To Pimp a Butterfly, קנדריק לאמאר, 2015
• לדף הבית של "אלבום העשור שלי"
לקח לי לא מעט זמן להחליט מהו אלבום העשור שלי. היה לי ברור שמדובר באלבום של קנדריק לאמאר, גדול אמני ההיפ הופ של הדור הזה ולטעמי גם המוזיקאי המשמעותי ביותר בעשור החולף, אבל קשה היה לבחור אלבום אחד. חשבתי לבחור את "Good Kid, M.A.A.D City", שהביא לעולם להיטי ענק והפך את קנדריק מהבטחה לכוכב. שקלתי גם את "DAMN", שמכיל כמה מהשירים הטובים שכתב לאמאר בקריירה שלו. אבל אין דרך להימנע מלהצהיר בהחלטיות – "To Pimp a Butterfly" הוא אלבום העשור, ובפער ניכר על כל השאר.
סוגרים עשור:
• 20 הסרטים הגדולים של 2010-2019
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
קודם כל הוא אלבום. בכוונה הכי אמנותית וברורה ומנומקת והצהרתית ותימתית. הוא לוקח את נושא השחוֹרוּת באמריקה, סוקר את ההיסטוריה שלו, את המאבקים שלו, את הגיבורים שלו, את הביטויים המוזיקליים שלו ואת המטרות שלו, ורוקם מהם סיפור קוהרנטי, מרתק, ויפה בדיוק כמו שהוא מטריד. כמעט כל דמות אפרו-אמריקנית משמעותית מוצאת כאן מקום, לצד כל הז'אנרים השחורים במוזיקה האמריקנית. אפשר היה לחשוב שהתוצאה תצא מקושקשת, אבל למעשה מדובר בהיפ הופ מושלם, כזה שיודע בדיוק מאיפה הוא בא ומה מרכיב אותו. ה"דיאלוג" של קנדריק עם טופאק, שנועל את האלבום, הוא עוד סגירת מעגל מצמררת שמצליח לאמאר להכניס לאלבום המושלם הזה.
שנית, הוא פני העשור. לא במובן של סיכום, בעיקר כי הוא שוחרר באמצע העשור, אלא במובן של לכידת הרוח. שנתיים לפני שנבחר דונלד טראמפ והחברה האמריקנית שקעה במשבר גזע מטריד, לאמאר כבר תיאר את עומק הקטסטרופה, ועשה את זה בצורה כמעט פואטית. התודעה הפוליטית והחברתית של לאמאר הופכות אותו לאמן שמתעלה מעל לרגע, ולכזה שההבחנות שלו על המקום והזמן מסקרנות וחשובות גם למי שלא נמנה עם קבוצת השווים שלו. חוצמזה, האקלקטיות הסגנונית (לכאורה, זה עדיין אלבום היפ הופ מובהק) היא עוד הצלחה לבטא את התנפצות כל המחיצות הז'אנריות ונצחונו המוחץ של הפוסט מודרניזם.
גם חצי עשור אחרי ששוחרר, ואחרי עשרות האזנות, רבדים חדשים ממשיכים להתגלות באלבום הזה. אם כל זה לא מגדיר אלבום עשור, אני לא יודע מה כן.
עטיפת האלבום "To Pimp a Butterfly"
• אייל גולן מספיד: "אני נפרד ממך בכאב ודמעות"
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו