לאחר המתנה ארוכה, סוף־סוף זה קורה. העונה השלישית של "טהרן", הסדרה המדוברת של כאן 11 ואפל TV, זוכת פרס האמי ששידורה נדחה בגלל המלחמה, תחזור הערב למסך. העונה השלישית תעלה בכאן 11 מייד לאחר המהדורה המרכזית ותחזיר לסלון שלכם את תמר רביניאן (ניב סולטן), האקרית צעירה מיחידת 8200 שנשלחה על ידי המוסד למשימה מסוכנת בטהרן. היא מוצאת את עצמה לבד, רדופה במקביל בידי המוסד ובידי משמרות המהפכה האיראניים, ומחפשת דרך לשרוד.
אל הקאסט המקורי הצטרפו בעונה הזאת, תחת שרביט הבימוי של דני סירקין, השחקן הבריטי יו לורי ("האוס"), בתפקיד מפקח הגרעין אריק פיטרסון; ששון גבאי בתפקיד ניסן, סוכן ותיק ומנוסה; ופניקס ראי בתפקיד איש עסקים צעיר בשם ראמין גאסמי.
"הצילומים היו תענוג", נזכרת שרה פון שוורצה, שמגלמת את ראשת המוסד. "צילמנו באתונה, היה צוות מדהים. אלו היו צילומים מסובכים עם הרבה ניצבים שניהל דניאל סירקין באהבה ובדייקנות, אקשן אמיתי שעטוף בידי צוות מדהים, והיה נעים לעבוד. נכנסתי למערכת משומנת היטב, אנושית ונעימה בצורה יוצאת דופן. על העלילה אני לא יכולה לספר כלום כמובן, אבל היתה תחושה של בית ומשפחתיות, מהמפיקות שולה ודנה ועד לכל צוות ההפקה והשחקנים. בגלל שאני משחקת את ראשת המוסד, אני בעצם מגיבה לצילומים שלהם, אז אני לא ממש איתם, ככה שהסצנות עם ניב, ששון והאחרים היו בעצם מרחוק".
אבל מאחורי הקלעים יצא לך לפגוש את יו לורי, למשל?
"בטח. נפגשנו, יצאנו לברים באתונה. הוא מקסים, צנוע, נעים הליכות, בחור בגובה העיניים, ממש בלי פוזה, זה משהו שאפיין את כל הצוות שם".
את העונה השלישית של הסדרה, שהפכה להצלחה בינלאומית עם כניסתה של אפל TV, הם צילמו הרבה לפני 7 באוקטובר, אבל המלחמה והדמיון העז בין הטלוויזיה לחיים עצמם הובילו להחלטה של אפל שלא לעלות לשידור במהלך המלחמה כשהכל כל כך רלוונטי ובוער.
"זו באמת סדרה יוצאת דופן, לא נעשה משהו בסדר גודל כזה קודם, ואין ספק שההצטרפות של אפל יצרה באזז בעולם, ומה שמדהים זה שהיא באמת צפתה המון אירועים. היו חלקים שהתכתבו אחד לאחד עם המציאות הישראלית, אז הדחייה של העונה היתה באמת בגלל המצב והתוכן. חששו ואמרו שאולי צריך לחכות עם זה. אני יכולה להבין את השיקולים והפחדים עם איך שאנחנו מוצגים בחו"ל, וצר לי על זה".
עד כמה העונה החדשה תתכתב עם המציאות?
"זה די מדהים. אני לא יכולה לספר פרטים, אבל יש סיטואציות בעונה השלישית של מציאות שכבר ראינו. גם בעונה הקודמת ראינו סיטואציות דומות, ובעונה הזאת תבוא לידי ביטוי נקודת המבט הנשית המעורבת של ניב סולטן הנהדרת, שאני מתה עליה, אל מול הדרישה לנתק את עולם הרגש. היא מחליטה לא להתנתק מהצד הרגשי שלה, להאמין בערכים שלה ובאהבה. באיזשהו מקום זה המאבק של היחיד בתוך המסגרת, כי כולנו משויכים למסגרת ולמדינה, אבל בסופו של דבר יש לנו בחירה עם מה לשתף פעולה".
אנחנו מדברות על המצב בעולם, אבל גם כאן בבית. הסדרה עולה בתאגיד השידור הישראלי, שמתמודד בעצמו עם חרב שמתנופפת מעליו ועם איומי סגירה.
"וזה נורא. לא יכול להיות דבר כזה שאדם אחד יספר את הסיפור של המדינה הזאת, זה לא עובד ככה. היתה לי גם פגישה עם שר התרבות מיקי זוהר בנושא הקולנוע והרצון לעשות קולנוע מסחרי יותר, והסברתי לו שמדינה שמשקיעה בתרבות - משקיעה בעץ התרבות, היא לא יכולה לקחת ענף מסוים ולהשקיע רק בו. זה עץ שמניב הרבה ענפים והרבה פירות. אני מאמינה באזרחים שהם מספיק אינטליגנטים לבחור למי הם מקשיבים, איזה ספר הם קוראים, איזה סרט הם רואים, ואני ממש לא מאמינה במדינה שחושבת שאזרחיה מטומטמים וצריכה להגביל את אפשרויות הצפייה שלהם.
"במצב הנוכחי, אני כיוצרת אמשיך לעשות את שלי באמונה גדולה ובאהבה במקום ובאנשים האלה, ולא אוותר על מה שאני עושה, למרות שזה עומד להיות יותר קשה. אני אופטימית כי אני מאמינה באנשים כאן. יש רגעי ייאוש, המצב קשה לכולנו ויש רגעים שאתה אומר 'וואו', אבל אני רואה בסופו של דבר את תגובת־הנגד ואת הדור הצעיר, שאני מאוד מאמינה בו, ואת הרצון שלו להתבטא".
מה עוד את עושה בימים אלו?
"אני בחזרות בקאמרי למחזה 'בני אדם', מחזה מדהים שמביים אמיר וולף, ואני נהנית מכל רגע. אני ממשיכה לפסל ומרצה על הנושא 'משבר ויצירה', הרצאה שבה אני מפסלת בלייב תוך כדי שיחה עם אנשים, במסגרת הכנה לספר 'הבמה ככלי ריפוי' שכתבתי, ושבימים אלה הוא נמצא בשלבי עריכה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו