אני לא חלמתי להתפרסם. אני חלמתי לשיר. פרסום זה תופעת לוואי. אני חלמתי לעשות טוב לאנשים, במיוחד במלחמה הזאת, אתה מבין כל כך הרבה דברים, וכאילו, אני רציתי לעשות טוב לאנשים, בלב, ראיתי אנשים קורסים, חברות שלי, חברים, דיכאון, אנשים שפתאום שותים, כאילו, מלא דברים. ורציתי לעשות טוב. אני חושבת שבכל הדיכאון הזה שלי, הדבר היחידי שהציל אותי זה ההופעות לחיילים, למפונים, אבל בזה אין כסף, אתה יודע. אתה עושה את זה... אתה מילואימניק".

את בעצם חיה על בעלך, כאילו...

"כן, די הרבה זמן".

אגב, כשהוא התחתן איתך, הוא...

"איך אני מתה, כאילו, להיות במקום שהוא... שכאילו, הוא יחיה עליי? שיהיה לו יום הולדת, ואני כזה אקנה לו מה שהוא רוצה. ואתה יודע, לא התחתנתי עם מיליונר, כן? התחתנתי מאהבה. אז השיתוף הוא הכרחי בעיניי, אתה מבין? אני מרגישה רע עם עצמי שאני לא יכולה להיות שותפה".

"השם שלי עדיין שווה. אבל מה זה שווה אם אין הופעות?"

את יודעת, יושבים עכשיו אנשים שבשבילם, מאיה בוסקילה זה כזה, זה גדול מהחיים.

"כן, זה מהמם שכאילו, בתפיסה עדיין, השם שלי עדיין ממש שווה. בתכלס לא קורה כלום. נחמד שהשם שלך ממש שווה. כאילו זה חארטה בוא, מאמה. אנשים חיים בדמיונות, בכאילו. אני מסתכלת על המראה ורואה בדיוק את מה שאני רואה. אני לא מספרת לעצמי סיפורים".

אבל לקח לך זמן להגיע לנקודה הזאת?

"לקח לי זמן. לקח לי זמן, כי אני, שוב, מה שאמרת, אני באתי מדור שהשם שלך, יש לו אדמה פורייה, יש לו יציבות, כמו בניין שהיתדות חזקים, אז זה מה שמבלבל, כי בעצם השם עדיין משאיר אותך, אבל בתכלס כולם אומרים, איפה הקריירה שלך? על איזה קריירה אתם מדברים? קריירה זה בן אדם שעולה לבמה ושר. קריירה זה בן אדם שיש תמורה למה שהוא עושה. איזו קריירה? מה קריירה?".

בשיא שלך היית עושה ארבע, חמש הופעות בלילה.

"כן, אני יודעת מה זה לעבוד קשה. וגם כשזה לא היה בשיא, עדיין עבדתי קשה. ניסיתי לפחות, אתה מבין? פה הרגשתי שזה לא בידיים שלי. פשוט שום דבר לא קורה, זה לא בידיים שלי. מנהלים שהלכתי להיפגש איתם, היום בדיעבד, תודה רבה רבה רבה לכולם, תודה רבה רבה לכל מי שאמר לא".

את עוברת ממנהל למנהל, וכולם אומרים לא?

"הייתי במלא פגישות. כולם מעוניינים, לוקחים צעד אחד קדימה, שניים אחורה. כאילו משהו מן אללה, מהשמיים, לא יודעת איך להסביר לך את זה".

יכול להיות גם שחשבו אולי שהשיא שלך מאחורייך?

"סוס מת, מבוגרת, עבר זמנה, שמעתי הכול. אבל אף אחד לא אומר לך את זה בפנים. אתה מבין מה אני אומרת? אני אומרת את זה לעצמי בפנים. אני לא מפחדת מזה. אתה יודע למה? כי אני בן אדם מאוד רוחני, ואני בן אדם מאוד מאמין בקדוש ברוך הוא, ואני יודעת, אני בטוחה שגם אתה יודע שהיום אתה נמצא פה, ומחר אתה יכול להימצא במקום אחר. אין דבר שהוא סטטי בחיים האלה. הכול יכול להשתנות".

ב"הכוכב הבא" הייתי מצפה שתהיי שופטת ולא איזה מתמודדת.

"תודה שאתה אומר את זה. אבל לא אני צריכה להגיד את זה. אני חושבת שיש לי הרבה מה לתת, כי אני הייתי גם פה וגם שם, אתה מבין? אני הייתי בשני המתרסים. אז אני יכולה הכי להבין את המתמודדים, ולדעת בדיוק מה חסר או מה לתת או מה לא לתת".

היו רגעים שחשבת לעצמך, אוקיי, אני לא רוצה לעשות מוזיקה? אני מחפשת מקצוע חדש?

"לא. לא. לא. להיפך, בשנה האחרונה, אני ושאול החלטנו שאנחנו לוקחים עוד יותר מהכסף שנשאר לנו, ועשיתי אלבום. בעצמי".

מה קרה איתו?

"עדיין לא הוצאתי אותו, וזה כאילו נתקע בזה שאתה יודע, פתאום נגמר לך הכסף, אתה לא שם לב, כי זה המון המון כסף. אז אתה גם נתקע עם לשלם לאנשים וזה, זה לא נעים".

את חייבת לאנשים כסף?

"לא. ממש בקטנה, כאילו, אתה יודע. אבל... אבל אני בן אדם כזה שאני לא יכולה לישון בלילה אם אני חייבת שקל".

הלוואות?

"לא. מה, בנק? ברור. מה זאת אומרת? אין לך מינוס?".

עכשיו? לא.

"די".

מה את בשוק?

"אני ממש מעריכה אותך. למה? רוב האנשים במדינה... למה אתה חושב שיש באינסטגרם הכול הלוואות, הלוואות, הלוואות למה? כי יש ביקוש".

כמה שנים טובות היו לך טובות מאוד?

"חמש, שש שנים".

חמש, שש שנים לזמרת הכי מצליחה בישראל באותה תקופה. נכון? זמרת שנה, פסטיגלים, שיר נולד, מה לא? סדרות, סרט. אז הייתי מצפה, אוקיי, כשאנשים אומרים לך זאת מיליונרית, אוקיי, זה אנשים שלא מבינים מבחוץ, כלפי חוץ, זה נראה להם זאת מיליונרית על משהו שעשתה לפני 20 שנה. אז אולי, אבל לפחות, את יודעת, שלך איזה נכס, שלך, דירה שלך.

"מה עכשיו חיים שלי, אתה יושב לי על הפצעים".

לא, חס וחלילה, חס וחלילה, לא מהמקום הזה. מהמקום הזה של אולי הייתה פה התנהלות לא נכונה?

"מה זאת אומרת? מאמי, אתה לא מגיע למקום לא טוב אם ההתנהלות שלך היא מדהימה. ברור, ברור".

אז איפה טעית?

"בהמון מקומות, לדעתי. בחירות, בחירות של אנשים סביבי, בחירות של שירים, בחירות של ניהול, הכול זה עניין של בחירות. בסופו של דבר, הרי מה זה המקצוע הזה? זה אינטואיציות. כן השיר יעבוד, לא השיר יעבוד, כן, אתה מבין? והאנשים שמאחוריך, וברגע שלא סמכתי על אף אחד כמו שאני סומכת על רוברט, אז זה לא עובד".

החלק השני של הריאיון יפורסם ביום חמישי הקרוב – בלעדית ב-For Real.