מעט מאוד להקות מהגל העצום של הגראנג' בניינטיז הצליחו לשרוד עד היום. כמעט כולן התפרקו או התמוססו על רקע סמים, אלכוהול ובעיות נפשיות שהתפרצו בעקבות התמכרויות כאלה ואחרות. אחת השורדות המרשימות, גם אם לא בהרכב המקורי שאיתו יצאה לדרך, היא סטון טמפל פיילוטס, שתגיע להופעה אחת בישראל ב-3 ביולי, שתתקיים בביתן 2 בגני התערוכה. לקראת הביקור, הנה חמישה שירים שלהם שכל חובב רוק חייב להכיר:
"Plush"
גם אם אתם לא מכירים את הלהקה אבל ביליתם בברים בניינטיז, יש סיכוי סביר שתכירו את השיר הזה. "Plush" שוחרר כסינגל השני מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, "Core", ושם אותה על המפה. ב-26 ביוני 1993 הוא כבש את ראש מצעד הבילבורד, ובמשך 31 שבועות כיכב במצעד. בשנה שלאחר מכן השיר הביא ללהקה את פרס הגראמי, והקליפ שלו זיכה אותה בפרס MTV. מתוך מבול להיטי הגראנג' של הניינטיז, "Plush" הוא אחד היחידים שהצליח לשרוד את מחסום הזמן ועדיין זוכה להשמעות בתחנות הרדיו בעולם.
• חבר של דורון מדלי נפסל מהתמודדות ב"דה וויס"
• מפתיע: גבולות העירום של הסלבס
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
"Interstate Love Song"
בעיניי רבים, זהו הלהיט הגדול ביותר של הלהקה וללא ספק השיר שבו היא מגיעה לשיא של מיצוי יכולות וכישרון. יש בו ניחוח שמזכיר באופן ברור את לד זפלין, פזמון שמתיישב טוב מהפעם הראשונה שהוא מתנגן, תיפוף מופלא של אריק קרץ, שירה מעולה של סקוט ווילנד וגם קליפ, שבאותה התקופה היה נראה יוצא דופן להפליא. כל החומרים האלה הרכיבו להיט-על שהתמקם במקום הראשון במצעדים במשך 15 שבועות וסירב לזוז משם.
"Creep"
הסינגל הרביעי ששוחרר מתוך אלבום הבכורה של הלהקה, והוא מציג צד רך ומלודי יותר שלהם. הבסיסט, רוברט דה-לאו, שכתב את השיר יחד עם סקוט ווילנד, סיפר שהוא נולד מתוך רצון לכתוב שיר שמזכיר את "Heart of gold" של ניל יאנג, ומנוגן בסולם D מינור, "הסולם העצוב מכולם". על הלחן הזה נכתבו המילים של ווילנד, שמספרות על החוויה האוניברסלית של להיות צעיר, על הגבול שבין ילד חסר אחריות לבין אדם בוגר. התוצאה – בלדת רוק מחוספסת, בדיוק כמו שהיא מרגשת.
"Out of time"
אחרי הפרידה מסקוט ווילנד, שלושת חברי הלהקה הנותרים צירפו אליהם את סולן לינקין פארק צ'סטר בנינגטון, כדי להמשיך בפעילות. הסינגל הראשון שהם שחררו, כחלק מה-EP High Rise, הצליח להחזיר אותם אל ראש מצעד הבילבורד, והוכיח שלמרות השינויים הפרסונליים, מפלצת הרוק הזו עוד חיה ובועטת. למעריצים הוותיקים היתה לא מעט ביקורת על הבחירה בבנינגטון כסולן, אבל ההצלחה הגדולה של השיר טשטשה אותה.
"Lady Picture Show"
ב-1996 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי - "Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop", שלקח אותה למחוזות מוזיקליים חדשים. אחד השירים הבולטים שבו, שמתחת למעטה הגיטרות שלו אפשר לזהות רמיזות שמרפררות לביטלס, הוא "Lady Picture Show". באוטוביוגרפיה שלו כתב סקוט ווילנד שהשיר עוסק באונס קבוצתי מזעזע של רקדנית, שמתאהבת ולא מצליחה לשחרר מהכאב. השיר הזה, והאלבום כולו, היו שינוי סגנון משמעותי עבור הלהקה, ששילבה כאן השפעות של ג'אז פיוז'ן ורוק פסיכדלי, וגם עבור ווילנד עצמו, שהחליף את הגרואולינג המחוספס בשירה גבוהה יותר.
• הפרס האמיתי לזוכה "הישרדות VIP"
• חסר תקדים: סוד ההצלחה של עומר אדם
• אבישי עברי חזר לרשת ועורר מהומה
• הוליווד מודאגת: סרטי הקיץ מתרסקים
• מוכנים לקסם? הארי פוטר מגיע לסמארטפונים