סיפור חייו של נתן אלתרמן היה סוער, דרמטי ומרגש, לא פחות משהיתה יצירתו. הוא היה משורר, פזמונאי, עיתונאי, מחזאי, סופר ומתרגם, שהותיר חותם עצום על הקאנון התרבותי שלנו. הוא גם נלחם לא מעט על מעמדו כמשורר הלאומי, ניהל מערכת יחסים מורכבת עם השלטון בארץ וגם פגע בבתו (תרצה אתר) וברעייתו (רחל מרכוס), כשניהל מערכת יחסים פומבית עם המאהבת שלו (צילה בינדר).
לא סתם בחרו בתיאטרון הבימה להעלות את הדרמה שבחייו אל הבמה, ובהמשך להצדעה שעורך התיאטרון לגיבורי תרבות ישראלים (כפי שכבר עשו שם עם נעמי שמר ויאיר רוזנבלום), העלו את ההפקה "עוד חוזר הניגון"- מחזה מוזיקלי שכתב מוטי לרנר, בעקבות הביוגרפיה "אלתרמן" מאת דן לאור. הבמאי הוא משה קפטן והניהול המוזיקלי של ליאור רונן.
בהפקה המרשימה מככבים יגאל שדה, רוני דלומי, מירי מסיקה, הילה שלו, מאיה מעוז, שלומית אהרון, ריקי גל, אוסנת פישמן, טל מוסרי, עמי סמולרצ'יק ועוד שחקנים ורקדנים שנעים במעגליות, על במה מסתובבת, בשני מישורי זמן: ההווה, שנת 1970, שנתו האחרונה של אלתרמן, לצד העבר שמתחיל בשנות ה־50. בין קפיצות הזמן משולבים באופן אינטליגנטי ולא מאולץ שיריו של אלתרמן, לצד שיריה של תרצה, בתו - שירים שהפכו לפסקול של כולנו.
זה מחזמר מהוקצע, שלצד המוזיקה הנהדרת והערך האמנותי שלו טומן בחובו גם היבט חינוכי־תרבותי, ויש לקוות שבמערכת החינוך ישכילו לחשוף את התלמידים ליצירה החשובה הזאת. זה סיפורו של אלתרמן, זה סיפורה של תקופה, וזה בעיקר הסיפור שלנו. בתום ההצגה קשה לצאת מהאולם בלי לפזם שיר או שניים מהקלאסיקות שהושמעו במשך כמעט שלוש שעות, ולא נותר אלא להצטער על כך שאי אפשר לצאת מהתיאטרון וללכת לשבת בקפה "כסית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו