פאולה רוזנברג כבר לא מגישה את תוכנית הבוקר שלה יחד עם בן זוגה ליאון רוזנברג "פאולה וליאון". אחרי ה-7 באוקטובר השניים עזבו את הארץ, וטסו לקפריסין עם שתי הבנות המשותפות לבנות חיים אחרים וחדשים. היום (ראשון) רוזנברג נזכרה בקול הזעקה שהשמיעה בעד המאבק לזכויות נשים במרחב הציבורי, וסיפרה שטעתה בחיזוי שלה כשטענה כי המציאות בסופו של דבר התגלתה כקשה בהרבה.
"אוגוסט 2023 זעקתי שאנחנו באוטובוס שנוסע ברוורס אל עבר התהום, אבל טעיתי", כתבה רוזנברג. "נתקלתי בסרטון הזה תוך כדי חיפוש חומרים לפרויקט. למרות שלא עבר זמן רב, עברו מאז חיים שלמים. כל מה שהיה לפני אוקטובר 2023 מרגיש כמו עשן מטושטש של זכרונות"
"הצפייה בסרטון החזירה אותי לאותו רגע באוגוסט 2023, כשהמאבק על זכויות נשים במרחב הציבורי היה במרכז תשומת הלב שלי וחשבתי שאולי אצליח לטלטל מישהו מקובעי המדיניות", הסבירה. "כמה נאיבי זה מרגיש היום, כשנדמה שאין כמעט אף אחד שמרגיש מטולטל גם לנוכח 101 חטופות וחטופים שעדיין בשבי חמאס. קשה להאמין שהאמנתי אז שזכויות נשים הן בעיה חמורה אך פתירה, בזמן שאפילו הזכות הבסיסית לא להיאנס בשבי ולצפות מהמדינה שתדאג לעסקת שחרור כבר לא מובנת מאליה".
View this post on Instagram
בהמשך סיפרה על התגובות שקיבלה אז, וקבעה: כולם טעו. "התגובות לטור ההוא נחלקו לשניים: כאלה שהזדהו עם דבריי, ואחרים שביקשו ממני 'להירגע' ולא להבהיל סתם. היו שאמרו שאני 'סתם דרמטית', כי 'הם לא באמת יעזו ליישם את התוכניות ההזויות שלהם'. היו גם מי שטענו שבגלל ההשתתפות בהפגנות נהייתי היסטרית, וזה הוציא ממני מטאפורות מוגזמות כאילו אנחנו באוטובוס שנחטף על ידי קיצונים שנוסע לתהום. אבל כולנו טעינו – גם מי שחשב שאני מגזימה, גם מי שחשב שאני צודקת, וגם אני. כי אף אחד מאתנו לא תפס, לא העלה בדעתו עד כמה התהום הזו עמוקה, ארוכה, חשוכה וחסרת תחתית".
רוזנברג ביקשה מהגולשים לשתף אותה במחשבותיהם לגבי הפוסט, אך סימנה מה לא תרצה לקרוא. "אם יש לכם סיבות לאופטימיות, אני אשמח לשמוע בתגובות. רק בבקשה בנימוס. והערות של 'את סתם מלחיצה' פחות מתאימות. ניסיון העבר צריך ללמד את כולנו להיות יותר צנועים בביטול חששות או אזהרות של אחרים, ובעיקר של אחרות".
רוזנברג חזרה גם אל התחושות שניקרו בה אז. "וברמה האישית ביותר, הסרטון הזה החזיר אותי לרגע כשעבר הספקתי לשכוח – הרגע שבו בקושי עצרתי את הדמעות כשדיברתי על העתיד של שילה וארבל במדינת ישראל. הוא הזכיר לי את הכאב הפיזי שהשתלט עליי תוך כדי דיבור, הגוף שלי כנראה הבין דברים שהמוח והלב עדיין סירבו לקבל. נזכרתי איך התלבטתי אם לרמוז על המחירים האישיים והמקצועיים שנגבים ממני ומאנשי תקשורת אחרים שלקחו חלק פעיל בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית, על המסר הברור שמועבר לאלו שלא שותקים, שכדאי להנמיך להבות, אחרת המחיר האישי יגדל".
בסיום היא נזכרה בסערת קרן פלס, שהוזמנה להופיע ביד ושם למרות ההשתתפות במחאות נגד המהפכה המשפטית, ולכאורה עוררה את זעמה של אשת ראש הממשלה שהוביל כביכול לניסיון הדחת יושב ראש יד ושם. "הסיפור של קרן פלס וההופעה ביד ושם הוא רק קצה הקרחון. אני בטוחה שבעתיד יהיה זמן לדבר על זה ולשתף. אבל כרגע, יש דבר אחד הכי חשוב, לפני הכל: להחזיר את כולם וכולן הביתה. עכשיו".
