בפסטיבל "בין שמיים לארץ" מתרגלים שמיטה ונותנים ליצירה להוביל

שש תוכניות ויותר מעשר בכורות: בציון 14 שנים לפסטיבל הירושלמי מצוות השמיטה נבחרה כנקודת ההתייחסות • "לחיים ולאש היצירתית נתיבים משל עצמם, וחלק מהעניין הוא לא לפחד מאיבוד השליטה", משתפת המנהלת האמנותית השותפה תמי יצחקי

אנסמבל "כעת". "הקהל נכנס לתוך עולם אחר", צילום: דן בן ארי

בפסטיבל "בין שמיים לארץ" הפכו השנה את מצוות השמיטה לגישה אוצרותית, ששחררה מסורות מוכרות של ניהול אמנותי כדי לאפשר מקום לגדילה ולהתחדשות.

בכל שבע שנים מתקיימת ביהדות מצוות השמיטה, שדורשת מהאדם לשחרר את נכסיו הגשמיים - קרקעות, תבואה, כספים, ועוד. ההסכמה לשמוט, כך אומרים, תבטיח התחדשות, תחזק את האמונה ותקרב אותנו לשלמות נפשית. את הרעיון הזה החליטו הכוריאוגרפים ובני הזוג תמי ורונן יצחקי, המנהלים האמנותיים של פסטיבל "בין שמיים לארץ", ליישם הלכה למעשה, ולציין דרכו 14 שנים לקיום הפסטיבל, שהם שני מחזורים של שבע שנים. היום הפסטיבל ייפתח במתחם הפרסה לאמנות המופע בירושלים, ויכלול שש תוכניות שונות, ובהן יותר מעשר בכורות חדשות, ואחת נוספת עם מקבץ של עבודות סטודנטיות וסטודנטים נבחרות.

הפסטיבל הוא אחד מאירועי הדגל של עמותת "בין שמיים לארץ", שהחלה לפעול ביוזמתו של רונן יצחקי בשנת 2006 במסגרת עמותת הכוריאוגרפים, וב־2015 מוסדה לגוף עצמאי שמחבר בעשייתו את עולם התוכן היהודי עם התרבות העכשווית. עד עכשיו הוא התהווה מתוך תמה מסוימת שהדהדה את נקודת הזמן ורוח המקום - למשל, הגירה, בית, אחרים רוקדים, העברה בין־דורית, אוטופיה ועוד. השנה, כאמור, נבחר המושג שמיטה כנושא, אך תמי יצחקי מספרת כי הוא "התברר במהרה כ'אנטי־נושא', כי מייד עם בחירתו הבנו שיש לשמוט את עצם המנגנון האוצרותי של יצירת פסטיבל סביב נושא מסוים".


שטח הפקר מכוון

החלטה זו הובילה לכך שמרחב הפסטיבל הפך לשטח הפקר מכוון: הקול הקורא הזמין הגשת הצעות סביב כל נושא והקשר, נקודת מוצא ומחקר; ושלוש מהתוכניות שוחררו לניהול ולהפקה אמנותיים חיצוניים והופקדו בידי קים טייטלבאום, אורי יששכר, תמר בנימיני ותמה קסטל, ששייכים לדור יוצר צעיר יותר, ולטענת יצחקי, גם מזוהים עם סגנון וטעם אמנותי אחר.

תמי ורונן יצחקי, צילום: בנימין שלום עמרמי

בהתאמה, הבכורות עוסקות במנעד מגוון של תכנים: הוויה נשית ניצבת במרכזן של העבודות "A Traveling Bag, a Body and Me" של אוליביה קורט מסה ו"Supreme" של אורטל אצבחה; "נזירים" של תמר לם ודיוויד קרן ו"אי שם", שיצר אלעד שכטר בשיתוף שלמה בלזר, מציגים את המשא ומתן של הגוף הפרטי עם סביבתו; ובעבודות "שורש" של גיל קרר ו"Keep on Beating" של רותם גרינברג ניתן לזהות תגובה מוצהרת לנושא הפסטיבל באמצעות חקירה של שמיטת המשקל, שמאירה רבדים עמוקים יותר של שחרור אישי ונפשי. נוסף על כך, עבודות הסטודנטיות והסטודנטים מתקיימות בחללים נטושים - חדרי מדרגות שאינם בשימוש, מעברים אחוריים או מחסנים - כדי להציע התבוננות מחודשת על מה שנתפס כ"שדה הבלתי מעושה" של מתחם הפרסה.

בערב הפתיחה של הפסטיבל תוצג העבודה "לב בשר", הבכורה החדשה שיצר שרון פרידמן לאנסמבל "כעת". פרידמן התבסס מחדש בישראל לפני כשנתיים, לאחר שפעל במדריד מ־2006 ככוריאוגרף עם להקה משלו. אנסמבל "כעת" (ששמו נגזר מהפסוק "כל עצמותיי תאמרנה", המופיע בספר תהילים) הוא להקה של גברים, רובם אנשי תורה, שמגדירים את סגנונם מחול יהודי־עכשווי.

על המפגש עימם מספר פרידמן: "הרגשתי שאני מגיע למקום שהאנשים בו מאמינים במה שהם עושים ורגילים להתמסר בכל יום למשהו שהם עושים. לדעתי, זה מה שמייחד את האנסמבל". אייל עוגן, שרוקד בלהקה מיום הקמתה, משתף מכיוונו על הייחוד של תהליך העבודה: "הוקסמתי ונפעמתי מהעומק שיש לשפה שלו להציע לי כרקדן. ניכר גם האומץ שלו ללכת עד הסוף עם הרעיון ולא להקל על הקהל, אלא להכניס אותו לתוך עולם".

הלב החדש

ב"לב בשר" הכוריאוגרפיה נשענת על קונטקט אימפרוביזציה ששרון פרידמן פיתח לכדי פרקטיקה תנועתית משלו בשם INA, שלתוכה נשזרו "נגיעות" של תנועות ריקוד בעלות אופי מסורתי יותר, שירה ללא מילים שמזכירה תפילה, ונגינת קלרינט עם איכויות של מוזיקה יהודית (המוזיקה לעבודה נכתבה על ידי נועם הלפר). חיבור זה ממשיך את הקו הסגנוני שמזוהה עם הרפרטואר של אנסמבל "כעת", ואייל עוגן אף מציין כי העבודה החדשה במידה רבה "מתכתבת עם יצירה ישנה יותר שנקראת 'עפר' (שיצר רונן יצחקי, ע"ס)", וכי "יפה לראות איך מאותה נקודת מוצא יכולות לצאת שתי תנועות שונות, ושתיהן מדברות גבריות ישראלית".

עבודתה של ניצן ברק. מתוך תוכנית הסטודנטים, צילום: עמית מן

בספר יחזקאל מוזכר הצירוף "לב בשר" כתיאור ללב רך ומרגיש וכביטוי של "לב חדש" - יצר שהתחדש לטובה. שרון פרידמן מסביר כי נושא העבודה התגבש מתוך חיפושו אחר האנושי: "חשבתי על הלב שמאמין בדרכו. שם מצאתי שהלב השבור של כל אחד מאיתנו הוא הדבר שכל חיינו אנחנו מנסים למלא".

במובן מסוים אפשר לראות בהגעה אל תחושת השלם את החיבור של העבודה לרעיון השמיטה, בעיקר בהיבט של ההבטחה שבה, שלפי תמי יצחקי, טומנת בחובה גיוון ושפע כשמיישמים אותה על פסטיבל. "לחיים ולאש היצירתית נתיבים משל עצמם, וחלק מהעניין הוא לא לפחד מעצם איבוד השליטה. זאת תחושה מוזרה ומפחידה, ועם זאת מרעננת ומתחדשת עבורנו".

פסטיבל "בין שמיים לארץ" ייפתח היום (שלישי) ויימשך עד ליום חמישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר