"'אדון עולם' היא היצירה שלי"

בפגישתנו בחורף 2004 לצילומי תכנית הטלוויזיה "לגעת ברוח", התעקש עוזי חיטמן להצטלם בבית הכנסת ברמת גן, שם שימש אביו המנוח אברהם כחזן. בנוסף להיותו חזן, שימש אביו של עוזי גם כצייר בית הכנסת. בנאיביות מכמירת לב צייר חיטמן האב על קירותיו של בית הכנסת ציורים בהשראת התורה. 

אחד הרגעים המרגשים במפגש שלנו היה כשחיטמן התיישב על כסאו של אביו, אל מול ארון הקודש, ומצא במקרה במגירה שמתחתיו את משקפי הקריאה האבודים של האב. כשאחז עוזי במשקפיים התמלאו עיניו בדמעות והוא אמר לי: "בהוויה שלי, ביום יומיות שלי, אני איש חילוני. אבל אני חושב שאיפשהו עמוק בפנים, אני בן של מאמין; אבי היה עומד מול התיבה ומשמש שליח ציבור. שירתו, כמו המוסיקה ששמעתי כאן, השפיעה על מהלך חיי ועל היצירה שלי". 

 

עוזי חיטמן // צילום רפרודוקציה: קוקו

עוד הוסיף אחר כך: "אני תוצר של החינוך, התואם את מה שאמר מרטין בובר- 'אדם חייב לדעת על עברו כדי להשליך על עתידו'. אנחנו כל הזמן בורחים מעצמנו. אני גאה להיות שייך למועדון האקסלוסיבי שנקרא 'יהדות' - זה מועדון של 12-13 מיליוני אנשים, וכל מה שאנחנו יודעים זה להלין עליו. אני לא רוצה לברוח ממנו".

 "אני זורם עם החיים.. אני חילוני בהוויה שלי, אני מעורה בהוויה הישראלית, בכדורגל; ואבי תמיד חינך אותי לא לנתק בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל", הדגיש חיטמן.

הדנ"א ה"חיטמני"

15 השנים שחלפו מאז שנעצמו עיניו של עוזי חיטמן לתמיד, הן די זמן כדי לבדוק מה הותירה "מסננת שיכחת הזמר" האכזרית העובדת כפועלת עמלנית במיוחד במציאות המוסיקלית התזזיתית שלנו. 

חיטמן, איש שהיה מעיין נובע של יצירה, נגע באותנטיות במגוון רחב במיוחד של קהלים וסגנונות. בכל סוגה בה נגע הוא שתל את "הפקעת החיטמנית" הכל כך אופיינית. כך בשירי הילדים, שירי ארץ ישראל, שירים בסגנון הים תיכוני, לחנים לתפילות ועוד ועוד. סגנונו הייחודי מזדמזם גם כיום בגובה האוזניים, אבל לעולם לא משטיח את המילים ואת המנגינה, ובכך גם סוד הישרדותם של שיריו. 

בחרתי שישה שירים מתוך העשרות הרבות שכתב עוזי חיטמן, המייצגים לטעמי את הדנ"א ה"חיטמני" בסוגות השונות שכתב. שישה יהלומים מתוך כתר עצום ומגוון של שירים, שרבים מהם יישארו איתנו לדורות. 

אדון עולם (מילים: מהמקורות, לחן: עוזי חיטמן)

השיר הקאנוני המבוסס על הפיוט שנאמר טרם תפילת שחרית נכתב לפסטיבל הזמר החסידי 1976, ובוצע במקור על ידי עוזי חיטמן ועודד בן חור. השיר של חיטמן פרש כנפיים והשתלב בתפילה בקהילות יהודיות בכל העולם. עוזי חיטמן אמר פעם: "אם לכל יוצר יש יצירה אחת וכל השאר זה וריאציות 'אדון עולם' היא היצירה שלי!".  

מי ידע שכך יהיה (מילים ולחן: עוזי חיטמן)

שירו המפורסם הראשון של חיטמן, שנכתב כשהיה עוד חייל משוחרר ואנונימי, וברגע של שביזות כתב והלחין את המילים: "נכון זה נגמר, נכון זה עבר, לא היה לי כוח להמשיך, זה היה יותר מדי". וכמובן את הפזמון, "מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא, תלך לימים אחרים ותראה שדבר לא זז קדימה". הרדיו לא שש לשדר את השיר המחאתי מחשש לפגיעה במורל. מפיק השיר פנה לחיטמן וביקש שישנה את המילים וכך נוצרה הגרסה המוכרת. 

נולדתי לשלום (מילים ולחן: עוזי חיטמן) 

השיר נכתב ב-1978 לכבוד הולדתו של בנו של עוזי - עידו. במקור נקרא השיר "נוֹלַדְתִּי לְשָׁלוֹם" (שווא ב-ל'). חיטמן אמר כי "בני הפעוט נולד לחיות בשלום עם כל מי שכוונתו היא שלום". השיר הועבר ללהקת סקסטה והוחלט לשנות את ה-ל' השוואית לגרסה המוכרת נוֹלַדְתִּי לַשָּׁלוֹם על מנת שהשיר יתכתב עם בואו של נשיא מצרים לארץ וחתימת חוזה השלום עם מצרים. השיר הפך לסמל לתקופה ההיא ולביקור ההיסטורי. 

עוזי חיטמן יחד עם בנו עידו // צילום: משה שי 

לכל אחד יש (מילים: עוזי חיטמן, לחן: שלומי שבת) 

חיטמן היה מחלוצי הכותבים לזמר הים תיכוני עם שירים כמו "מרלן" שכתב לזוהר ארגוב, "לילה בלי כוכב" ו"עוד סיפור אחד של אהבה" שנכתבו לשימי תבורי, "כמו שאתה יודע" למרגלית צנעני ו"תודה" לחיים משה הפכו לאבני דרך. אחד השירים המאוחרים של חיטמן, היה דואט האהבה הגדול בביצועם של שלומי שבת וליאור נרקיס. השיר היה לאחד הסימנים של מהפכת שנות האלפיים, במהלכה כבש הזמר הים תיכוני את מצעדי הפזמונים. "בלעדייך אני חצי בנאדם", הפך בשלל וריאציות לסלוגן פופולארי שהודבק בסטיקרים על מכוניות.

ניגונה של השכונה (מילים ולחן: עוזי חיטמן) 

עוזי חיטמן היה מהכותבים הפוריים של שירי הילדים, וברבים משיריו היה נטוע געגוע אישי לילדותו שלו. בשיר "ניגונה של השכונה" חזר חיטמן חוזר לשכונה בה גדל ברמת גן ונזכר במי שהיינו ובמי שהפכנו להיות: "יש אומרים, כבר התבגרנו - הכל הפך להיות ישן. דבר מאז לא לקחנו, חוץ משיר ישן נושן. אחד מנכ"ל - שני לוחם, שלישי בכפר סוסה רותם. אחד היה למהגר, ואני ממשיך פה לזמר".

כאן (מילים ולחן: עוזי חיטמן) 

השיר השמח הזה, שנכתב לאורנה ומשה דץ, הגיע למקום השלישי באירוויזיון והפך כבר לשיר עם. לדבריו של עוזי, השיר נכתב דווקא ממקום עצוב. חיטמן הסביר לי אז את הפרדוקס: "כשאני כותב שמח זה תמיד בא ממקום עצוב, וכשאני כותב עצוב זה בא ממקום אופטימי". עוזי סיפר, "שאלתי את אבי בערוב ימיו, האם זו הארץ עליה חלם, ואבא ענה: 'עדיין לא'. ה'לא' מתייחס למצב העכשווי וה'עדיין' הוא העין שעדיין צוחקת, כלומר – תמיד יש מקום לאופטימיות".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו