"לא מפחדים": מסעדה שלמה באמסטרדם עוטרה בתמונות החטופים

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הפכה האווירה הכללית באמסטרדם כלפי היהודים עוינת, כך מספרים ישראלים שמתגוררים בה. למרות זאת, עוד בשבוע הראשון למלחמת חרבות ברזל החליטו דוד שמש ואלי סרג, הבעלים של המסעדה היהודית הכשרה "מיט מי", השוכנת ברחוב קסטלנסראט באזור של הקהילה היהודית בעיר, לתלות בכל רחביה פוסטרים של החטופים הישראלים.

הכרזות עם התמונות והשמות מעטרות מאז את כל המושבים במקום ואת הוויטרינה רחבת הידיים שמשתקפת אל הרחוב. כך, למבקרים במקום קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהמציאות הכואבת.

"כשהכל התחיל, אנשים היו נכנסים למסעדה ואומרים לנו: 'תורידו את המזוזה' מתוך פחד", מספר שמש. "הרבה אנשים הורידו את המזוזות כי פחדו ואני אמרתי: 'אני לא מוריד כלום'. הרעיון לתלות את הפוסטרים היה של אלי (השותף), ואני הגבתי: 'תעשה את זה מיד'".

למה זה בער בכם?

"יהודי כל העולם לא שוכחים. אנחנו רוצים את החטופים בחזרה בבית. אנחנו רוצים להעביר מסר - שקודם כל תהיה מודעות לחטופים, שהעולם יראה עם מי יש לנו עסק. מבקשים שנכניס לעזה אוכל, דלק, אבל מה עם האנשים שלנו? אנחנו רוצים שיבינו איפה אנחנו נמצאים, אין לנו עסק עם אנשים נורמלים. אבל אני יודע גם שאין מה לעשות, אם לא נעזור לעצמנו , לא יעזרו לנו".

לא חששתם?

"אנחנו גרים פה וכן, יש פה הרבה פחד, אבל באיזושהי דרך, באיזשהו מקום, רצינו לפוגג את הפחד הזה אצל אנשים בכך שעשינו את זה".

שמש נולד וגדל בטבריה וסרג בשכונת התקווה בתל אביב. את מסעדת הבשרים Meat Me הם פתחו בשנת 2016 והיא הפכה מאז גם למקום מפגש ליהודים וישראלים שמבקרים בהולנד. "זאת מסעדה שיש בה הרבה לב ונשמה", מספר שמש. "אנשים באים לכאן גם כדי להתפלל מנחה וערבית. העניין פה זה לא רק האוכל".

מאז פרוץ המלחמה בישראל, גם ילדיו של שמש גויסו למילואים. בנו שירת עד לפני ימים אחדים כלוחם בעזה ומסעדתו "לה ביס" שנמצאת במרכז העיר נותרה סגורה עד ששב. בתו עודנה משרתת במילואים באזור הצפון. "אכפת לנו, כואב לנו", הוא אומר. "מאז המלחמה אני לא ישן בלילות. גם אני שירתתי בצבא בחיל האוויר ואני אח שכול. לנקודה הזאת אני רגיש, הוא אומר.

מהי האווירה באמסטרדם ביחס למלחמה וליהודים באופן כללי?

"אני בדרך כלל אני הולך עם כיפה ברחוב, אבל בתקופה האחרונה אני הולך עם כובע, כי יש המון צעירים מוסלמים שהם שטופי מוח מערוץ אלג'זירה, ממסגדים שמסבירים שצריך לפגוע ביהודים, שהצרות שלהם לא יגמרו עד שהיהודים יפגעו. בערך 85 אחוזים מהם הם מוסלמים ו-15 אחוזים נגררים. אין מה לעשות, הם לא רואים אותנו בעין יפה. מצד שני יש כאלה שגרים פה ומכירים אותנו. כאלה שהם חברים שלנו וגם אם הם מוסלמים, גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים הם מכבדים".

איזה תגובות אתם מקבלים על הפוסטרים שתליתם?

"יש ארגון של נוצרים למען ישראל שממש מכבדים אותנו, מביאים לנו פרחים, מתקשרים לשאול לשלומנו. חלק אומרים לי שאני משוגע, אבל אני לא רואה ממטר. אני אוהב את ישראל אהבת נפש. הרוב אומרים לנו 'כל הכבוד' ומפרגנים. אתה לא מפחד? שואלים אותי - אני עונה: 'כל אחד שיעשה בבית שלו מה שהוא רוצה'.