בא לכם בירה קרה? כדאי שתטעמו את המשקאות האלה

יום העצמאות שנחגג לאחרונה כבר זכה לתואר "יום המנגל הלאומי", אבל אפשר לומר שהוא מציין גם את פתיחת עונת המנגלים כולה. אני מקווה שלא אסתבך עם מנגלאים מדופלמים כשאומר שזו שיטת הצלייה הכי פשוטה ובטוחה שיש - פשוט זורקים את הנתחים על האסכלה ופותחים בקבוק בירה. האש כבר תעשה את העבודה בלי התחכמויות ותעניק לבשר את טעמי החריכה הנדרשים.

האמת היא, שבשביל ללגום בירה צוננת, בוודאי בעונות החמות של השנה, אפילו לא צריך מנגל, ואחרי שראינו בחצי השנה האחרונה עד כמה האמריקנים נותנים פה בארץ את הטון, חשבנו שזו תהיה הזדמנות טובה לפתוח את עונת הבירות בסקירה אודות מגוון הבירות האמריקניות שמגיעות לישראל. נכון, גם היחסים עם ידידתנו הגדולה יודעים מדי פעם עליות ומורדות, ואף שבלא מעט מובנים אנחנו עדיין תלויים בהם - הרי שעם הסברה נכונה, התעקשות על ערכים ועל תפיסה, אין לנו ספק שהם יחזרו ויבינו שלעמוד לצידנו ללא תנאי כנגד ציר הרשע זה אינטרס שלהם לא פחות משלנו.

כבר בהתחלה נדגיש שרוב מותגי הבירה האמריקניים המגיעים לישראל מבושלים דווקא באירופה במפעלים בינלאומיים, מהסיבה הפשוטה שעלויות השילוח נמוכות משמעותית מהיבשת הקרובה יותר. היצרנים והיבואנים נשבעים ביקר להם שהמתכון הוא אותו מתכון והטעם גם הוא זהה למקור, אבל מטעימה מדגמית שעשינו, היו בחלק מהמקרים כמה הבדלים אזוטריים בין הגרסאות. לא קריטי.

הסגנון השולט היום בקרב חובבי בירות הקראפט (מילה מדויקת יותר למונח "בוטיק", שבישראל נוהגים להשתמש בו) האמריקניות הוא ה־IPA, שנולד באנגליה לפני כ־200 שנה, בעקבות הצורך של הבריטים לשלוח בירות שיצלחו את המסע הארוך לחיילים בקולוניה הרחוקה הודו. הפתרון היה להגדיל במתכון את כמות הכְּשׁוּת, צמח ממשפחת הקנאביס (אל דאגה, הוא לא ממסטל) בעל טעמים מרירים, שפרחיו משמשים חומר משמר טבעי. כיום קשה למצוא בעולם מבשלת קראפט שלא מייצרת לפחות בירת IPA אחת, ברוב המקרים אפילו כמה. עולם ה־IPA התפתח כל כך עד שניתן למצוא בתוכו כיום תתי־סגנונות רבים - לכל הבירות יש אמנם ארומה פירותית-הדרית דומיננטית וטעמים מרירים מודגשים, אבל הן יכולות להיות בהירות, כהות, חזקות באלכוהול או חלשות, צלולות או לא מסוננות ואפילו עכורות במיוחד.

מובן שלצד בירות הקראפט, ישנם גם המותגים החזקים והוותיקים (באדוויזר ומילר, למשל) שמציעים במחיר שווה לכל נפש לתפוס קצת אמריקה.
באדוויזר

מותג האלכוהול המוביל בעולם המגיע מתאגיד האחראי לייצור כמעט 30% מסך כל הבירות בעולם. זו שמגיעה לישראל מיוצרת דווקא במפעל בלגי, אך לפי המתכון והכללים האמריקניים. בין המרכיבים שלה תוכלו למצוא גם אורז שמקנה לה מתקתקות קלה, והיא מיושנת כחודש עם שבבי עץ. הבירה קלילה ומרעננת, כיפית ולא מחייבת. לחוף הים, ליד המנגל או בכל צורה אחרת שתבחרו (34.9 שקלים לשישייה).

גוס איילנד IPA

אחת מחלוצות בירות הקראפט בארה"ב שהוקמה בשנת 1988 בשיקגו. מאז, המבשלה התרחבה אף מעבר לים וזו שמגיעה אלינו מבושלת בבלגיה, אך תואמת למקור האמריקני. מבוססת על סגנון בירת IPA אנגלית אך עם התאמה לתפוח הגדול - אף הדרי, חמצמץ ומריר, טעמי אגס קלים, מרירות מודגשת, מתיקות מאלטית וסיומת כשותית (15 שקלים, 355 מ"ל).

שפירא IPA

בסוף לא התאפקנו והוספנו עוד בירה אחת משלנו, ישראלית אבל בסגנון אמריקני. יש בה כמויות גדולות במיוחד של כשות, משני סוגים העשירים בארומות הדריות - קסקייד וסיטרה. כ־10% מהלתת שבה הוא מקורמל והוא מעניק לה טעמי קרמל וצבע ג'ינג'י מגניב. הגיזוז מדויק ובטעם מורגשים רמזים למנגו, פסיפלורה וגויאבה, לצד המרירות הטיפיקלית. נהדרת, והכי חשוב - כחול־לבן! (15 שקלים).

Shipyard American IPA

בירת IPA אמריקנית קלאסית, במקור מפורטלנד (המותג נרכש על ידי מבשלת מארסטונס האנגלית, וזו שמגיעה לארץ אכן מיוצרת שם). היא בעלת צבע ענברי עמוק, ארומות שמרים וטעמי תפוח ואגס חמצמצים ומרעננים, ומרירות כשותית מודגשת. הגוף בינוני בעוצמתו והסיומת נעימה. מוצלחת מאוד (16 שקלים, 500 מ"ל).

בירה מילר Miller Genuine Draft MGD

עוד מותג בירה אמריקני ענק, שמגיע לישראל דווקא ממבשלה צ'כית. זו בירת לאגר זהובה ופירותית, בעלת גיזוז עדין, קלילה, נעימה ומרווה. ואף שאני לא בטוח שהיא מעבירה חוויית "בירה מהחבית" כפי שהיא מתיימרת לעשות – היא עדיין תתאים לכל מנגל (או שמא יש לומר לברביקיו?) שאתם עושים עם המשפחה או החברים (40 שקלים לשישייה).

האזי ליטל תינג, סיירה נבאדה

והנה בירה אמריקנית של ממש שמגיעה מקליפורניה. IPA בהירה, מגניבה ומרירה במיוחד, שהוכנה עם כמויות נדיבות של חיטה ושיבולת שועל, ומפוצצת בהמון סוגי כשות, שממלאים אותה בארומות ובטעמים מופלאים של אשכולית לבנה, מנדרינה ושמץ מנגו. קרמית במרקמה ובעלת גוף מלא. הכי מוצלחת בעינינו! (11.9 שקלים, 335 מ"ל).