ב-18 ביולי מלאו 21 שנה למותו של מאיר אריאל, מי שנחשב לטרובדור הישראלי והלך לעולמו במפתיע בגיל 57. אריאל, יליד קיבוץ משמרות, הותיר אחריו יצירה ענפה, שמונה אלבומים ועשרות שירים שרבים מהם נכנסו לפנתיאון המוזיקה העברית. "ישראל היום" גאה להציג את פרויקט "והנה נשארת" לזכרו, בו אמנים מחדשיו משיריו. בכתבה זו בחרנו להציג בפניכם אמנים, שמספרים על שירי מאיר אריאל הכי אהובים עליהם.
דוד ד'אור – "אגדת דשא"
"בחרתי את השיר 'אגדת דשא', לא בגלל שזה השיר הכי שנון שכתב מאיר אריאל. היו לו שירים עמוקים יותר. אלא בגלל שהשיר המקסים הזה השפיע עלי באופן אישי, כשליווה אותי לאורך נעורי כמעט בכל מפגש חברתי, כשהיינו יושבים קבוצת חברים עם גיטרה ושרים, ובעיקר חולמים מסביב מדורה בחוף בבת ים, היה זה שיר חובה ברפרטואר, כשרוח ערב קיצית עוברת בצרור התלתלים שעלי מוטל והענן שמעלינו מסתבן בירח, ליבי ניתר נרגש מכל מגע או ליטוף, מחפש במי להתאהב הלילה והופך את השיר למציאות. כמובן שהלחן הנפלא של שלום חנוך השלים את השיר שהפך להיות קלאסיקה ישראלית מנצחת. משוררים כמותו בולטים בחסרונם בתקופתנו. העברית המשובחת, משחקי המילים, התחכום והמסרים שעיצבו דורות של ישראלים. כמה געגוע לתקופה שכבר לא תחזור".
שולי רנד - "חיית הברזל"
"יצא לי לבצע פעמים רבות את 'חיית הברזל' של מאיר אריאל, וכמעט תמיד מהדהדת בי בזמן הביצוע המילה 'נבואה'. אני לא אומר שמאיר אריאל המשורר המופלא היה נביא, אבל בשיר הזה יש תיאור כל כך מדוייק של המציאות שלנו היום, עד שקשה להאמין שהוא נכתב לפני כעשרים וחמש שנה, כשהעולם היה עדיין רחוק מהשלטון ההולך וגובר של אותה חיית מתכת ממוחשבת בעלת אלף העיניים, שמנהלת בעוצמה כזאת את חיינו.
"מאיר זכרונו לברכה נוקט עמדה ברורה, ואפילו לא מזכיר ברמז את התועלת שיש כביכול בהתפתחות הטכנולוגית, אלא בוחר להזכיר את סכנותיה בשלל דימויים חריפים. אותה חיית מתכת שעלתה מן הים והשתלטה על הארץ, בהתחלה בישירות אגרסיבית: 'בשיני ברזל גדולות גורסת ודורסת', ואחר כך בערמומיות ובהסתרת כוונותיה: 'פרצוף של שפחה לא עושה עניינים', אבל לא תנוח ולא תשקוט עד שתהפוך את כולנו לחיות טרף ולגלדיאטורים חסרי מודעות, שחושבים שכל זה לא נוגע לנו. גדולתו של השיר בעיניי מעבר לעומק הרעיון, נמצא בפעולה שמאיר זכרונו לברכה עושה ביחס לתורה הקדושה. הבסיס לשיר לקוח מספר דניאל, משל מסתורי וחתום שהקשר שלו לימינו נראה מרוחק ומנותק. בא מאיר ועושה את מה שעלינו לעשות כל הזמן עם התורה הקדושה: מחבר אותה לכאן ועכשיו. מראה בבהירות את הקשר של החלקים המרוחקים ביותר בתורה לתקופה. שיר עצום".
דודי בר דוד - "היכנסי כבר לאוטו וניסע"
"מאיר אריאל ז״ל היה שם תמיד. עוד כשהייתי נער אבוד בתיכון ולא ידעתי איך לגשת לבחורות, הייתי מנסה לכתוב להן מכתבי אהבה (אז עוד היו מכתבים), ומאיר מלבד היותו זה שלימד אותי איך לכתוב ולהגיש שירים, לימד אותי איך כותבים שירי אהבה. כתיבתו הגברית, הרומנטית והכל כך ישראלית שבתה אותי, ולשמחתי גם את הבחורות שאחריהן חיזרתי. 'היכנסי כבר לאוטו וניסע' הוא בעיניי אחד משירי האהבה היפים שיש בעברית. המילים והמנגינה הכל כך פשוטה שלו מעבירים באופן מדויק את השונות שלנו הגברים בתפיסה, ברגישות ובאופן בו אנחנו מתנהלים בעולם מול נשים. אימפולסיביים, מלאי תשוקה, ילדותיים שבסוף חוזרים כמו ילדים קטנים ומתחנפים.
"מספרים שלמאיר לא היה רשיון נהיגה ובכל מה שהיה קשור לתחבורה הוא היה תלוי בתרצה אישתו. כשהיו רבים, היא היתה מסרבת להסיע אותו. מקורבים טוענים כי מאיר היה נכנס לאוטו, צופר בלי הרף ומכריז בקולי קולות: 'תרצה! בואי כבר! מישהו מחכה לך! תיכנסי כבר לאוטו, וניסע'. באותה שנה בה השיר יצא הוא גם נבחר לשיר המעצבן של השנה, וזו אולי המחמאה הכי יפה שאפשר לתת לאמן: או שאתה אוהב או שאתה שונא אותו. וממאיר, מה שבטוח, אי אפשר היה להתעלם".
דני רובס - "פלוגה בקו"
"אני מכיר מעט מאוד משפטים מלאי עוצמה, רגש וחוכמה כמו 'אני רוצה לפגוש אותה, פתאום במקרה / אחרי שכבר אשכח אותה כליל', שפותח את שירו המופתי של מאיר אריאל 'פלוגה בקו'. זו פשוט גאונות צרופה, לנסות בנואשות עטופת רומנטיקה לתכנן את הפגישה הבלתי צפויה עם ההיא שאהב בגליל... לדמיין את הדרכים בהן יפגוש בה, כאילו במקרה, משתקפת בחלון ראווה או עולה במדרגות נעות כשהוא יורד, או נלחצת אל גבו באוטובוס מלא ערב רב. ובסוף השיר, נחרץ והחלטי: אני הולך לפגוש אותה. אבל לגמרי במקרה.
"זו גדולתו של מאיר אריאל, אחד המשוררים המופלאים ומלאי הקסם שידענו. עברית גבוהת מצח אבל עם מבט ממזרי, המתארת אפיזודות לכאורה יומיומיות, אבל בצבע המיוחד ומלא הדמיון והקסם שלו. ישראליות שממלאת אותי געגוע לכבוד למילה הכתובה והמושרת, להקפדה מופלאה על עושר לשוני ועל המצאות ממזריות ומלאות אהבה וכאב, ועל כישרון אחד ויחיד. כל כך הרבה שירים עוצרי נשימה ביופיים השאיר אחריו מאיר אריאל, וזה לטעמי האישי אחד הכי יפים שבהם. השורות האלה עשו לי חשק אדיר ללכת לפגוש שוב את השיר הזה באוזניות שלי. אבל לגמרי במקרה...".
ערן צור - "נשל הנחש"
"כשמדברים על מאיר אריאל בעצם מדברים גם על אלונה טוראל הפסנתרנית והמפיקה, שנפטרה ממש לאחרונה. כי טוראל הקליטה עם מאיר ועבדה עמו בתקופה החשובה של הקריירה שלו. לי יש פגישה אישית עם שניהם: סבי גביזון הבמאי בחר בי לשיר את ׳נשל הנחש׳ כשיר הנושא לסרט ׳שורו׳. על פסקול הסרט היו אחראים הסאונדמן ליאור טבת והמפיקה המוזיקלית אלונה טוראל. כשבאתי לפגישה איתה היא ביקשה שאשיר טון נמוך יותר לעומת המקור של מאיר, וכך יצרה את אופי השירה שלי, שבו אני שר את המילים על הגבול שבין דיבור לשירה.
"בשנים הבאות המשכתי לעבוד עם ההוראה הזו. למדתי גם להבחין איפה היא השפיעה ועיצבה את אופי השירה והשירים של מאיר אריאל עצמו. והפזמון של נשל הנחש עם המשפט החזק, החכם והמשכנע: 'תעזבנו יום יעזבך יומיים'. האופן שבו אריאל ציטט משפט מקראי שכזה עודדה אותי לחפש ולמצוא את השורה 'יום אסוני הוא יום ששוני', ולשלב אותה בשיר שלי - 'ערב ב' כסלו', ואם הייתי צריך לצייר את התמונה שב׳נשל׳ אז זה בטח היה רישום פחם של האנטי-גיבור, המפסידן הנצחי, רובץ תחת גשר עם גבעול בצד הפה".
סי היימן - "זרעי קיץ"
"הייתי נערת רוק בועטת ברחובות תל אביב. השנה היא שנת 86'-87'. 'להקה מקומית' מתמקמת במועדון הפינגווין על רחוב הירקון כל יום שלישי, וממול, כמו מרחק שנות אור, החצר של מאירק'ה ותרצה, ואני מוזמנת כי קשורה אני בזמר העברי. וזכיתי. והפכנו למשפחה שמתכנסת מעת לעת, והפכנו את המפגשים האלו למסורת שלא צולמה שלא תועדה, שנשארה מנת חלקם של מעטים, ועכשיו העת לספר... כולם באים בחגים לחוש מעט קיבוץ בצל העצים הפירות הרחוצים שתרצה היתה מגישה. הניגונים, העישונים, השירים, ההשראה. כתבתי טור אישי בשבועון 'אנשים'. 1990, אני אם צעירה לתומר בני, מגיעה לראיין את מאיר אבל הפעם לתחנה אחרת, לקיבוץ משמרות אליו חזר לתקופה... שם פתח בפניי מגירות, הקריא שירים, דיבר חלומות, עשה מסע בחירות מוזיקלי אמיץ. הוא הראה לי את הדשא עליו שכב על הגב רגל על רגל עם שלום חנוך, ששם כתבו שירים בצעירותם... השאיר בי חותם עמוק המפגש הזה.
"כמה שנים אחר כך שלחו אותי לראיין את מאירק'ה ברדיו, כשעבר תקופה לא פשוטה ודווקא מול הקהילה הלהט"בית שאותה כל כך אהב, פליטת פה מצערת שצר היה לו עליה לימים, אבל ספג וספג ואני ראיינתי והיה כמו שבר כלי. ואלבום רודף אלבום, והופעה רודפת הופעה, מאיר נפטר ומשאיר בור כל כך גדול, כל כך מוקדם. קיץ 2018. מגיעה לבקר את תרצה ואת שירז ששם איתה, ומוצאת את עצמי מדפדפת שעות בכתביו של מאיר שטרם הולחנו ואין שובע ולא יהיה. בכתב ידו עם המחיקות האיורים הכמיהות. ושירז מראה לי את העטיפה המקורית של האלבום 'זרעי קיץ' ומספרת לי סיפורים פנימיים על מחשבות, חרטות וגעגועים... 'זרעי קיץ' תמיד יהיה השיר שאשמיע ברדיו בפתיחת כל תוכנית שלי, כשאצא לדרכים הארוכות הוא יתנגן לי בנשמה, ובשנים האחרונות המשפט 'רומזים איזה קיץ הולך להיות' מכאיב לי יותר מתמיד".
פאר טסי - "נשל הנחש"
"בחרתי את השיר 'נשל הנחש', למרות שהוא בין שיריו היותר המוכרים של מאיר אריאל. בשבילי הוא לא סתם שיר מוכר. השיר הזה טומן זכרון מתוק של ילדותי, כשהיינו נוסעים בקורטינה של אבא שלי ובכל פעם כששמענו את 'נשל הנחש' ברדיו, עלה לאוויר שמאיר גר בסוף הרחוב שלנו, וזה קירב אף יותר את הלב לפרדס חנה (המושבה בה נולדתי וגדלתי). אבא שלי, ציני כהרגלו, בתחילת השיר צוחק ואומר 'יא איבני, הוא שר על נמלה... מדבר, לא שר...'. אבל מבחינתי, זה היה לשמוע טקסט מלא בדימויים עשירים, לחן פשוט וזורם, והייתה התרגשות אחרת. אהבתי במיוחד כששילב את המשפט של חז״ל 'תעזבנו יום יעזבך יומיים', לזה אבא שלי בטוח מתחבר עד היום".
• תנו למילים לדבר: כוחו של מאיר אריאל
• חידושים למאיר אריאל: פרויקט מרגש לזכרו
דויד ברוזה - "בצהרי היום"
"לפעמים שיר נולד במקרה. לרוב, הכתיבה נוצרת מתוך התכוונות. אצל מאיר, כפי שהכרתי אותו, הכתיבה היתה המראה לנפש שלו, אבל הסיפור של 'בצהרי היום' נולד מתוך שני עולמות שונים, העולם של מאיר והעולם שלי. באתי לבקר את מאיר ביום תל אביבי חם ולח. קיוויתי שאוכל לקבל ממנו טקסט חדש להלחנה. זה בער בתוכי. אחרי כמה כוסות קפה ושיחה עלינו ועל כולם, אזרתי אומץ וחשפתי בפניו שבעצם באתי בתקווה למצוא טקסט חדש שלו. בנימוס ובהתנצלות מאיר משך בכתפיו ואמר שאין לו ולו שורה אחת או התחלה של משהו, מה שאני קורא ׳יבש׳... לא הספקתי למצמץ והוא נעלם בתוך הבית שלו. לאחר כמה דקות, שהספיקו לתת לרגשות האשם שבי שמא הלחצתי אותו לצוף, הוא הגיח שוב מהבית. הגיש לי עיתון וסיפר שהוא כותב מדי פעם. קראתי את הכתבה. זה הרגיש כמו תסריט לסרט מערבונים. לא יכולתי להתאפק. הוצאתי את הגיטרה שלי, ובזמן שהוא בוהה בי, הלחנתי את הכתבה... סיפור שנולד מתוך 'מסע הבחירות של מאיר אריאל'״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו