אחרי שקיבלה הכרה בפיצה הנפוליטנית שלה, בפטריות הכמהין ובכינורת שמייצרת העיירה קרמונה, מקום מגוריו של יוצר הכינורות האגדי אנטוניו סטרדיווריוס, איטליה, מבקשת כעת מאונסק"ו, להכיר במסורת הכנת והגשת קפה האספרסו, שלה כמורשת עולמית לאומית בלתי מוחשית.
זאת לצד מורשת נוספת כמו הכנת הקוסקוס, הבגט הצרפתי,פסטיבל קרב היין של העיר הארו בצפון ספרד, תרבות חדרי האוכל הקהילתיים הסינגפורית ותרבות תעלות ההשקיה באיחוד האמירויות ועוד נושאי תרבות בלתי מוחשית שכבר הוכרו בעבר. ההצעה צריכה להיות מוגשת לאו"ם עד ה-31 למרץ וכעת איטליה משפצת את הטיעונים האחרונים שלה ביחס לחשיבות הבינלאומית של תרבות האספרסו.
"הגשת קפה היא רגע משותף קסום, זו דרך להגיד לחבר שלך שאתה אוהב אותו", אמר מסימיליאנו רוסאטי, בעליו של בית הקפה גמברינוס בנאפולי, שהשתתף בכתיבת ההצעה לארגון אונסק"ו.
על פי מכון האספרסו האיטלקי, שהוקם בשנת 1998, קפה אמיתי צריך להיות "בעל טעם עמוק, עגול וקטיפתי, חייב להישאר בפה טעם ארוך ועמוק עם רמזים של פרחים, פירות, לחם קלוי ושוקולד כשצבעו צריך להיות חום לוז עד חום עמוק".
"קפה זה טקס קדוש", אמרה המורה בדימוס אנאמריה קונטה, מנאפולי. ואילו מסימיליאנו רוסאטי, מוסיף כי "יש עדיין אנשים בנאפולי שכשהם מבקרים משפחה או חברים הם לא מביאים פרחים ועוגה אלא הם מגיעים עם קפה וסוכר. בכלל כשאני מטייל בעולם אני רואה אנשים לוגמים קפה בעמידה או תוך כדי בהייה בסלולר שלהם, זה לא כך אצלנו", הוא קובע.
היסטוריה של 150 שנה
היצרן הראשון של מכונת הקיטור לקפה היה אנג'לו מוריוטו, מהעיר טורינו שרשם פטנט על מכונה כזו כבר בשנת 1884. אולם מי שהפיץ את הבשורה היה איש העסקים דסידריו פבוני, ממילאנו, שהיה לו תקציב לייצר מכונות בצורה תעשייתית. מאז הבשורה הופצה בכל רחבי ארץ המגף כשיש 20 דרכים שונות לייצר את האספרסו לפי המחוזות השונים במדינה. כל מחוז מייצר את הקפה שלו קצת אחרת, עם נגיעת חלב, יותר חזק, או יותר חלש, עם יותר מים או פחות.
אבל מעבר לשיטה "לקפה טוב יש את היכולת להפיג את הבדידות שלך" אומר ריימונדו ריצ'י, בעל בית קפה ברומא. לדבריו "לפעמים כשאנו מכינים קפה בבית ההכנה פשוט ממלאת את החדר והבית בתוכן ומפיגה כך את הבדידות". כך או כך כיום ברחבי איטליה נלגמות כל יום בכוס חרסינה או זכוכית כ30 מיליון כוסות אספרסו ועוד היד נטויה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו