הורי היקרים והמקסימים שלחו אותי ואת אישתי היפה לחופשה על חשבון הברונים לאילת.
הדחף הקולינרי והקיבה המקרקרת שלי שלחו אותי למסע אחר המסעדה הטובה ביותר בעיר הדרומית. רוי, חברי הטוב, בהיותו חצי אילתי וחצי תל אביבי (ממש כמו בלייד הערפד) סיפר לי על מסעדת לוויתן ואמר לי שאסור לי לוותר על ביקור בה.
צעקתי עליו חמש דקות, ורק כשנרגעתי הבנתי שהוא לא קרא לי לוויתן, אלא המליץ לי על מסעדה, ומסתבר שמסעדה מצוינת.
הגענו למסעדה, שבפוקס הייתה ממוקמת חמש דקות הליכה מהמלון שלנו. קיבל אותנו מארח נחמד שסיפר לנו מעט על המסעדה, על השף והקונדיטורית. את המקום פתחו לפני כמעט חמש שנים ולפי המלצר אסור בשום פנים ואופן לוותר על קינוח.
המסעדה מעוצבת באווירה ביתית, אבל אפשר לראות את המחשבה שהושקעה בעיצוב. אלמנט הלוויתן חוזר על עצמו בפסלים קטנים ובפרטים נוספים, התאורה חמימה וכמעט ביתית והכיסאות והספות בעיקר, נוחות במיוחד.
ראשונות
כהרגלי פתחתי בקפה ולאחר רפרוף קצר בתפריט המפתה, הזמנו את המנות הראשונות. חלקנו מוח טלה מטוגן וקורדו טונה בלבנה.
מוח הטלה היה מדהים, מצופה בפירורי לחם שהעניקו לו קראנצ׳יות נפלאה ומלווה בתערובת של לימון כבוש, צ׳יפוטלה ומגוון תבלינים. שילוב הטעמים החדיר בי געגוע עז לילדותי הרחוקה, במטבח של דודה שלי במרוקו, ואז נזכרתי שאני אשכנזי מצפון תל אביב.
קורדו הטונה היה מושלם, הדג היה טרי, עסיסי, הלבנה הוסיפה חמיצות נהדרת וסלט העגבניות הייתה התוספת שתמיד חסרה לי במנות בסגנון.
החמאתי לשף על המנה הזו במיוחד, ואני ממליץ לשפים אחרים ללמוד ממנו, תפסיקו לדחוף לנו צנונית בכל מקום, לפעמים סלט עגבניות זה בדיוק מה שצריך להגיש עם דג נא. שפים בארץ הולכים לאיבוד בניסיון להרשים עם ירקות ופירות לא שגרתיים, שמחמיאים למנות שלהם בערך כמו לשאול מישהי במשרד: "את נראת טוב היום, מה קרה?"
ואז הגיע הקינוח
לעיקריות חלקנו נקניקיות טלה עם עלי לפת ושעועית לבנה וחזה אווז עם ריזוטו גזר. הנקניקיות היו עסיסיות ושומניות, תוספת השעועית הייתה מעניינת והשתלבה נהדר, ובכללי שמחתי לקבל מנה של נקניקיות שלא כוללת חרדל ופירה שמשעממים אותי יותר מהחידוש המזעזע למלך האריות.
חזה האווז היה מושלם, עשוי בדיוק במידה הנכונה, הבשר היה רך והשומן היה חרוך, והריזוטו גזר היה מדהים, תוספת שכמעט מתעלה על הבשר ויוצרת ביחד את הביס המושלם.
אני נוטה להקשיב להמלצות הצוות במסעדות, לכן בהמלצת המארח החלטנו להזמין קינוח, ולכן למרות שבחרתי פונדנט שוקולד לבן, הקשבתי למלצר והזמנתי את פאי הפקאן במקום.
פאי הפקאן היה מדהים, הבצק היה חם ופריך, מהטובים שאכלתי בימי, ומילוי הפקאן היה מתוק אבל במידה נכונה. בשילוב של הקרם פרש העדין, כל ביס הרגיש כמו ריחוף לגן עדן.
אפילו עבור מלך הקראק, פאי הפקאן טוב בהרבה מהקראק פאי המסורתי שמוגש במספר מקומות, האיזון של הטעמים הרבה יותר נכון. למרות שהטעמים מעט מזכירים (ולכן ההשוואה), פאי הפקאן לוקח בהליכה, בניגוד אליי, שלא לוקח אף אחד בהליכה.
החשבון יצא 388, מחיר מעט גבוה אבל יותר מהוגן בהתחשב בכמות ואיכות האוכל.
שורה תחתונה: האוכל מעולה, מוצרי הגלם טריים ומצוינים, השירות יוצא מן הכלל והאווירה פשוט נהדרת.
עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ. שיהיה בתאבון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו