ארבעה וחצי עשורים חלפו מאז פרצה בתור נערה צעירה בהוליווד שהוחפצה מינית מתחילת הדרך בקולנוע ובפרסומות שנויות במחלוקת בכיכובה. כעת ברוק שילדס מביטה לאחור על הקריירה שלה ועושה חשבון נפש.
השבוע עלה בשירות הסטרימינג דיסני+ סרט תיעודי בשני חלקים בשם "ברוק שילדס: ילדה יפה", בו מי שהייתה לאייקון יופי ונחשבה לאובייקט מיני כשבקושי הייתה בת 12 בוחנת את חייה במבט מפוכח.
שילדס זכתה לפריצה הגדולה שלה בסרטו של הבמאי הצרפתי לואי מאל בשם "ילדה יפה" בתור בת לאמא יצאנית (סוזן סרנדון) המתגוררת איתה בבית בושת, במה שעורר פרובוקציה רבה והעלה לסדר היום את הדיון בפורנוגרפיית ילדים כבר בסוף שנות ה-70'. סרטה הבא, "הלגונה הכחולה", עורר הדים רבים בזכות עצמו בעקבות סצנות אינטימיות עם השחקן כריסטופר אטקינס. אך במקביל, הפרסום הלך והתעצם והיא גם הופיעה בסדרת פרסומות למותג האופנה "קלווין קליין" עם מיניות מרומזת וכותרות מכל עבר שהפכו אותה בגיל 16 לאחת הדוגמניות המבוקשות בעולם.
בסרט החדש היא מספרת מה התרחש מאחורי הקלעים לאורך התבגרותה ומהו המחיר האישי שנגבה ממנה. היא גם מדברת על הקשר הקרוב עם מייקל ג'קסון, על בני הזוג (כולל בעלה הראשון, כוכב הטניס אנדרה אגאסי, עמו ניהלה מערכת יחסים סוערת שכללה התפרצויות זעם וקנאה מצידו), וכן על המשברים הבריאותיים שחוותה בעצמה – כולל סכסוך תקשורתי טעון עם טום קרוז – וההתמודדות עם אמה האלכוהוליסטית, שגם ניהלה אותה מקצועית במשך שנים.
שילדס, שבחודש הבא תחגוג 58, היא גם חלק ממפיקי הסרט, לצד זוג חבריה שהרימו את הכפפה על מנת להוציא את העסק לפעול; עיתונאי הטלוויזיה המצליח ג'ורג' סטפנופולוס (שהתפרסם בשנות ה-90' כיועץ אסטרטגי בבית הלבן לנשיא לשעבר ביל קלינטון) ואשתו הקומיקאית והמפיקה אלי וונטוורת', שזכורה מתפקידיה ב"סיינפלד" ו"פליסיטי".
הסרט הוקרן בבכורה בינואר האחרון במסגרת פסטיבל הסרטים העצמאיים "סאנדנס", לשם הגיעה שילדס יחד עם המפיקים והבמאית זוכת האמי לאנה וילסון, שלפני שלוש שנים ביימה את הסרט התיעודי על טיילור סוויפט.
"האמת והכנות היו מאז ומתמיד חלק חשוב מהמסע האישי והצמיחה שלי, לא רק עבור אחרים אלא קודם כל עבורי, ועבדתי המון על עצמי בהקשר של להיות מסוגלת להיחשף רק כדי שלא אסגר. בתעשייה שלי מעודדים להיסגר ולא רציתי להיכנע לזה. לא הייתי מוכנה להיות קורבן", אמרה שילדס בתום הקרנת הבכורה.
"פנו אליי פעמים רבות לעשות סרט תיעודי וזה אף פעם פשוט לא הרגיש לי שזה הצוות, התזמון או הטון הנכון. ואז אלי פנתה אליי וידעתי שהיא תעזור לי להרגיש בטוחה ותתייחס להכל בצורה מאוד אכפתית. וכשפגשתי את הבמאית חשבתי לעצמי 'תודה לאל שיש פה אדם אינטליגנטי בקליבר שמתאים להתמודד עם סיפור חיים מלא ניואנסים ורבדים'. זוהי יריעה באמת רחבה שיש להכיל.
"אני מאמינה שנשים רבות יוכלו להתחבר למה שעברתי וכיצד זה מתקשר לחוויות שלהן. זה סיפור מאוד אוניברסלי והגיעה השעה המתאימה לספר אותו. דווקא עכשיו, כשהילדות שלי גדלו ועוזבות את הבית, אני פותחת פרק חדש בחיי הבוגרים".
דווקא בשיא הצלחתה, בחרה שילדס לקחת צעד אחורה מאור הזרקורים ולמדה באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. בשנות ה-90' חזרה בהדרגה לקדמת הבמה וזכתה לשבחים על תפקיד אורח בסיטקום "חברים", מה שסלל את הדרך לסדרה משלה, "סוף סוף סוזן", אשר רצה במשך ארבע עונות ושעליה הייתה מועמדת פעמיים לגלובוס הזהב. מאז הופיעה גם בסדרות "מקום טוב באמצע", "ג'יין הבתולה" ו"ליפסטיק ג'ונגל".
"החיים שלי היו מאוד חשופים ומעל פני השטח תמיד הייתי בפוקוס. ולכן רציתי מאוד להתרחק מהוליווד וללכת לאוניברסיטה", הסבירה שילדס. "רציתי להמחיש את זה בסרט. שיראו שיש עומק מאחורי הכוונה שלי ושסיפור חיי הוא יותר מחלקים ראוותניים וחלולים. אבל גם לא רציתי להיות מעורבת יתר על המידה ולהתערב לבמאית בחזון שלה".
שילדס גם שיתפה שחווית הצפייה שלה הייתה יוצאת דופן כיוון שטרם ראתה את כל מה שעבר עליה ארוז בסרט אחד שלם. "זו פעם ראשונה שישבתי לצפות בפעם אחת בכל מה שעשיתי, כי מבחינתי הכל היה מאופסן בקופסאות שונות", סיפרה. "שמתי תריסים ובכל פעם הצצתי לחלק אחר מחיי. לחזות בכל הקריירה שלי על המסך ועדיין להתרגש ממה שצופן העתיד זאת תחושה מספקת, וטוב שלא חיכיתי עד גיל 90".
"ברוק שילדס: ילדה יפה", דיסני+
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו