רגע לפני שהצגות התיאטרון יחזרו להתקיים, תיאטרון תמונע מעלה סדרת רשת סאטירית על גברים ונשים בשם "גבר אישה צללים".
עלילת הסדרה, שמשודרת באתר ובדף הפייסבוק של תמונע, עוסקת בבמאי זחוח ויהיר (ניצן כהן) שמציע לשחקנית עינת ויצמן (בתפקיד עצמה), שתקועה בבית ללא עבודה, לככב בסדרת קטעים קצרים ברשת. כדי למצוא לה את המאץ' הנכון, הבמאי מזמין שחקנים כדי לבדוק מי השחקן המתאים לשחק מולה. השחקנים עולים מולה בזום ויורים בה טקסטים פוגעניים שנשלחו אליהם דקה לפני הצילומים.
בין המשתתפים בסדרה: דביר בנדק, אורי הוכמן, נטע וינר, עמית גור, בני אלדר, אלון אופנהיים, נדב בושם, מעין אבן, אייל שכטר, גיל אלון ועוד. לכתיבה ולבימוי אחראי ניצן כהן.
הבסיס לסדרת הרשת הוא הצגה שכתב ניצן כהן בשם "גבר אישה מילים", שעלתה בפסטיבל עכו ב־1999 בביצוע של דביר בנדק ואשתו עירית - הצגה שרצה במשך 11 שנים. "את ניצן כהן פגשתי לפני 25 שנים, כשסיימתי את החוג לתיאטרון באוניברסיטה, והייתי עוזר במאי של נולה צ'לטון", מספר בנדק. "כשהוא אמר לי שהוא כותב - ביקשתי ממנו לקרוא חומרים של, וגיליתי סגנון שלא קראתי אף פעם. אמרנו שחייבים לעשות עם זה משהו. לקחנו שני קטעים, עשינו אותם בערב מונולוגים וזה עבד נפלא. בעקבות זה העלינו את ההצגה 'גבר אישה מילים", שהיתה בעצם רצף של קטעים עם קו מקשר. מאז נשארנו בקשר ניצן ואני, והקורונה הביאה לו חשק לעשות לזה גלגול נוסף, הפעם עם עינת ויצמן ושחקנים נוספים בגרסת הזום".
• מחאת עולם התרבות: "נמשיך להיאבק"
• מחאת ארגוני התרבות: "הענף קרס לחלוטין"
• מחאת האמנים: "שהמדינה תתעורר"
השתתפת בלא מעט מערכונים ותכנים שעלו לרשת בזמן הקורונה.
"נכון, ולמרות שזה נורא נוח לצלם מהבית, אני מקווה שהיצירה בזום תיעלם כמו שהיא הגיעה. זה לא המקצוע שלי. השתתפתי בדברים האלה כי לא היה לי מה לעשות וזה סבבה כאימון, אבל זה לא הדבר האמיתי. אין שום סיבה לצלם תיאטרון. אחד היתרונות הבולטים שיש בתיאטרון זה שפוגשים אנשים בלייב ומקבלים את החוויה כאן ועכשיו".
.jpg)
נראה שזה עומד לקרות ותחזרו לפגוש את הקהל. על פי המתווה, ב־14 ביוני חוזרים לבמות.
"בעיניי המתווה הזה זו אמירה ריקה מתוכן. אי אפשר לחזור לאולמות בשיטה של התיאטרון הישראלי, שמתקיים על הצגות חוץ. אני משחק בקאמרי בהצגה 'לא לריב' ואם נסתכל על ההצגות האחרונות שעשינו, 40 היו בתל אביב ו־130 מחוץ לתל אביב. על ה־40 של תל אביב המערכת הגדולה של הקאמרי לא יכולה להתקיים, היא חייבת לקיים גם הצגות בחוץ, וקניינים ברחבי הארץ לא ימהרו עכשיו לקנות הצגות. ההנחייה למלא רק 75 אחוז מהאולמות משמעותה הפסדי ענק, אז רבים מהאולמות ברחבי הארץ יעדיפו לחכות.
"כמובן שאם המדינה תשלים בפיצוי כספי את ה־25 האחוזים שאסור למכור - אז הקאמרי ושאר התיאטראות יוכלו להחזיר אנשים מהחל"ת, לשלם משכורות ולחזור לעבוד. אני כן אופטימי כי נראה ששר התרבות החדש בהחלט מבין שתרבות זה לא מותרות, אבל הוא חייב להבין שכדי לפתוח את התיאטראות צריך כסף.
"זה כמו שיש לך מכונית ובזמן הקורונה היא התייבשה מדלק, אבל אין לך כסף אפילו להגיע לתחנה הדלק. צריך מישהו שיעזור להניע. כל מנהל תיאטרון שיחזור לפעילות בלי לדעת שיש לו כסף לשלם משכורות - יעשה דבר לא אחראי". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו