המדריך הגדול לאוכל רחוב: כאן נמצאת השווארמה הכי טובה בישראל

ארז טיקולסקר ורן עצמון כתבו (ביחד עם עירן שושני ז"ל) את "מדריך החומוסיות הגדול" וכעת הם עובדים על הוצאת "פיתה או לאפה? המדריך הגדול לאוכל רחוב". המדריך כולל המלצות על למעלה מ-150 מקומות לאוכל רחוב ברחבי הארץ – שווארמה, פלאפל, שניצל, בשרים אחרים, סביח, ועוד, ועוד ועוד.

בחרנו חמש המלצות שהן מדגם מתוך הספר. הזמנת הספר היא דרך אתר "הדסטארט" (מימון המונים  - הפרויקט יוצא לדרך אם מגיעים ליעד הגיוס). כאן תוכלו לתמוך ולרכוש את המדריך.

פלאפל: בנין ג'וני, תל אביב-יפו

על השאלה מהו הפלאפל הכי טוב בארץ אי אפשר להשיב ברצינות. זו בערך השאלה הכי רחוקה שקיימת ממדעים מדויקים. המון משתנים סובייקטיביים. אחד אוהב את הכדורים צהובים מבפנים ואילו חברו הוא חובב הירוקים עתירי הכוסברה / פטרוזיליה. יש את שאלת התוספות. קיימת גם סוגיית הפלאפל השכונתי בכלל וזה של הילדות בפרט. ירושלמים נגד תל-אביבים נגד רחובותים נגד שאר העולם. אין דרך לצאת מזה.

אי אפשר להשיב ברצינות, אבל הפלאפל של בנין ג'וני הוא טוען משמעותי לכתר.
ממתי מגישים את הפלאפל הזה? תחזיקו חזק – מאז 1955. כדורים צהובים מבפנים, תור שמרמז כי הפלאפל טוב מאוד, הכל טרי, חם, עם פיתה שלא מתפרקת, והשיחוק - הצ'יפס המנופח, כמו זה של פעם, משוק בצלאל.

אז למרות הקושי לדרג אנחנו מסכימים שבנין ג'וני באמת מכין את אחד הפלאפלים היותר טובים בארץ. יש לקוחות שנשבעים בשמו. אפשר להבין אותם. זה באמת פלאפל שהוא אגדה. גם אגדה במובן ההיסטורי והתרבותי וגם אגדה מבחינת הטעמים, המרקם, המסביב. תחנה שהיא חובה לכל חובב פלאפל.

בנין ג'וני, טשרניחובסקי 4, תל-אביב - יפו

בשר מפורק בפיתה: זורבה, נתניה

אונטריב, נתח מושלם לפיתה עם בשר מפורק. רב טעמים, שומני כמו שצריך ולא מתייבש בבישול ארוך, מתפרק נכון, נותר רך ועסיסי. מושלם.

המנה הזו היא – אנחנו יודעים שנכנסנו לשדה מוקשים ועושים זאת בעיניים פקוחות - אחת הפיתות הטובות שאפשר למצוא. חזרו שנית?! אחת הפיתות הטובות שאפשר למצוא. חזרו שלישית?! טוב, הבנתם. גם אחרי פיתה ראשונה במקום אחר, בטח לפניה; גם כשאתם כבר לא גוועים ברעב, בטח כשאתם כן; גם כשהבטן רגועה יחסית, בטח כשהיא לא; גם כשמדובר בפינוק ולא בצורך (מי אמר שפינוק הוא לא צורך?), ובטח אם מדובר בצורך ולא בפינוק; וגם אם לוקחים בחשבון את זמן הספורט שייקח כדי להוריד אותה אחר כך. אחת הטובות שיש.

בכל מובן - מנה מטורפת. איכות - תענוג. כמות - הבשר נשפך מהלמעלה של הפיתה. נדיבות ונחמדות - כשאתם ממתינים למנה שלכם יפנקו אתכם בכוסית אוזו. לא שותים אם נוהגים. תוספות - יופי של טחינה, חריף אמיתי, בצל על האש, עגבניה גם על האש, צ'ימיצ'ורי, עמבה וקונפי שום מלמעלה. גן עדן. אה, ויש גם גזוז של פעם שקוראים אותו "ספונג'ה".

זורבה, יוסף בוסל 76, נתניה

שווארמה: אבו אדם, קלנסווה

שווארמת העגל כאן עשויה ממספר נתחים: שייטל, חזה, שניהם עגל, חזה ושוק של כבש, ביחס של 90% - 10%. בנוסף, כמובן, שומן כבש. מנה נפלאה.
ברוב השבתות מוגשת כאן שווארמה כבש. בלא מעט מקומות כשאומרים "כבש" מתכוונים לעגל עם שומן כבש, להרבה עגל עם מעט כבש, לרמיזות כבש במנת עגל. אין לנו דבר נגד שווארמה עגל. להיפך. אבל זו שמוגשת כאן היא מן המשובחות. כאן הכבש הוא 100% כבש. מנה מפוארת. הדבר היחיד שמבאס בה? שהיא נגמרת.
כל אלה מוכנסים לבור באדמה, בשיטה הידועה כ"מטפונ'ה". אש, אבני שמוט שאוגרות את החום ומפיצות אותו ועצים שהופכים לגחלים ומוסיפים לארומה. את הבשר, עבד, הבעלים, עוטף בנייר אפיה ובנייר כסף. כל הקומבינציה הזו מבלה בבור בין שלוש לחמש שעות (תלוי במשקל הבשר) ואז מועברת למתקן השווארמה החיצוני כדי לקבל עוד צריבה ולשמור על הטמפרטורה. התוצאה היא גן עדן.

יש גם צוואר כבש, כתף, תבשילי בשר שונים, חמין בחורף, מנסף לפי הזמנה מראש, קובה על מצע לבנה וחומוס שהוא מן הטובים בארץ. סליחה – בעולם.

אבו אדם, כביש ראשי, קלנסווה

סביח: דה לוקס, תל אביב - יפו

התסריט מוכר. כמעט ידוע מראש. אנחנו יוצאים, בשירותכם מיינד יו, לעוד משימה. עוד מנה של אוכל רחוב. קיץ, חורף, סתיו, אביב. החיים שלנו ויוואלדי. ואז, נגיד שמדובר בסביח ואנחנו מדווחים על הממצאים, מקהלה - "בהוא שבזכרון כבר אכלתם?", "את זה שבפרדס חנה כבר טעמתם?", "יש אחד, באיי הודו המערבית, בין השגרירות האוזבקית לקונסוליה האוסטרית, עד שלא אכלתם שם, לא אכלתם סביח". גיהינום אתם. גיהינום.

אבל עצמון אומר שסביח אוכלים בדה לוקס. ויהי ערב, ויהי בוקר, וצהריים, ואנחנו בדה לוקס.  להלן הממצאים: שורה תחתונה – שורה ראשונה. הבן אדם בא לשרת אתכם. טיקי טאקה, והפיתה אצלכם ביד. אוהד מנצ'סטר יונייטד, כן, זו בעיה, בעיה ברמת טלפון שמצלצל עם שיר אוהדים של המועדון הזה כדי לבצע הזמנה כשאתם שם, אבל יודע להכין סביח. מנה פשוטה, בלי להסתבך, בלי להצטעצע. מרכיב א', מרכיב ב', מרכיב ג' ... מרכיב יח', ואתם יושבים ונהנים מסביח כהלכתו. כמה "כהלכתו"? ובכן, מאוד כהלכתו. מדובר במדריך המקוצר להכנת סביח כמו שצריך. הפיתה לא מתפרקת, זו הדרישה הראשונה שלנו מסביח, כי אם הדרישה הזו לא מקוימת התוצאה עגומה. ואז – החציל, עשוי בדיוק במידה הנכונה בלי יותר מדי שמן שנוזל עליכם, הביצה חומה כמו שאנחנו אוהבים וכמו שבעצם כולם אוהבים, עמבה כאופציה כמובן, תפוח אדמה נידלס טו סיי, טחינה טובה מאוד, חומוס שגם הוא טוב מאוד, בצל, תבלינים. אחלה מנה ויופי של מקום.

דה לוקס, מקווה ישראל 1, תל-אביב - יפו

שניצל: הבגט של אורי, באר-שבע

מקום שעובד מאז 1986. אורי כהן, הבן משי וענת אשתו של אורי. בעיר העתיקה, ליד תוספות השיער, הצ'יינג' והמסאג' וגם חנות תשמישי הקדושה, תיאטרון הפרינג' וכמה משרדים של עורכי-דין, ניתן לומר שהסביבה אינה בעלת אפיון מובהק.
יש חניה ברחובות שליד. בדרך ממנה אל הבגט של אורי תחלפו על פני עוד כמה עסקים מהסוג של פעם. העיר העתיקה כשמה כן היא, עיר של פעם, עם עסקים של פעם אבל האנשים הם של עכשיו, והם רעבים עכשיו. ולכן יש את הבגט של אורי. כדי לאכול. הרבה, בזול, וטעים. מאוד טעים.

יש טונה, יש חביתת ירק ויש שקשוקה, אבל שלוש דקות בתור מבהירות שהשניצל, למעשה הרבה, למעשה המון שניצלונים, בבגט, למעשה לחמניה, הוא הלהיט של המקום. טרי, רך, חם, עובי אידיאלי. התור המרשים מתוקתק ביעילות, השניצלונים יוצאים מהשמן חצי דקה לפני שהם מוכנסים ללחמניה. הם מעוטרים בשומשום שזה גם יפה וגם עושה נעים לחוש הטעם. אפשר להבין למה המקום הזה מושך אליו את דיירי ועובדי השכונה, ועוד הרבה אחרים. מוסד באר-שבעי שהפך לכזה ובצדק רב.

הבגט של אורי, החלוץ 77 באר שבע

להמלצות אוכל רחוב נוספות מוזמנים לרכוש את המדריך