סיוט ב-L.A

הפתיח האפל, שבו מוקרנות תמונות עתיקות של ילדות ונשים, ונראה בו מרתף טחוב, מתגלים שלדים וגולגלות ונחשפים איברים משומרים של בני אדם, לא משאיר מקום לטעויות: מדובר בדרמת אימה אמריקנית טהורה. כל המוטיבים הקלאסיים באים לידי ביטוי בסידרה המאגדת בתוכה כמה סגנונות. לצד בניית מתח דרמטי מצוינת, הנעשית באמצעות תנועת מצלמה חכמה ומוסיקה מסתורית, "אימה אמריקאית" שואלת אלמנטים גם מדרמות תקופתיות ומסרטי פורנו רך, ובכך הופכת את עצמה ליותר מעוד סידרת אימה - לסידרת אימה שידברו עליה. עריכה קופצנית ובימוי תזזיתי משאירים את הצופה ער ודרוך, מוכן להפתעה. ההמתנה ל"משהו" הלא צפוי שיקפוץ מן המסך וישאיר אותך חסר נשימה משתלמת: "אימה אמריקאית" עושה את העבודה. גררררר.

עולם הסידרה מכיל יסודות ריאליסטיים, כמקובל בז'אנר. משפחה נורמטיבית עוברת מבוסטון לטירה בלוס אנג'לס. האב, פסיכיאטר במקצועו, ניהל בעבר רומן מהצד, האם עברה הפלה והבת המתבגרת לא הסתדרה בבית הספר - אך מול הצרות החדשות, כל אלו יישכחו. ההיכרות המהירה עם הדמויות המרכזיות ועם סודותיהן עוברת בצורה חלקה. הגיבורים הם אנשים טובים אך פגומים, המעוררים הזדהות ואמפתיה. הטירה שאליה הם עוברים מתגלה כבית רדוף רוחות ושערוריות. פלשבקים מלמדים חלק מההיסטוריה של הבית וחלק עובר דרך דמויות המשנה המרתקות, ובראשן השכנה בעלת הקסם הדרומי קונסטנס (ג'סיקה לאנג המבריקה, שזכתה בגלובוס הזהב על התפקיד), בתה המונגולואידית אדלייז, מנהלת משק הבית המוזרה מוירה (שאותה מגלמת, חלק מהזמן, פרנסס קונרוי הנפלאה מ"עמוק באדמה") והמטופל החדש של ד"ר הרמון, טייט - נער פסיכוטי - הנמשך דווקא לבת הרופא.

הפנטזיות של הדמויות משלבות מין ואלימות אשר הופכים את הסידרה למופע אכזרי ומדמם בחלקים נרחבים שלו. לזכותם של היוצרים ייאמר שנראה שברור לאן הם לוקחים את הסיפור. "אימה אמריקאית", היא לא סידרת אימה מושלמת, אבל היא בהחלט מהפנטת. אפשר לאהוב אותה ואפשר לתעב אותה, אי אפשר להישאר אדיש אליה. תנסו בבית - אבל אולי לא בחושך, לבד.

* * *

מראה שחורה

בני לוד - הפועל ר"ג, שישי, ערוץ הספורט, 16:00

שחקני ועסקני שתי הקבוצות, הרואות את עצמן מועמדות לגיטימיות להצטרפות למועדון האקסקלוסיבי של ליגת העל, הפגינו בקטטה עוד כמה תכונות חיוניות לאנשי מועדונים גדולים: צפצוף על האוהדים, התעלמות מהקהל ובוז כלפי המצלמות. האלימות הבלתי מצונזרת היתה רגע נדיר בטלוויזיה, שמשדרת לרוב תמונות של אלימות סינטטית, מלאכותית ומזויפת. הפעם קיבלה האלימות אקסטרים קלוז אפ. זה נראה איום ונורא.

רק בשידורי החדשות אנחנו צופים בקטעי אלימות "חיים", וגם הם קצרים מאוד. הצלם עומד לרוב במרחק ממוקד האלימות, מנציח את האקשן - אבל נזהר שלא להיות חלק ממנו. כאן נרשם התקדים: המצלמות היו קרובות, והתמונות ברורות מאוד וחד משמעיות. השאלה מה יעשו איתן, כבר תלויה באתם יודעים מי.