ג'ון סטיוארט ב"דיילי שואו" | צילום: AP

אחרי שלוש שנים: יש יורש ראוי לג'ון סטיוארט?

במשך 16 נחשבה ה"דיילי שואו" לאירוע טלוויזיוני, והרגע בו פרש המנחה המיתולוגי נחשב לסוף עידן • עם המסקנה שמחליפו של סטיוארט לא ראוי אף לצחצח את נעליו, הגיע הזמן לבדוק מי מבין הקומיקאים המובילים על המסך הוא היורש של מלך הקומדיה, וכן, יש אחד כזה

"התכנית הזאת לא מסתיימת, זו רק הפוגה בשיחה. במקום להגיד שלום או לילה טוב, אני רק אומר שאני הולך לקחת לעצמי משקה. שום דבר לא באמת נגמר"

במילים אלו ובעיניים דומעות, ניסה לנחם ג'ון סטיוארט את צופיו שבורי הלב בדיוק לפני שלוש שנים, כשנפרד מהטוק שואו שהיה מזוהה עמו. הוא ידע שמשפט זה כאילו לקוח מתוך סרט מלחמה נדוש שבו הגיבור מביט בעיניו של חברו שנפצע בקרב ומשקר לו בבכי שעוד מעט הכל יהיה בסדר, רגע לפני שהמסך מחשיך.

אבל באותו ערב של אוגוסט 2015, משהו הסתיים באופן מוחלט. תקופה של 16 שנים הגיעה לקצה ולנעליו הקומיות הענקיות של היהודי נמוך הקומה, נכנס טרוור נואה כמנחה "הדיילי שואו". זאת כנראה לא הפעם היחידה שסטיוארט הטעה את צופיו, שכן אפילו שם התכנית לא ייצג נאמנה את המציאות. ה"דיילי" לא היה באמת היה תכנית יומית ובפועל היו רק ארבע תכניות בשבוע ותכנית לקט. ומה לגבי ה"שואו"? כל צופה אדוק בתכנית יודע שהטוק שואו הזה היה הרבה מעבר לרק שואו. "הדיילי שואו" היתה באמת ובתמים המושג החמקמק הזה שמנהלי מחלקות פרומו בערוצי טלוויזיה כל כך אוהבים לפנטז עליו. היא הייתה "אירוע טלוויזיוני".

מחזיק עד היום בשיא זכיות בפרס האמי. ג'ון סטיוארט // צילום: AFP

בשנת 2004, רבע מהאמריקאים בגילאי 18-36 דיווחו שאת החדשות שלהם הם צורכים "מהדיילי שואו". לאור הנתון הזה, מעטים היו המפורסמים שהחמיצו את ההזדמנות להתראיין אצל סטיוארט, כולל שלושה נשיאים אמריקאים, שני ראשי ממשלה בריטים וכמעט כל מנהיג חשוב אחר בעולם, ממוראלס מבוליביה, טרודו הקנדי, עבדאללה מלך ירדן ואולי אחד המרואיינים המפתיעים ביותר בתכנית אירוח, נשיא פקיסטן, אותו שאל סטיוארט "איפה בין לאדן?", בזמן שהוא הגיש לו תה ועוגיית טווינקי.

מעטים אמרו לו "לא". סטיוארט וברק אובמה // צילום: EPA

סטיוארט הצליח להוציא בשנת 2010 מעל ל-215 אלף בני אדם לרחובות וושינגטון, על מנת לקיים הפגנת ענק שקראה להחזיר את השפיות לאמריקה. על הדרך הצליחה התכנית גם לגרוף עשר זכיות רצופות בפרס האמי בקטגורייה, שיא שלא נשבר מעולם, ו-22 זכיות בסך הכל בתקופת כהונתו, סטנדרטים שגם לקומיקאי ענק היה קשה לעמוד בהם, לשחזר אותם או אפילו להתקרב אליהם. ואכן, אחרי שלוש שנים אפשר להכריז רשמית שהנעליים של סטיוארט הולמות את טרוור נואה באותה מידה שנעלי בלט היו מתאימות לסטיבן הוקינג.

שוחה בנעליים של סטיוארט. טרוור נואה // צילום: AP

משחקי האקס

סטיוארט עזב את הקהל שלו כמו חברה לשעבר שלעד תחפש את המאהב הקודם שלה בכל מחזר עתידי. יש לא מעט מועמדים בטינדר ההומור הזה לכס האקס המיתולוגי, אז הכינו את האצבע המסלידה שלכם ונעבור ביחד על כמה מועמדים פוטנציאלים.

ג'ים ג'פריס. המועמד הראשון מגיע עם מבטא אוסטרלי כבד ומצויד בהמון הומור שחור. כידוע, ברגע שמנסים שחור קשה מאוד לחזור, כך שג'ים ג'פריס (41) יכול היה להיות תשובה הולמת לכל מי שניסה למצוא תחליף לסטיוארט ובניגוד לכל שאר המועמדים ברשימה - ג'פריס מעולם לא היה חלק מהקאסט של "הדיילי שואו" ולכן היה לו את כל הפוטנציאל לקחת את הז'אנר ולהתרחק כמה שאפשר מהמקור, ובזכות השונות הזו להביא לתכנית את אותן אבחנות מושחזות ושפה מטונפת שהוא יודע לשלוף בכזו קלות וחן במהלך מופעי הסטאנד אפ שלו.

אבל ג'פריס הוא קודם כל אוסטרלי. אם אי פעם שוחחתם עם אוסטרלי אתם ודאי יודעים שמדובר באומה קונפורמיסטית מאין כמותה, וג'פריס הוא בדיוק זה - קונפורמיסט מושבע שמנסה להתנהג כמהפכן, אבל בפועל מדובר בצ'ה גווארה מהפרברים. תכניתו מתאמצת ומצליחה להיטמע בין שאר תכניות הלילה, למרבה הצער.

נישה נשית

סמנתה בי. מי שדווקא מגלה הרבה יותר "ביצים" בהומור שלה לעומת ג'פריס, היא בוגרת "הדיילי שואו" סמנתה בי (48) בתכניתה "פול פרונטל", והרי בעולם פוסט קמפיין Metoo#, ראוי מאוד שמלך הקומדיה הבא תהיה דווקא מלכה. במבחן הראשון על שם סטיוארט, בי עומדת בגבורה שכן היא מצחיקה, פשוטו כמשמעו, עד דמעות. גם במדד השני של היכולת לחצות גבולות ולא להיות פוליטיקלי קורקט היא מסוגלת לגרום לאיל ברקוביץ' להראות מאופק כמגי סמית' במסיבת תה ויקטוריאנית.

דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בפעם ההיא שהיא קראה לאיוונקה טראמפ ב"מילת ה-C" וגרמה למפרסמים למשוך את המימון שלהם מהתכנית שלה. הבעיה עם בי היא שהתסריט של התכנית שלה נכתב בדם, יזע ואסטרוגן, שכן שוב ושוב היא משתמשת בקלף "הנשי" או "האימהי" בשביל להצחיק. כמובן שאין עם זה שום בעיה ולמעשה היא הכי מצחיקה כשהיא עושה זאת, אבל בבחירה שלה להיצמד לנישה ספציפית היא מאבדת את כוחה בנושאים שאינם קשורים לאג'נדה הפמיניסטית, ומכאן שהיא גם לא יכולה באמת להחליף את מלך הקומדיה רב הפנים שהוא ג'ון סטיוארט. לא לעת עתה, בכל אופן.

דם, יזע ואסטרוגן. סמנתה בי // צילום: AFP

לארי ווילמור. מאותה פרספקטיבה שנידונה בסעיף הקודם, גם לארי ווילמור בן ה-56, שמגיש את "הנייטלי שואו", מצחיק ככל שיהיה, לא מצליח להגיע למעמד קומי גבוה ברמה של המלך דנן בגלל שהוא בוחר לפנות שוב ושוב לבדיחות גזעיות. לשם השוואה – סטיוארט, שנולד במקור ג'ונתן לייבוביץ', בחר להשתמש בהומור היהודי שלו בקמצנות מושכלת.

מת המתדון

סטיבן קולבר. מי שיכולתו לעמוד בסטנדרטים של סטיוארט הוכחה זה מכבר, הוא סטיבן קולבר (54), שבמשך תשע שנים ב"קולבר ריפורט" היה המתדון לכל מכורי סטיוארט. הוא מצחיק לא פחות מסטיוארט, מבריק כמו סטיוארט ולעיתים הוא אף התעלה על המקור, כמו למשל בשנת 2007 כשניסה לרוץ לנשיאות ארה"ב גם כרפובליקאי וגם כדמוקרט, או בשנת 2011 כאשר יצר לובי פיקטיבי בכדי להדגים כמה כוח יש לחברות מסחריות להשפיע על מערכת המינויים הפוליטיים בארה"ב.

עם קולבר אפשר היה לשבת על הספה 22 דקות מבלי להתגעגע לרגע להבעות פניו המטורפות של סטיוארט. הבעיה איתו היתה שהוא כל כך דמה למקור, עד שגם הוא זנח אותנו לטובת תכנית לייט נייט סטנדרטית לעייפה, והשאיר את הזירה לאדם אחד שממלא את החלל הקומי שנפער בחיינו לפני שלוש שנים בדיוק.

לפעמים אף עלה על המקור, אבל בחר לקחת צעד אחורה. סטיוארט וקולבר // צילום: AP

אוליבר הממזר

ג'ון אוליבר. הג'ון סנואו הסאטירי לאדוארד סטארק שהיה סטיוארט, הוא לא אחר מאשר ג'ון אוליבר, שבמקרה הוא גם בן הזקונים של משפחת הומור העל הנידונה, צעיר בחודשיים מג'פריס. אמרה ישנה טוענת שאם אתה רוצה להיות אהוב תשאף להיות בינוני, וכדי להבין עד כמה אוליבר רחוק מלהיות בינוני, מספיק לראות קמצוץ מרשימת השונאים שלו. ולהלן דוגמאות.

סגן נשיא פיפ"א כינה את אוליבר "קומיקאי טיפש"; במאמר ב"וול סטרייט ג'רנל" נכתב שהתכנית שלו גורמת לאנשים להיות טיפשים; הנשיא טראמפ קרא לו "משעמם"; ונשיא אקוודור אמר שהוא "פחות נעים מכדור משתן". כל המחמאות המתוקות האלה מתנקזות להוכחה לגאונותו של אוליבר, שכן רק אדם שמצליח לפרק בצורה כל כך מדויקת את האקטואליה העולמית ולבנות אותה בצורה מושלמת לכדי טקסט סאטירי מושחז וחריף, יכול למצוא לעצמו כל כך הרבה שונאים.

יש יורש. ג'ון אוליבר // צילום: AP

תפקידו של הסטיריקן, לא פחות מהצורך להצחיק, הוא להעביר ביקורת נוקבת, ובזה אוליבר שולט בגאון ולראיה כל אותן השמצות שקיבל. במקביל הוא גם מקפיד על סטנדרטים עיתונאיים שלא היו מביישים אף תכנית תחקירים וכך הוא הצליח לראיין את אדוארד סנודן, להקים ארגון דתי פיקטיבי על מנת שיוכל להראות את הקלות שבה מקבלים ארגוני דת פטור ממס ואפילו לעצבן את ממשלת סין כל כך, עד שתכניתו הוחרמה במדינה.

המסקנה חד משמעית. אוליבר הוא המלך החדש ובזכותו, ורק בזכותו, כבר לגמרי התגברנו על סטיוארט. בכל זאת, אם יום אחד הוא יסיים את המשקה הזה שיצא לשתות לפני שלוש שנים, אנחנו מבטיחים לחכות לו על הספה עם בירה, פופקורן ולחלוחית בעיניים.