ייתכן מאוד שהקורונה תהפוך בקרוב לנחלת העבר, או לכל היותר תתכווץ למטרד זניח שלא ישפיע במיוחד על שגרת חיינו, אבל דבר אחד בטוח - עולמות הבידור והתקשורת לא יחזרו להיות כפי שהיו לפני המגפה. הרי רק לפני שנתיים, אם היו אומרים לי שבתוך כמה שבועות שוברי הקופות הכי גדולים ידלגו על מסכי הקולנוע וישוחררו ישר לסטרימינג; שמוזיקאים מהשורה הראשונה יאמצו לעצמם זהויות וירטואליות ויקיימו הופעות חיות בתוך דבר משונה ומטריקסי כזה שנקרא "מטאוורס"; ושאפליקציית שיחות וידאו עלומה יחסית בשם "זום" תהפוך כמעט בן-לילה לאמצעי התקשורת המוביל בעולם - הייתי מגחך בנימוס.
סדר בידורי חדש
סרטים? נכון, שירותי הסטרימינג הם העתיד ובתי קולנוע הם זן הולך ונכחד, אבל תשכחו מזה שבלוקבסטרים כמו "האלמנה השחורה", "מולאן", "וונדר וומן 1984" ו"חולית" יערכו את הקרנות הבכורה שלהם בסלון הביתי שלנו. זה יקרה, לכל המוקדם, בעשור הבא.
וכן, ברור שמציאות מדומה היא הדבר הבא, אבל אין סיכוי שג'סטין ביבר יוותר על עשרות אלפי מעריצים רועשים ומיוזעים שנדחסו לתוך אצטדיון ענק ויופיע במקום זאת, כדמות דיגיטלית, בתוך ערכות VR שלרובנו עדיין אין. הופעות וירטואליות חיות הן אמנם רעיון נחמד שעשוי לחסוך הרבה כסף, משאבים וגם דאגה להורים, אבל עוד חזון למועד.
פלאש-פורוורד 24 חודשים וחמישה גלי תחלואה, ומציאות צריכת המדיה שלנו השתנתה. אף שייתכן מאוד שהקורונה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה והיא מחביאה מתחת לשרוול שלה גל שישי, קשה להתעלם מכך שבניגוד לסיומי הגלים הקודמים, העולם של אחרי האומיקרון מתחיל להזכיר את ימי טרום המגפה. כבר יש טיסות וחופשות ללא בידודים, ויש מסעדות, אירועי ספורט, סרטים והופעות ללא תו ירוק. מצד שני, גם יש טוויסט בעלילה: העולם החדש הזה, לפחות לדעתו של כותב שורות אלה, שונה לגמרי מזה שהיה פה לפניו, לפחות בכל הקשור להרגלי צריכת המדיה הבידורית שלנו. אנשים פשוט התרגלו לבלות יותר בבית, והקורונה האיצה את הטכנולוגיות שמאפשרות לנו לעשות את זה בצורה טובה, נוחה ויעילה יותר.
וולט שולחים פופקורן?
רוב אולמות הקולנוע נפתחו מחדש. סרטים טריים עדיין עולים על המסכים מדי שבוע. אולפנים מובילים כמו דיסני והאחים וורנר אמנם ויתרו, בגדול, על אסטרטגיות שחרור התותחים הכבדים שלהם לסטרימינג בלבד, אבל שלא תטעו - תעשיית הקולנוע השתנתה. על כל אירוע קולנועי כמו"ספיידרמן: אין דרך הביתה", שמרסק קופות בזכות תקדימים עלילתיים שאסור לפספס (גם "דוקטור סטריינג' 2" ו"הפלאש" שייצאו בהמשך השנה צפויים להיות סרטים כאלה), לא מעט הפקות עתירות תקציב - שאינן חלק מיקומים קולנועיים מבוססים - ינחתו בסלון שלנו מהר מאוד לעומת העבר.
ההנחה הכללית היא, שאם לפני הקורונה סרט "גדול" הגיע לסטרימינג לאחר 90 ימים על המסכים, עכשיו מדובר בחלון זמן של 60 ימים ומטה, תלוי בהצלחה הקופתית שלו. דוגמה מייצגת: אולפני יוניברסל, האחראים למותגים כמו "פארק היורה", "מהיר ועצבני" ו"מיניונים", צפויים להשיק על שירות הסטרימינג שבבעלותם, פיקוק, את רוב הסרטים שלהם בתוך 45 ימים ממועד הגעתם לקולנוע. יוניברסל אף שחררו לאחרונה את "תתחתני איתי", הקומדיה הרומנטית החדשה עם ג'ניפר לופז, לסטרימינג ולקולנוע באותו יום בדיוק. אין ספק שהמגמה הזו תימשך גם אחרי הקורונה, עם סרטים בתקציבים בינוניים ומטה, שלא מתהדרים באפקטים מיוחדים ואין צורך לצפות בהם על מסך ענק.
כמעט לכל חברת הפצה הוליוודית גדולה יש כיום שירות סטרימינג פרטי, וזה עוד לפני שהזכרנו את נטפליקס, אפל ואמזון, היריבות המרות של בתי הקולנוע, שמצליחות כיום, יותר מאי פעם, לפתות את מיטב כוכבי הוליווד להשתתף בסרטים ובסדרות זוכי הפרסים שלהן. מכיוון שכמעט כולם מנויים כיום על שירות סטרימינג זה או אחר, ההיגיון אומר שהסרטים החדשים ייהנו מהרבה יותר צפיות מאשר בקולנוע.
הופעה פרטית בפיג'מה
ויש את המטאוורס - מילה גרנדיוזית שבעצם מייצגת את השלב הבא של האינטרנט. למי שקצת פחות מעודכן, מדובר בעולם המורכב ממרחבים וירטואליים תלת-ממדיים משותפים, שבהם ניתן להסתובב, לפגוש ולהתרועע עם אנשים אחרים (במקום סתם לדבר איתם בצ'אט, למשל). וכן, זה גם כולל השתתפות במפגשים ובאירועים דוגמת תערוכות, תצוגות אופנה, הצגות ומופעים חיים.
איך עושים את זה? ובכן, השאיפה היא שפשוט נרכיב את קסדת המציאות המדומה המשוכללת שלנו, אולי גם נאחוז באביזרים או נזוז מול חיישנים שימירו את תנועות הגוף שלנו לעולם הדיגיטלי, ונקווה שחיבור האינטרנט לא יקרטע או חלילה יתנתק ויקפיא את האווטאר (דמות וירטואלית) שלנו בפוזה מביכה.
חברות מדיה, גיימינג וטכנולוגיה מובילות כמו מטא, HTC, סוני ואחרות כבר השיקו ערכות מציאות מדומה משלהן, שהולכות ומשתכללות מגרסה לגרסה. אפל צפויה לחשוף את הערכה שלה השנה, והשמועות הן שגם גוגל שוקדת על מוצר מתחרה.
השלב הבא בתוכנית העל של המטאוורס הוא להכניס ערכה כזו (או ארבע) מתחת לכל קורת גג, ולאפשר לאנשים לצאת מהבית - בלי לצאת מהבית. אף שהמגמה נמצאת עדיין בחיתוליה, אין ספק שהקורונה האיצה את התהליך. מטא, למשל, כבר ערכה כמה הופעות מטאוורס חינמיות של אמנים כמו דיוויד גטה ודה צ'יינסמוקרס; ג'סטין ביבר קיים לפני כמה חודשים הופעה וירטואלית קצרה על פלטפורמת המוזיקה Wave; דה וויקנד חבר לטיקטוק, ואילו אריאנה גרנדה וטראוויס סקוט הופיעו בפורטנייט בפני מיליוני צופים צעירים. לא כל ההופעות האלה היו אמנם בתלת-ממד, חלקן בסך הכול איפשרו לצופים לשנות את זווית הראייה שלהם ואחרות תוארו כמאכזבות מאוד (במיוחד אלה של מטא), ובשל כך יש לראות בהן לא יותר מניסויי כלים. עם זאת, אפשר להיות בטוחים שאמנים בסדר גודל של ביבר וגרנדה לא היו ממהרים להופיע באינטרנט אלמלא המגפה, וככל שהטכנולוגיה הביתית תהיה טובה, זולה ונגישה יותר, עוד ועוד שמות גדולים יצטרפו לחגיגה. ההופעות החיות המסורתיות אמנם לא ייעלמו מהעולם, אבל כמה אמנים יוותרו על אפשרות למכור מיליוני כרטיסים להופעה אחת - במכה אחת - בלי לחצות מדינות ויבשות? וכמה מעריצים יוותרו על שורה ראשונה בהופעה תלת-ממדית חיה בלי לצאת מהבית - ומהפיג'מה? בדיוק. הקורונה אולי נמצאת בדרכה החוצה, אולם התהליכים שהיא האיצה נמצאים רק בתחילתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו