צילום: קוקו // "אסור לנו להתייאש, ייאוש זה דבר מסוכן". אסף

רועי אסף: "הייאוש זה מקום מסוכן"

השחקן עמד ערב ערב על בימת התיאטרון עד שהגיעה הקורונה • עכשיו הוא נאלץ להסתפק בהקראה מבוימת של מחזה, שתשודר בעמוד הפייסבוק של הקאמרי

עולם התיאטרון נאלץ בחודשים האחרונים להמציא את עצמו מחדש, ולעבור ליצירות מקוונות שמשודרות באינטרנט או בזום. בתיאטרון הקאמרי יקיימו החודש פסטיבל מקוון של מחזאות מקורית, "כאן ועכשיו".

במסגרת הפסטיבל, שיתקיים בין 23 ל־29 בנובמבר, וישודר בעמוד הפייסבוק של התיאטרון, תשודר מדי ערב קריאה מבוימת של מחזה ישראלי מקורי חדש. המנהל האמנותי של הפסטיבל הוא גור קורן, ובין השחקנים שישתתפו בקריאות אפשר למצוא את שמואל וילוז'ני, לאורה ריבלין, נטע גרטי, אולה שור, הלנה ירלובה, מולי שולמן, רועי אסף ועוד. 

רועי אסף (41) ייקח חלק בהקראה של המחזה "דירה 11" שכתבה שיר אברמוב ומביימת נועה וגנר. עוד משחקים במחזה: נעמי הררי, נדב אסולין, גל פופולר, נטע שפיגלמן ושון מונגוזה. אסף מגלם את אדם, מוזיקאי שמתמודד עם בדידות ותסכול. "זה מחזה מקסים בעיניי", הוא אומר. "מצד אחד מאוד פשוט ויומיומי בגישה שלו, ומצד שני מאוד פיוטי. זה קולאז' של שלושה סיפורים על שלושה זוגות שגרים כולם באותו בניין, סיפורים שמשתלבים זה בזה. אני מגלם את אדם, מוזיקאי שעוד שנייה חוגג 40 והמשבר מתחיל להתקרב. הוא מוזיקאי איכותי שעושה מוזיקת ג'אז די נישתית, ולא זוכה להכרה שהוא רוצה. הוא גם מנהל מערכת יחסים עם מישהי צעירה ממנו ב־20 שנה, חצי מעריצה (נעמי הררי), ויש להם סיפור של יחסים מורכבים. המחזה לא קשור לתקופה הקורונה אבל כן מתאר תחושת משבר גדולה שכולם חווים אותה".

איך החוויה של לעשות תיאטרון מצולם? 

"זו חוויה מאוד שונה. עשיתי עוד פרויקט מצולם בזום, שיזמה שרון דנון, וזה מאוד שונה. אין קהל ואין את הדבר הזה שהופך את התיאטרון לתיאטרון - המפגש החי והבלתי אמצעי בין קהל לשחקן. אני יודע מה זה להצטלם, אני עושה סרטי קולנוע, אבל זו גם לא חוויה שיש בצילום לקולנוע. זה יצור משונה הזום הזה, או הפייסבוק לייב. אין לך פידבק, אתה מרגיש קצת בתוך בועה, בלי יכולת להבין איך הדברים מהדהדים לקהל. זה לא באמת תיאטרון. מצד שני, כנראה התיאטרון יעבור שינוי רדיקלי, ומי יודע איך הוא ייראה אחרי הקורונה".

אס, בהצגת "החייל הרזה" בפסטיבל עכו // צילום: אייל לנדסמן
אס, בהצגת "החייל הרזה" בפסטיבל עכו // צילום: אייל לנדסמן
 

איך אתה עובר את התקופה הזאת?

"בארבע השנים האחרונות שיחקתי כל ערב בתיאטרון. אני מאוד מתגעגע, קודם כל לאנשים, היה לנו קאסט שהפך למשפחה, וגם למפגש עם הקהל. אני זוכר שישבתי עם תיקי דיין כשהתחילה הקורונה ולא הבנו לאן זה הולך.

"כשדיברו על סגירת התיאטראות, חשבנו שזו בדיחה. מי יסגור תיאטרון? איך סוגרים תיאטרון? ואז סגרו את התיאטרון וגם נקטעו לי צילומים של סרט חדש שגם כתבתי יחד עם ארז תדמור, 'ילדים של אף אחד'. השלמנו את הצילומים אחר כך, תוך כדי הקורונה. הקורונה רק חשפה את המצב העגום שבו נמצא עולם התרבות. יש פה שאלות חשובות, כמו איך הגענו למצב הזה? מי אחראי?".

אשתך גם שחקנית. שניכם בבית כבר הרבה זמן. מלחיץ?

"אנחנו מסרבים להיכנס לחרדה. אני שומע חברים וקולגות שמתחילים להתייאש, ובעיניי אסור להתייאש. הייאוש זה מקום מסוכן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...