לאחד המופעים שלו מהעשור האחרון בחר דן תורן ז"ל לקרוא "מה, גם את זה הוא כתב?". זהו שם יותר מראוי, בהתחשב בעובדה שפרט לשירים שכתב ושר בעצמו, ההצלחה הגדולה של תורן התבטאה דווקא ביכולות שלו לכתוב לאחרים. מבלי לקחת דבר מקריירת הסולו שלו ומהעובדה שמי ששקע אל האלבומים שהקליט והוציא, מצא בהם שלל פנינים, לצד הלהיטים הראשונים שעולים לראש למשמע שמו תורן כתב, השתתף, ולקח חלק ביצירות רבות של אמנים אחרים, אליהם חבר ועמם עיצב את פני הרוק הישראלי במשך עשורים.
הסיפורים של חלקם מובאים בכתבה זו, שמוקדשת למוזיקאי וליוצר המוכשר ביום שלאחר מותו. אך אוסף השירים האהובים שכתב דן כולל גם שלל שירים נוספים, כמו "גברים מקצוענים", "בך לא נוגע", "סין" ואפילו להיטי פופ כמו "אין לנו מה להפסיד" של היי פייב. דן תורן היה כותב ויוצר ענק, שהקריירה שלו הייתה גדולה מסך להיטיו שלו. למעשה, קשה לדמיין את המוזיקה הישראלית בלעדיו, נוכח העובדה שהוא חתום על כמות בלתי הגיונית של שירים מוכרים ומצליחים שחדרו את הרדיו, האוזן והנשמה. עבור היצירה המקומית, מדובר באובדן עצום.
"לבן על לבן"
השיר המזוהה ביותר עם דן תורן, והראשון שיישלף על ידי חובב המוזיקה הממוצע כשיתבקש למנות שיר של המוזיקאי, הוא ללא ספק "לבן על לבן" מתוך האלבום "לוחמה בשטח בנוי" מ-1988. תורן הלחין את השיר למילותיו של יוסף אל דרור, אחרי שהשניים ישבו יחד עם עוד אמנים (ביניהם שולי רנד) בסדנת עבודה בשנה השלישית שלהם בבית הספר "ניסן נתיב". אל דרור הציג בפני דן את מילות השיר, ובוקר אחד תורן התקשר אליו והשמיע לו בטלפון את הלחן שכתב (משימה לא קלה, בהתחשב בעובדה שדן היה צריך לנגן בגיטרה בעודו אוחז את שפופרת הטלפון בין הכתף לרקה שלו).
מדובר בקלאסיקת רוק שמתנגנת עד היום ברדיו ונושאת את השורה "רוצה מכות?" שכנראה לא הייתה עוברת באף שיר היום. במהלך השנים התייחס הזמר למשמעות של צמד המילים הפרובלמטיות, והסביר: "חשוב לי להבהיר ש'רוצה מכות' נאמר ברוח של 'רוצה לריב', לא במובן של להרביץ".
"אימפריות נופלות לאט"
השיר המוכר ביותר מתוך התקליט "יורד נמוך" מ-1996. מאיר גולדברג כתב את המילים (ודמיין אותם מושרות בלחן הקלאסיקה "America" של סיימון וגרפונקל), אבל תורן כתב להן לחן משלו, והצליח לדייק טקסט אודות חיי משפחה, קושי כלכלי, דמיון ופיכחון בגיל צעיר. אחרי שנים היו מי שהעלו אותו בקונטקסט של הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, אבל כשנכתב חצי עשור קודם לכן, המטרה הייתה להקביל בין אירועים היסטוריים כמו הפלישה של ספרטה לטרויה, כניסה של אב נושא בשורות איוב לבית וקריסה כלכלית ורגשית.
גולדברג מספר ששנים לאחר שכתב את השיר, פגש ברחוב במקרה את חמי רודנר, שהודיע לו: "אדאג לכך שהרבה יותר אנשים יכירו את השיר הזה". גרסת הופעה נהדרת של סולן איפה הילד אכן יצאה בהמשך, זכתה לפופולריות ולהשמעות רבות ברדיו ב-2002 ואף הגיעה למקום ה-23 במצעד השירים לסיכום אותה שנה.
"השומר של הגן", "רעש לבן"
מקום של כבוד בקטלוג היצירה של דן שמור לשלל שיתופי הפעולה האייקוניים שלו עם ברי סחרוף. תורן אמנם לא ייצר המון להיטי ענק לעצמו, אבל את טביעת האצבע שלו ניתן לאתר בשירים רבים במוזיקה הישראלית -לא מעט מהם נמצאים באלבום של ברי סחרוף, ראשון נסיכי הרוק. ל"הכל או כלום", אלבום הבכורה של ברי הצעיר, הוא הביא את "השומר של הגן" המצוין (או "טווידלדי, טווידלדם", אם תרצו), אבל שיתוף הפעולה הפורה בין השניים המשיך עם השנים ותרם לא מעט לקריירה של סחרוף.
באלבום השני של ברי, "סימנים של חולשה", השתתף דן בכתיבת שירים רבים, ביניהם הקלאסיקה "רעש לבן" שמהווה רגע שיא עד היום בהופעות של סחרוף, "הדמעות של לילי" ו"הזיות". החיבור המוצלח המשיך גם לתקליט "חם על הירח", לו תרם תורן בין היתר את "יהלום", "עד כלות", "הולך איתך תמיד" ו"מפנה מקום", ובאלבומים הבאים היו גם "החיים שממול", "אבק בנעליים", "העין" ואחרים.
"גידי" ו"קולנוע"
לקראת אמצע שנות השמונים, כשכבר היה שחקן מוכר בזכות סרטים כמו "בחינת בגרות" ו"עתליה" בהם כיכב והפינה "על הברזלים" המיתולוגית מתוך תוכנית הטלוויזיה "זהו זה", התחיל דן את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה. שרון ליפשיץ, בעצמה זמרת שעשתה אז את צעדיה הראשונים בתחום, קיבלה ממנו עבור אלבום הבכורה שלה, "קולנוע", בין היתר את שיר הנושא ואת "גידי" – שני שירים אהובים, מצליחים וזכורים, המזוהים עד היום עם ישראל האייטיזית.
"גידי" הולחן על ידי ליפשיץ, תורן היה אמון על הטקסט, והוא נכתב במעין קריצה לחבר ילדות של ליפשיץ בשם גדעון, שהחליט לעזוב את תל אביב ועל הדרך התרחק והתעלם ממנה, כשהוא נעלם באופק ומחליש ת'דופק. על "קולנוע", האהוד לא פחות, מספרים שנכתב לאחר צפייה בסרט "שושנת קהיר הסגולה" של וודי אלן.
"ביום של הפצצה"
שיר בולט נוסף בקטגוריית "טקסטים גדולים שכתב לאלבומי בכורה של אחרים" הוא "ביום של הפצצה" שכתב לאלבום הבכורה של רמי קלינשטיין מ-1986, הנושא שם זה. גם בים של טקסטים מורכבים ולא פשוטים שייצר, בולט השיר המורבידי והאפל הזה, שכולל שורות כמו "שימטירו גופרית וערפל גועש, בוא איתי נרקוד על האש, ביום של הפצצה".
אבל גם הטקסט הקודר, ואולי דווקא בגללו, הפך השיר ללהיט רדיו שעזר לבסס את קלינשטיין ככוח עולה וכשם מוכר במוזיקה הישראלית. אותו אלבום כולל גם את "את שרה ברדיו", עוד שיתוף פעולה מצליח בין השניים.
"(That’s Not) Carol", "זרזירים"
למען האמת, כמעט כל שירי האלבום של הזבובים, הסופרגרופ הסוף-ניינטיזי שהרכיבו תורן, מאור כהן ואורן וקפלן, ראויים להיכנס לרשימה הזו. וייתכן שצריך לגדול או לחיות בשנות ה-90 כדי להבין את מידת האימפקט של המגה הרכב המרהיב הזה, על סצנת הגיטרות בארץ.
בתקופה בה הרוק הישראלי הלך ופינה את מרכז הבמה לטובת יצירה רכה יותר, ורועשת ומתריסה פחות, הוציאה הלהקה הזו, שכללה כמובן גם את פיטר רוט, ג'נגו, אורי תכלת, יובל שפריר, עמית לירון, אלבום מצוין וכיפי, שהשתתפו בו גם רע מוכיח, נושי פז ויובל קיינר, והתקבל באהבה על ידי קהל צמא לעוד קצת דיסטורשן. בזזז.