"ישראל היום" חוגג עשור: לפני 10 שנים בדיוק פרסמנו את הגיליון הראשון - והמהפכה יצאה לדרך. עם אמונה בצדקת הדרך, ותמיד בכחול ובלבן, כבשנו את הפסגה והצלחנו להפוך לעיתון הנקרא ביותר בישראל - גם בסופי השבוע. למענכם, הקוראים, נכבוש גם את הפסגות הבאות.
העשור הבא מתחיל היום // עמוס רגב, העורך המייסד
את רעש מכונות הדפוס בלילה שבין 29 ל־30 ביולי 2007 לא אשכח לעולם. ואת ריח הצבע, ואת הבזקי האור, ואת מרוצת המסילות, ואת הגיליון החדש, הטרי, של עיתון חדש שנולד לפני עשר שנים בדיוק - "ישראל היום".
הגיליון הראשון של "ישראל היום", 30.7.2007
"'ישראל היום' מעמיד עצמו למבחן אחד בלבד: מבחן הקוראים", נכתב בגיליון הראשון הזה, "נעשה הכל כדי לעמוד במבחן הזה בהצלחה".
והשבח לאל, עמדנו בו, ובהצלחה. לא חלפו שנים הרבה, ובסקרי TGI, המודדים את החשיפה לציבור הקוראים, הגענו למקום הראשון כעיתון הנקרא ביותר בישראל בימי חול. ולפני כעשרה ימים, ב־TGI החדש, הגענו למקום הראשון גם בסופי השבוע.
העשור שחלף היה מסע מופלא, מרתק, מאתגר. עבודה יומיומית קשה ומפרכת בשוק הדעות - מול מונופול בוטה, גס וציני של התקשורת הקיימת, מול צביעות, שחצנות ונרקיסיזם של מי שנדמה להם שהשכל הופקד כולו בידיהם. כן, מול תקשורת שמאלנית, הסוגדת ל"תהליך השלום" ואינה מוכנה לשמוע שום דעה אחרת. מול תקשורת שפטרה בבוז את "החינמון", אף שרובה משודרת, או עולה ברשת, בחינם.
אבל מה שמותר להם, בעיניהם אסור לנו. אנחנו מכירים בזכותם להביע דעתם, אף אם הם טועים. הם לא מכירים בזכותנו להביע דעתנו, אף אם אנחנו צודקים. ובחשבון של עשר שנים, הם יותר טעו, ואנחנו יותר צדקנו. הם טעו, אבל זה לא הפריע להם לקום שוב ושוב, ולהמשיך ולפרשן עד אין קץ - עד הטעות הבאה.
ובדרך הם איבדו את ציבור הקוראים, הצופים והמאזינים. כי לציבור נמאס לקום בכל בוקר ולשמוע שהוא חי לכאורה במדינת עולם שלישי, מדינת עוני, מדינה העומדת על סף חורבן. וזאת מהטעם הפשוט, שזאת אינה ישראל. והישראלים ברובם המכריע גאים להיות – ישראלים.
וב"ישראל היום" אנו זוכרים תמיד, שקודם כל - אנחנו ישראלים. ושמדינת ישראל היא המדינה האחת והיחידה של עם ישראל, ואין בלתה. ושקו אדום ודק שומר עליה - צה"ל, והמשטרה, וכוחות הביטחון. ו"ישראל היום" הוא שהחזיר לשימוש את המילה האחת, הכל כך חשובה ואמיתית - "כוחותינו".
"דבר גדול הוא העיתון" כתב פעם איש גדול, זאב ז'בוטינסקי. ציטטנו אותו בעבר; נצטט אותו גם בעתיד.
במשך העשור הזה היה לי הכבוד לשמש עורכו הראשי של העיתון. תודה לעמיתיי על הזכות לעבוד לצידם. תודה למשפחת אדלסון שהקימה את העיתון. ברכות הצלחה לעורך החדש, בועז ביסמוט, ולכל אנשי "ישראל היום".
ותודה ענקית לקוראים. עשור אחד חלף. העשור הבא רק מתחיל, היום.
בדרך לפסגה הבאה: הדיגיטל // בועז ביסמוט, העורך הראשי
קיץ חם היה בראשית אב תשנ"ח, אוגוסט 2008, עת אירעה במאוריטניה הפיכה. שבוע קודם, עזבתי את אפריקה אחרי כהונה בת ארבע שנים כשגריר ישראל במדינה הערבית. הטלפון הראשון שקיבלתי, שבו נתבקשתי להגיב, היה של כתב "ישראל היום". את העיתון החדש אז לא ממש הכרתי אחרי שתי שליחויות ארוכות בחו"ל – האחת עיתונאית והשנייה דיפלומטית. בתום עשור, אפשר לומר בביטחון שהתמונה הזאת השתנתה לגמרי. "ישראל היום" מוביל את טבלת העיתונות המודפסת.
לפני שלושה חודשים קיבלתי לידיי בדחילו ורחימו את עריכת העיתון. כבוד גדול שעימו באה אחריות כבדה. קיבלתי עיתון מצליח, ראשון בתפוצה, ובעיקר עיתון חבר, כזה שהישראלי אוהב להתעורר איתו בבוקר. עיתון שלא מתבייש לחשוב בקול רם את מה שהתקינות הפוליטית דורשת לחשוב בשקט; עיתון החושב אחרת מרוב העיתונים, ומשתדל לתת ביטוי לרוב הישראלי שקולו הושתק בתקשורת בעשורים האחרונים.
קיבלתי על עצמי עריכת עיתון המכבד את שלטון החוק ואת הערכים היהודיים, עיתון המכיר בשליחותם ההיסטורית של חלוצי ימינו היהודים ביהודה ושומרון. עיתון המכבד את האחר אבל לא מתבייש לזכור שהוא קודם כל ישראלי.
קיבלתי לידיי עיתון שאמור כביכול להתגונן רק מפני שהוא חושב אחרת מרוב כלי התקשורת שנולדו לפניו, מפני שלעתים הוא כופר במוסכמות המקובעות בשיח התקשורתי הישן. אך כמו בסיפור התנ"כי הידוע עם אבותינו הקדמונים, ככל שיענו אותנו, כן נרבה וכן נפרוץ. הציבור הישראלי הגיב באהדה שגברה והלכה עם הזמן. פנינו לעתיד.
אחרי שהעיתון ומוספיו הפכו למובילים, הגיע גם זמנו של אתר החדשות שלנו לתפוס את מקומו הראוי. הפתעות נוספות מצפות לקוראי העיתון. בימים אלה אנחנו עמלים על כך, כדי שההצלחה היום תהיה גם ההצלחה של המחר.
לפני שלושה עשורים ושלוש שנים פרסמתי ידיעה ראשונה בעיתון. כה גדולה היתה התרגשותי אז, שנדמה היה לי שהגעתי לשיא חיי. אבל במקצוע כמו שלנו אין לדעת מה יילד יום. לא שיערתי שאהיה עורך עיתון, והנה זכיתי להפוך לעורך הראשי של העיתון המצליח ביותר בישראל. חלק הארי מהזכות שהתגלגלה לידיי הוא בזכותכם.
כעורך עיתון - יחד עם המערכת הנהדרת שלנו - אני זוכה לתעד היסטוריה בהתהוותה. אתם, קוראים יקרים, חלק חשוב בעבודה הזאת, ובמובנים רבים שותפים לה. כאן המקום לומר: תודה.
קיץ חם היה אז בראשית אותו אב. שבתי ארצה בתום שתי שליחויות חשובות מבלי לדעת שהשליחות החשובה יותר עוד מחכה לי: עריכת "ישראל היום", העיתון שלכם, אתר החדשות שלכם, החבר שלכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו