גם אם אנחנו זוכרים את עלילת מגילת אסתר, יש לנו נטייה מעצבנת להשטיח ולרדד אותה ולהתייחס אליה כאל עוד אגדה תנ"כית עתיקה, סוג של מעשייה לילדים. אבל די אם נזכור שהאיום האיראני על חיי היהודים באותם הימים היה מוחשי. לפי צווי התוכנית ל"פתרון הסופי לבעיית היהודים", שכבר נשלחו חתומים לכל מדינות הממלכה וללא אפשרות ביטול, כל היהודים בכל העולם התרבותי דאז היו עתידים להיות מוצאים להורג ביום אחד, בלי כל אפשרות בריחה, הגירה או הגנה עצמית.
קפיצה קטנה בזמן אלינו, כ־2,400 שנה אחרי כן, ועדיין צאצאיו של המן הרשע מסרבים לקבל את זכותו של העם היהודי לחיות במולדתו, ומנסים בדרכים שונות להביא לחיסולו, חלילה. לא תמיד אנחנו שמים לב כי גרעין הישועה בסיפור המגילה נזרע כבר כחמש שנים קודם להגעתה בפועל: ארבע שנים ארכה תחרות "הכוכב הבא לארמון", שבמסגרתה לוהקו אלפי מועמדות להיכנס למתחם השמור של "האח הגדול". למרות האווירה הקוסמופוליטית והליברלית של הממשל, אסתר נצמדה להנחיית דודה, מרדכי: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד" (אסתר ב, י). כנראה מרדכי, פוליטיקאי בכיר בקבינט הפרסי, ידע דבר או שניים על אופיו ההפכפך של המלך, שמתוך אסטרטגיה מחושבת "חיבק" את מדינות חסותו והקפיד על עצמאותן התרבותית - אבל בהינף יד גם ביטל את זכויותיהן של כל הנשים בממלכה.
כדי לשכנע בסיפור הכיסוי אבל להמשיך לשמור על זהותה היהודית, כל זמן שהותה בכלוב הזהב אסתר נאלצה לוותר על לא מעט פינוקים ומזון משובח, והסתפקה בתפריט צמחוני דל שהתבסס על זרעים מונבטים. אחד המנהגים הוותיקים אך הפחות מוכרים של חג הפורים הוא לשלב בארוחת החג אכילת מיני זרעונים, זכר לתזונתה המוקפדת של המלכה היהודייה. יש שינגבו חומוס - אבל אנחנו מעדיפים להתסיס ולזקק את זרעוני הדגן שלנו למשקה אלכוהולי, מה שמשתלב עם מצווה נוספת בחג, הרבה יותר מפורסמת - השתייה לשוכרה "עד דלא ידע".
לצורך כך, קיבצנו למשתה החג מגוון מרשים של וויסקי שזוקק על בסיס גרגירי שיפון (rye), כמיטב המסורת האמריקנית. מתברר שהשורשים האמריקניים ספוגים במשקה הזה: הנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, היה מי שהמציא שיטה לזיקוק המוני של וויסקי, ולאחר שפרש מהפוליטיקה אף היה שותף במזקקת וויסקי שהתמקדה בשיפון. באופן היסטורי שימש השיפון להכנת וויסקי, אבל במהלך מלחמת האזרחים מחירי הדגנים האמירו, והוא הוחלף בתירס - שהתגלה לא רק כזול ונוח יותר לעיבוד, אלא גם כחומר גלם שמפיק משקה מתוק יותר (והאמריקנים הרי אוהבים הכל מתוק ומוגזם). לפי החוק האמריקני, כדי להיקרא "וויסקי שיפון" המשקה צריך להכיל לפחות 51% שיפון, בעוד היתרה יכולה להיות מתירס או מדגנים אחרים. בניגוד לתירס המתוק ולשעורה הקלאסית, השיפון מעניק לוויסקי טעמים פירותיים ומתובלים יותר, ולכן לפני שנים לא רבות שבו כמה מזקקות לשלב וויסקי שיפון בפורטפוליו שלהן. אחרי שטעמנו, הנה כמה מההמלצות שלנו:
ג'ק דניאלס ריי סינגל ברל
המזקקה המפורסמת מטנסי משחזרת את המתכון המקורי של וויסקי שיפון - הוא עשוי מתערובת ייחודית הכוללת 70% שיפון, יש בו ניחוחות מורכבים של פירות בשלים, תפוח אפוי ועץ חרוך, ובלגימה ניכר טעם מעושן קלות של חביות עץ אלון, תבלינים, וניל וקרמל. רך וחמאתי, ממש קינוחי. נסו גם את הג'ק בונדד, העוקצני והאלכוהולי יותר (246 שקלים).
סזראק ריי
כמיטב המסורת של ניו אורלינס, והיחיד שעדיין נעשה ברוח המסורת וההיסטוריה של העיר. "סזראק ריי" הוא וויסקי עשיר ומתקתק. באף ארומות שוקולד כהה, חיטה קלויה, וניל, אניס ופלפל שחור. בפה טעמי פירות מסוכרים (מנגו) והדרים, עם נגיעת שרף חרפרפה. הסיומת שלו חלקה ומעט מעושנת. וויסקי נהדר.(249 שקלים).
בונדוקס ריי
וויסקי שיפון שמגיע מקנטאקי, אחרי שהתיישן שלוש שנים בחביות עץ אלון אמריקניות חדשות, שהקנו לו ארומת ליקר דובדבנים עשירה וטעמי וניל וקרמל, לצד פלפליות עדינה אופיינית. הסיומת ארוכה, נעימה ומתמשכת, חמימה ומתוקה (249 שקלים).
וודפורד רזרב ריי
מכיל 53% שיפון, בסגנון תקופת היובש באמריקה, והתיישן ארבע עד שבע שנים. נוכחות ארומטית של תפוזים, קפה וקרמל, תבלינים, טבק ופרחים. האף מתובל בפלפל שחור, מרציפן, רמיזות אגס, תפוח ושקדים. בחך שילוב של ציפורן ודבש, ונגיעת מנטה. עשיר ומהנה (298 שקלים).
אלייז'ה קרוג ריי
שילוב ייחודי של שיפון (51%), תירס (35%) וכמה סוגי שעורה, שיוצר טעמים הרמוניים. בעל גוון ענברי עמוק, וארומות אינטנסיביות של קרמל, תפוז, וניל וקפה. הטעם ממשיך את האף, ומורגשת בו חמימות קינמונית לצד תפוח אפוי. יופי של משקה (295 שקלים).
טמפלטון ריי 10 שנים
המזקקה האמריקנית הזו (ממדינת איווה) נושאת את שם העיירה הזעירה והמנומנמת שבה היא ממוקמת, ומתמחה בזיקוק וויסקי על בסיס השיפון. עשר שנות ההתיישנות שלו הפכו אותו לבעל ארומה מורכבת ועשירה של שוקולד, ס'מורס, וניל, אלון חרוך ופירות מיובשים, לצד רמזי פרחוניות. בחיך הוא בעל שכבות טעם רבות - וניל, קרמל, צימוקים, אגוזים ונגיעה ירקרקה מרעננת. וואו, חתיכת ויסקי! (349 שקלים).
אייפקס אקס־ריי קאסק, מילק אנד האני (ישראל)
והנה טוויסט קטן בעלילה. נציג ישראל בטעימה זוקק משעורה, ולא משיפון, אבל הוא התיישן בחביות קטנות במיוחד (56 ו־113 ליטר), ששימשו בעבר ליישון וויסקי שיפון אמריקני. באף מורגש ניחוח רענן, קצת ירקרק, המשלב קרם פטיסייר, ציפורן, אגוז קלוי ופרחוניות מובהקת. בלגימה הוא מתחיל חלק ועדין, אבל במורד הגרון אתם כבר תרגישו את רמת הכהל האימתנית שבו (56.7%), וסיומת אלגנטית. מרשים מאוד. (500 שקלים).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו