בחודש מאי השנה קיבלו היוצרים והרקדנים ניב שינפלד ואורן לאור הצעה מהמנהל האמנותי השותף של תיאטרון תמונע, ד"ר ארז מעין שלו, לעשות משהו מיוחד לפסטיבל תמונע – אחד מאירועי הדגל של התיאטרון – כדי לציין עשור ליצירתם, "דירת שני חדרים", שעלתה בו בבכורה בשנת 2012.
שינפלד ולאור יצרו אז עיבוד מחודש ליצירה של ליאת דרור וניר בן גל שהוצגה ב"גוונים במחול" 1987 וחוללה תהודה גדולה - לראשונה זוג בחיים ובמחול רקדו את היחסים שלהם ככוריאוגרפיה של התנהגויות, שהיתה מתוזמרת באופן מסוגנן ובו בזמן פשוטה ומעוררת הזדהות ביומיומיות שלה.
הגרסה של שינפלד ולאור עוררה הדים רבים גם כן, כשהביאה אל הבמה את הווייתם כזוג גברים דרך הפרטיטורות מיצירת המקור ש"נפרמו" בחלקן מהמבניות המוקפדת, ובכך נתנו מקום לשהייה ברגעים אינטימיים של "ביחד" לא ריקודי, שכלל גם שיחות קצרות בין השניים על העבודה תוך כדי שהיא מבוצעת.
שתי העבודות הפכו לאבני דרך במחול הישראלי: יצירתם של דרור ובן גל זכתה בפרס הראשון בתחרות הכוריאוגרפיה בפסטיבל בניולה (Bagnolet) בצרפת שנה לאחר הבכורה וסימנה אותם כמודל עבור דור היוצרים הצעירים; ומעגל המבקרים הישראלי העניק לגרסתם של שינפלד ולאור את פרס היצירה הטובה ביותר, ובהשראתה יזמה גם מועצת הפיס לתרבות ולאמנות את פרויקט "בעקבות" שהזמין כוריאוגרפים ישראלים להתכתב עם יצירות מחול שנוצרו בארץ משנות ה-50 ועד 1990.
בתגובה להצעה מתמונע, לאור חשב על מפגש של שני זוגות היוצרים של "דירת שני חדרים". את הגרסה המקורית המלאה ראה רק בווידאו, אך הצפייה בדרור ובן גל מבצעים את 10 הדקות הראשונות שלה ב"גוונים במחול" 2009, יותר מ-20 שנה אחרי הבכורה שלהם, נחקקה אצלו "כאחד הרגעים המכוננים. היה בזה משהו כל כך רענן, על זמני ומדויק, כל כך יפה ופיוטי". זיכרון החוויה הזאת החל להתניע את התהוות המופע "דירת שני חדרים – Rendezvous", שיתקיים כערב חד פעמי מחר (שלישי) בפסטיבל תמונע, ובמסגרתו דרור ובן יפתחו את העבודה, שינפלד ולאור ימשיכו אותם מנקודה מסוימת, וכך היא תבוצע בשלמותה.
מחול כבית, ובתים של מחול
הרבה דברים מחברים ומפרידים בין ה"דירה" של ליאת דרור וניר בן גל, לזו של ניב שינפלד ואורן לאור. דרור ובן גל יצרו וביצעו את העבודה בשנות ה-20 לחייהם, והמשיכו לעבוד עם המטענים הזוגיים שהציפה בדואטים שבאו אחריה – "חמורים" (1989) ו"הריקוד השלישי" (1990). שינפלד החל את דרכו כרקדן בלהקה של דרור ובן גל, ומשנת 2004 יוצר יחד עם לאור, שמגיע מתחום מהתיאטרון. את העיבוד שלהם ל"דירת שני חדרים" יצרו בסוף שנות ה-40 שלהם, והם ממשיכים להופיע איתו גם עתה. ב-2018 יצרו בהזמנת פסטיבל ישראל גרסה מחודשת גם לעבודה המסיימת את הטרילוגיה של דרור ובן גל.
בקונטקסט של שדה המחול הישראלי, ליאת דרור וניר בן גל נמנים עם הדור השני של יוצרי מחול עצמאיים בארץ. הם עזבו את תל אביב לפני יותר מ-20 שנה ועברו למצפה רמון, ובהמשך הקימו את מרכז "אדמה" שפועל בחמש השנים האחרונות בשדרות. כבר הרבה שנים שאינם זוג, אך הם ממשיכים לעבוד ולנהל את להקתם יחד. ההקמה של "אדמה" היתה פעולה חלוצית בתקופתה, שהקדימה בהרבה את השפע הנוכחי של מוסדות הכשרה לא פורמליים של מחול, ובפרט באזורים המוגדרים כפריפריה גיאוגרפית.
"מקיבוצניק שלא יודע איך משתמשים בכסף, מה זה חשבון בנק, ובחיים לא ישן בבית מלון, להפוך לכוריאוגרף המופיע בכל רחבי העולם עם כל מה שמשתמע מזה כלכלית ונפשית - והחשיפה לקהלים ולמדיה - זה היה עבורי שיעור ענק", מסביר בן גל, "כשהבנתי שאני יודע, מבין ועושה את זה ממש טוב, רציתי לעבור לשלב הבא - להביא למדבר רקדנים, תלמידים וקהלים, ולהצמיח דור חדש".
עבור דרור, המרחב החדש אפשר לפתח תנועה מעגלית יותר במובן הגופני-רגשי וגם החברתי: "המדבר החזיר לי את הנשימה, את האהבה העמוקה לריקוד שתמיד היתה בי והלכה ונשחקה. רציתי להיות במקום שלכל גוף יש את הזכות לנוע, שמשחרר ממרוץ, מתחרותיות, משפיטה. מקום שמערב מציאות, אמנות וקהילה באופן בלתי אמצעי. בית הספר שנבנה בשדרות מהווה בית לחקירה לגוף האנושי, תפיסת הטכניקה פינתה מקום לאימון – אמון – אמנות".
את ניב שינפלד ואורן לאור ניתן למקם כדור שלישי או רביעי של יוצרים עצמאיים, והם מהבולטים והפעילים שבהם. הם חיים בתל אביב, והשנה ציינו 20 שנות זוגיות. משנת 2019 הם מנהלים אמנותית את תחום המחול בתיאטרון תמונע, שמשמש להם בית, ובמסגרת זו יצרו גם פלטפורמות מופע חדשות כמו "Naked Stage" – מופעי מחול באור עבודה, ו"קצרים" – ערבי מחול של יצירות עד 15 דקות.
"היה חשוב לנו גם לפתח דברים שיעזרו לשדה", מסביר לאור, "אחד הדברים שזיהינו הוא שיש עבודות קצרות שעולות בפורמט מאד מצומצם לערב אחד, אולי שניים, ואז הן נעלמות. רצינו שתהיה אפשרות להציג עבודות שנראות לנו ראויות להמשך חשיפה". שינפלד מוסיף כי בשל העובדה שהתקציבים קטנים בעקביות, שכירת אולמות גדולים כבר כמעט לא אפשרית, ולכן הרצה של מופעים בתנאים טכניים בסיסיים כאלה היא לא רק מאפשרת כלכלית אלא גם מקרבת את היצירה לקהל.
לאחרונה הוזמנו השניים לשמש מנהלים אמנותיים של "אינטימדאנס" 2023, אחד מפסטיבלי הבכורות המרכזיים של מחול ישראלי, ולראשונה בתולדותיו – החליטו לבטל את שורת הנושא בקול הקורא, כדי לראות מה מעניין יוצרות ויוצרים ברמת החשקים שמניעים אותם, והחוויה שהם מבקשים להציע. את הניהול האמנותי הם רואים כפעולה שמגלמת בתוכה התערבות והשפעה על השדה, מתוך תחושת אחריות לכך שהאמנית והאמנים ייחשפו במיטבם, אך גם כדי שהקהל שמגיע לראות מחול ישראלי ירגיש שהאמנות הזו חיונית לו.
התפייסות עם העבר ושמירה על ההווה חי
מאז שהחלו הפרסומים על "דירת שני חדרים – Rendezvous", המופע מעורר סקרנות והתרגשות רבה בשדה המחול הישראלי, ולא במקרה; המקור והעיבוד התבססו כרגעים מחוליים משמעותיים - כל אחד בזכות עצמו, ומסיבות מגוונות.
ההסכמה של דרור ובן גל לערב המשותף לא הגיעה מיד. "בהתחלה אמרתי לא", בן גל משתף, "לא נראה היה לי שאצליח לבצע את זה, וזה כל כך רחוק ממני - גם החומר התנועתי וגם התקופה הזאת. כשעשיתי את החקירה בתוך עצמי הבנתי שאני פשוט מת מפחד ואז אמרתי שזאת לא סיבה לא לעשות משהו". גם עבור דרור, נקודת הזמן הנוכחית אינה בהכרח רגע מדויק לשוב לעבודה, כשם שהיא "הזדמנות לפיוס ולתיקון. לחזור לנקודה בעבר שלך ולאפשר לעצמך מהיום לעשות את זה – לא הרבה דברים אנחנו יכולים לעשות ככה בחיים שלנו".
ההסתייגות של שניהם קשורה ליחסי המגדר שקיבלו ביטוי בעבודתם: דרור מתארת אותם במונחים דיכוטומיים של "האישה נושאת את הכאב והגבר את ההרואיות" או "האישה אחראית על השגרה – הגבר מגרבץ"; בן גל אומר, "בשלב מסוים הרגשתי שבביצוע התנועות האלה שוב ושוב אני בעצם מאמן את הגוף נפש שלי לסוג של אלימות שלא רציתי אותה יותר בחיים שלי".
מורכבות זו הובילה לכך שהשניים הפסיקו לבצע את העבודה בשלב מסוים, אך היא נותרה זיכרון מוחשי שמקבל ביטוי גופני אחר היום: "היה לי מאוד פשוט לחזור לזה", מספרת דרור, "הייתי צריכה לדייק מול הווידאו כיוונים וזמנים, אבל מהר מאוד זה נשאר רק האימון לביצוע", ובן גל מוסיף, כי "האיכות של התנועות עדיין אצלי בגוף רק שהכל רך יותר ופחות אלים ונוקשה".
ניב שינפלד ואורן לאור הופיעו עם גרסתם ל"דירת שני חדרים" כ-400 פעמים בארץ ובעולם מאז שעלתה בבכורה. באופן טבעי, היבט משמעותי בראשית תהליך העבודה היה המתח בין הצורך להפוך את היצירה ל"שלהם" לשאלה כמה מותר לשנות ולגעת ביצירה קיימת, גם מתוך כבוד ליוצריה המקוריים.
שינפלד מספר כי "בהתחלה היתה המון טרמינולוגיה של 'ליאת עושה ככה', 'ניר עושה ככה', אבל הרגשנו שאנחנו לא מחוברים לכל מה שקורה שם כניב ואורן, וזה הרגיש לנו מאוד מנותק, מאוד מוזיאלי". לאור מוסיף, כי בתחושת הפער "בין מי שאנחנו למה שאנחנו עושים בעצם התחיל תהליך ההתנתקות, והבנו שריספקט לניר ולליאת ולשלד שהם בנו כ'דירת שני חדרים', אבל אנחנו צריכים למצוא בו את עצמנו, כולל לפרק חומרים ולהוסיף משלנו".
עשור אחרי, השאלות האמנותיות שצפות סביב היצירה הן אחרות, וקשורות לזמן שחלף והצטבר כשכבות של זיכרון עבר וביצוע בהווה מתמשך, ובעיקר – לחיפוש היצירתי של השניים אחר אמנות חיה ופועמת, שמפעילה אותם כמבצעים ומגשימה את התקשורת עם קהל שהם שואפים אליה. "ההשתנות שלנו עם הזמן בתוך 'דירת שני חדרים' שומרת על היצירה רלבנטית בשבילנו", מסביר שינפלד, "כי זה לא ניסיון לשחזר משהו שהיה. זה משהו שאנחנו גדלים איתו והוא גדל איתנו". עבור לאור, "זה באמת מרגיש כמו דירה, כמו להגיע הביתה. אני חושב שהאהבה שלנו, והאהבה שלנו להופיע ביחד, ולהופיע אותה ביחד – שומרת את העבודה חיה".
לנצור את החד פעמיות
עבודת הפענוח המשותפת של שני זוגות היוצרים את "דירת שני חדרים – Rendezvous" דייקה את מהותו עבורם כ"דבר בפני עצמו, וריאציה שלישית", כפי שניב שינפלד מגדיר זאת, שהיופי שבו טמון, לדעת ליאת דרור, בכך "שהוא באמת יהיה לא שלהם ולא שלנו. זה עושה שכל אחד מאיתנו הוא חלק מתהליך". אך מעמדן הקנוני של שתי הגרסאות בכל זאת מרחף מעל הערב הזה, ואף מועצם לנוכח העובדה שאין דוגמה קודמת במחול בארץ לאירוע שבו יוצרים של עבודה חוברים לביצוע משותף עם מי שעשו לה עיבוד מחודש.
"אני לא מרגישה את הקנוניות ואני גם לא רוצה שיתייחסו אליי בגלל משהו שעשיתי לפני שנהייתי אמא. זה נראה לי לא רלבנטי", אומרת דרור, "ועדיין, אני עושה את זה כי גם זה איזשהו חלק ממני". אורן לאור מסביר, כי הגרסה של שינפלד ושלו מראש לא נוצרה "כדי לעשות הומאז' למחול הישראלי או לניר וליאת, המוטיבציה היתה לרקוד ביחד את הזוגיות שלנו", וכי הערב המשותף הוא קודם כל "מאוד נדיב, וזה מתחיל מהנדיבות של ליאת וניר ששחררו לנו את "דירת שני חדרים"".
נדיבות היא אכן הכוח המחולל של "דירת שני חדרים – Rendezvous", ועולה מן הבחירה הקולגיאלית לחלוק את מרחב ה"דירה" שלכל זוג יוצרים יש היסטוריה כל כך אישית וארוכה איתה, ומההסכמה לנכוח בה עכשיו כאנשים אחרים, עם גופים אחרים, ובפני קהל שבחלקו יגיע עם מטעני הזיכרון של ביצועי העבר.
אך השזירה יחד של חיים והיסטוריות בתנועה, ותוך כדי תנועה, טומנת בחובה גם חסד אחר – מחולי-אמנותי – שקשור בתובנה שניסחה חוקרת הפרפורמנס פגי פאלן כבר בשנות ה-70, לפיה "החיים היחידים של המופע הם בהווה". שכן, "דירת שני חדרים – Rendezvous" היא בעצם גם הזמנה לראות כיצד פעולה פרשנית של יצירת עיבוד למקור הופכת לחומריות מזוקקת ברגע שבו ניב שינפלד ואורן לאור ימשיכו את עקבות התנועה שישאירו ליאת דרור וניר בן גל, וכך יהפכו את הערב החד פעמי לארכיון חי ופיוטי.
המופע "דירת שני חדרים – Rendezvous" יתקיים ביום שלישי 13.12 בתיאטרון תמונע
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
