עצלנים וגרים באזור בקעת אונו? הרווחתם

אתם יודעים איך זה "אוכל ביתי" • על הנייר, הכל נשמע ונראה אותו דבר, בפועל, מעט עושים את זה טוב • טעמנו את מטבח המשלוחים החדש של אבי לוי

אבי לוי עד הבית // צילום: אנטולי מיכאלו // אבי לוי עד הבית

כמו עורכי דין אחרי התמחות, כותבי תוכן ובנייני משרדים, גם בכל מה שנמצא תחת הקטגוריה של "אוכל ביתי" יש הצפה מטורפת. העניין הוא שלהבדיל מהדוגמאות הקודמות, לאוכל ביתי תמיד יהיה ביקוש, כי הוא תמיד מרגיש לא מסעדתי, ביתי ואותנטי, כאילו שהסבתא המרוקאית שיש או אין לכם עמדה ובישלה אותו כל היום. 

בפועל, אם נהפוך את עצמנו לרגע לאנשים קרים ונטולי רגשות, נגלה שחלק גדול מהמקומות האלה שמציעים אוכל ביתי לא באמת טעימים, או פחות טעימים מההייפ שנוצר סביבם, אנחנו פשוט משוועים לאותה אווירת אותנטיות בצלחת, אבל מה לעשות, לפעמים הוא פשוט פחות טוב. לא כל דג ברוטב אדום הוא חריימה ביתי, לא כל קציצה מזכירה את הבית ולא כל תבשיל בשר שמצטלם יפה הוא באמת טעים. 

למה אני מתסבך אתכם עם כל זה? כי לכאורה, מעיון בתפריט של המטבח של אבי לוי באתר "Private Kitchen", נמצא את אותם נציגים בכירים של ה"אוכל הביתי". מצד אחד, אנחנו יודעים, זו אבי לוי, שף מעוטר ששמו ומאכליו הולכים לפניו, אבל כשיש את המנות הביתיות האלה, אנחנו תמיד חוששים, אולי לשווא. 

צילום: אנטולי מיכאלו
צילום: אנטולי מיכאלו

למטבח, שנמצא במקום סודי אי שם באזור בקעת אונו,  יש שני תפריטים, אחד לאמצע שבוע ואחד לסוף השבוע, כאשר בשני המקרים מדובר באוכל שלא מיועד לאכילה מיידית דוגמת פיצה או המבורגר, אלא מנה גדולה יותר, לחלוקה, שמיועדת לחימום בהמשך או אפילו ביום למחרת. 

נתחיל מהסלטים של הראשונות, שהגיעו לצד חלה טרייה ופריכה. היו שם מטבוחה ירושלמית חריפה וטעימה בטירוף, טחינה זעתר נחמדה מאוד וטחינה חציל קלוי שלא הצלחנו להפסיק לאכול, אבל גם לא ניסינו להפסיק לאכול אז זה בסדר.

מכאן המשכנו למנה "רגילה" מבחינת מרכיבים אבל אנחנו אישית ציפינו לה במיוחד – קוסקוס עם ירקות. המון זמן לא אכלנו קוסקוס, מקומות טובים ומוכרים באזור ירדו מגדולתם וקשה כיום למצוא יותר מדי מקומות שמספקים את זה בגרסה טעימה, כאן קיבלנו תמורה נאה – קוסקוס טעים במרקם אוורירי ומרק ירקות עם טעמים עדינים. בול מה שצריך. 

מתקדמים לעולם הדגים עם שתי מנות עיקריות. ראשונה נטעמה מנת הקציצות דג ים ברוטב אלג'יראי חריף. הקציצות היו גסות בדיוק כמו שקציצות דג צריכות להיות, הטעמים שהיו צריכים להיות מורגשים אכן היו כאלה, ובכללי מדובר בקציצות מהסוג הזה שאי אפשר להפסיק לאכול. הרוטב האלג'יראי מעט אכזב כי לא היה כל כך חריף, אבל הצד האשכנזי שבי לא התלונן על זה יותר מדי. נמשיך בקו הפיקנטי למנת החריימה לברק. הדג עבר, לצערי, חימום במיקרוגל טרום הארוחה (להבדיל מרוב המנות שחוממו בסיר מחבת) אך הוא לא נפגע במכשיר הארור וקיבלנו מנה טעימה וטרייה עם עדינות פיקנטית.

יש גם ממולאים, כמובן // צילום: אנטולי מיכאלו
יש גם ממולאים, כמובן // צילום: אנטולי מיכאלו

אני יודע שעד עכשיו החמאתי, אבל את הטוב באמת שמרתי לסוף. וגם כאן מדובר בצמד מנות. הראשונה- סופריטו עוף ותפוחי אדמה, קלאסית במרכיביה אך מושלמת בעשייתה, עם עוף רך, נימוח, מתפרק וכיפי לאכילה. ולבסוף,  בפסגה, ניצב לו הפקלייה. תבשיל בקר עם שעועית ומנגולד. לא נשארו לי כל כך מחמאות לחלק כי השתמשתי בפסקאות הקודמות בהמון סופרלטיבים, אבל מדובר פה במנה נהדרת והכי עוברת משלוח שיש, גם אחרי המתנה במקרר וחימום במחבת. 

אם לומר את האמת, כל המשלוח הזה הוא עסקה משתלמת אחת גדולה ומיוחדת, הן מבחינת המחירים ההוגנים והן מבחינת הטעמים, שאמנם הן לא מסעדה, באווירה ובתחושה, אך יעשו לכם ארוחת שישי משפחתית באווירה ביתית גם אם אין לכם את הזמן, האנרגיות או היכולת לבשל, וזה הכי חשוב. 

להזמנות לחצו כאן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר