אז שתחכה
שי נובלמן נחשב לאחד מוותיקי האינדי הישראלי והוא פעיל בסצנה עוד מאז שקראו לה בכלל "אלטרנטיבית". בטרם פנה לקריירת סולו, הוא ניגן עם שלל הרכבים במוזיקה הישראלית, חלקים אייקונים במידות משתנות כמו מופע הארנבות של ד"ר קספר וקנאק פופ, וכבר שנים רבות שהוא מזוהה עם צליל אנגלופילי וזיקה ברורה לממלכה המאוחדת.
והנה עובדה שלא הייתם מנחשים אי פעם: אם תיכנסו לערך הוויקיפדיה שלו, תגלו שבסוף הניינטיז בחרו בו אולפני דיסני לאחד משלושת מדובבי דונלד דאק הטובים ביותר בעולם. תואר רם, ללא ספק, אבל גם קונברסיישן סטארטר מהסוג שמעטים מתחזקים.
אחרי הפסקת פעילות שארכה מספר שנים (פרט לגיחות ספורדיות במופעים של אחרים) שב שי לפני שנה וחצי עם הסינגל "The killing Angel", ולאחרונה הוציא גם את "Alice Waits", שיר נובלמני מאוד במהותו במונחי ליריקה וסאונד. את השיר מלווה קליפ יפה שצולם במקביל בישראל ובכפר בבלגיה (וכמעט שלא יצא לפועל, כי ממש כמו אליס, גם שי וצוותו המתינו שגשם הזלעפות שקיבל את פניהם יסיים לשבש להם את הלו"ז).
אליס של נובלמן היא כמובן לא האליס הראשונה של הרוק הבריטי, וזה מזכיר לכותב שורות אלה את הפעם שבה נואל גלאגר נשאל בראיון מי היא אליס מהקלאסיקה "Don’t Look Back In Anger". "אין באמת אליס ספציפית", ענה האח הבכור לבית גלאגר, "אבל אני בטוח שזה עזר ללא מעט בחורים להתגלגל למיטה עם בנות שקרויות כך". קסם. נובלמן יופיע ב-29 במרץ באוזןבר בתל אביב (שם יארח את נעם רותם), ב-27 באפריל בסירופ בחיפה, 6 ביוני ב"עשן הזמן" בבאר שבע וב-14 ביוני במזקקה בירושלים.
ולכם יש שם מטופש, אוקיי?
בשיר שהוציאה ב-2008 שרה הלהקה הנהדרת ומפייר וויקנד: "זה מרגיש כל כך לא טבעי. גם פיטר גבריאל". זו בהחלט הייתה מכה מתחת לחגורה מטעם חבורת היפסטרים צעירים (ומוכשרים, ללא ספק) לאחד מגדולי המוזיקאים שידעה אותה בריטניה שעלתה כאן בפסקה הקודמת ובכלל.
אבל עם כל הכבוד לעקיצות חצי-שנונות של מילניאלים במצב תעופה עצמית, גבריאל כאן כדי להישאר והקריירה שלו כנראה תיחשב אגדית יותר מזו של הלהקה האמריקאית הזו, שכבר המון זמן לא הוציאה חומרים חדשים (וחבל, כן?).
גבריאל הוא גם חותם נלהב על שלל עצומות להטלת חרמות תרבותיים על ישראל ורק על זה מגיע לו להינעל בחדר למשך חודשים עם רמקול שמשמיע בריפיט שירים מכל הרפרטואר של פיל קולינס. אבל אם נניח את זה בצד לרגע, הזמר הוותיק הודיע לא מזמן שהוא יוצא לסיבוב הופעות חדש (האם הוא יעבור גם דרכנו? ובכן, ממש לא, כפי שניתן להניח). בשבוע שעבר, ממש ביום הראשון של האביב, הוציא המוזיקאי את "Playing For Time", בלדה יפהפייה שתופיע באלבום הבא שלו "i/o" אשר מועד יציאתו טרם ידוע בשלב זה.
מה שכן ידוע זה שהוא הולך להיות האלבום הראשון של חומרים חדשים של הזמר מאז "Up" המצוין שיצא ב-2002 ("Scratch My Back" ו-"New Blood" הכילו גרסאות כיסוי או עיבודים תזמורתיים לשיריו). כלומר לפני 21 שנים, שזה פער די עצום בין אלבומים.
אבל בין האלבום האחרון של פלד לקודמו יש שלוש שנים וזה זמן לגיטימי לחלוטין
ממש לאחרונה יצא "Tate, We Made It" אלבומו החמישי והחדש של פלד, שרבים עפים עליו ואפשר להבין אותם. בסוף השבוע האחרון חגג הראפר את יציאתו בהופעה בהאנגר 11 בתל אביב, בה אירח (ממש כמו באלבום) שלל קולגות שבאו לעשות כבוד לאחד השמות המוערכים בהיפ-הופ היום. היו שם רביד פלוטניק ומיכאל סוויסה, לירון עמרם ועדן דרסו, שלומי אלון, נסטיה רוד וכל מי שנכח בהופעה טען שמדובר היה במחזה חד פעמי.
אם לצטט במדויק סמס ששלח חבר לכותב שורות אלה באותו ליל חמישי: "פלד בהאנגר. איזה חיה". בהמשך אותו חבר גם סימס "בוא לבירה בפלורנטין, אני עם אופניים ללא חשמל אז נראה כמה רחוק אוכל להגיע". אבל זו כבר תת-עלילה אישית מדי שאין טעם לפרט לגביה, מטעמי אי רלוונטיות לכתבה.
קטעים ערוכים היטב שצולמו באותו ערב יגיעו בהמשך, אבל עד אז אפשר להתנחם בקליפ לשיר"Florentin", שלירון עמרם מבצע את הפזמון שלו וחלקים ממנו צולמו, מה אתם יודעים, בשכונה התל אביבית הדרומית. מי שתל אביב רחוקה לו יוכל לפגוש את פלד (וכנראה קצת פחות אורחים) בהופעות ברחבי הארץ אליהן ייצא ממש בקרוב.
מצד שני, עד שתספיקו להגיד את השם של החדש של לנה דל ריי כנראה היא תספיק להקליט אלבום נוסף
אם הזמן שלוקח לאיתי פלד להקליט אלבום נחשב סטנדרטי למדי וזה של פיטר גבריאל מוגזם בעליל, אז בקצה השני מזה של איש ג'נסיס לשעבר נמצאת לנה דל ריי. מאז קיץ 2019 ועד אביב זה הוציאה הזמרת ארבעה אלבומי אולפן, וזה חתיכת הספק מטורף של אמנית שפשוט לא יודעת לעבוד בקצב אחר.
האלבום החדש שלה, שיצא בסוף השבוע האחרון וזכה לשם שכל כולו זועק לנה דל ריי – "Did You Know That There's A Tunnel Under Ocean Blvd", הוא חגיגה לאוזניים, כרגיל. גם אם כזו באורך הבלתי נתפס היום, של 78 דקות.
זהו אלבום טיפוסי של לד"ר, כולל רפרנסים לקליפורניה, שורות שרק היא יכולה לכתוב ושעדיף לא לחזור עליהן באתר זה, כמו גם שיתופי פעולה עם שמות כמו הבליצ'רס (ההרכב של הבסטי של טיילור סוויפט, ג'ק אנטונוף), ג'ון באטיסט, טומי ג'נסיס ופאת'ר ג'ון מיסטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו