צביקה פיק הגיח לתודעה הישראלית ב-1970 ככוח שלא היה ניתן להתכחש לו, ושאחריו השתנתה תרבות הפופ בישראל לנצח. הצעיר בן ה-21 שנולד כהנריק והתחנך מוזיקלית על קלאסיקנים כמו צ'ייקובסקי ובאך, כבש את לבבות הצעירים והצעירות בישראל כשנכנס לנעליו של קלוד - הדמות הראשית במחזמר ההיפי "שיער".
במחזמר הציג פיק סוג חדש של גבריות: קלוד ארוך השיער של צביקה פיק היה דמות אנדרוגינית (בימים שבהם מגדר עוד לא היה עניין תלוי בחירה או הגדרה אישית), טווסית ומוחצנת מינית. הוא עטה בגדי קטיפה והרגיש כמעט חייזרי במהותו בנוף המקומי. המבוגרים לא ראו את הקסם שבו, המבקרים לא התרשמו ולעגו לו לא מעט בתחילת הקריירה שלו. אבל עד אמצע העשור, כבר לא היה אפשר להתכחש לכישרונו הרב ולצבעוניות שהביא למוזיקה הפופולרית בארץ.
פיק היה יוצר קלאסי שמייצר המנוני פופ קליטים, רקידים, לצד בלדות פסנתר נוגות או מלאות פאתוס. במהלך השנים הוא נחשב ל"מתקמבק סדרתי", לאחר עשור פחות מוצלח בשנות ה-80 אבל במבט לאחור קשה שלא להתרשם מהוורסטיליות, הססגוניות שהקדימה את זמנה (במובנים רבים פיק הוא דמות תרבותית שמתאימה יותר לימינו אנו מאשר לאלה שבהם פרץ והתפרסם), יכולת ההמצאה מחדש, הרוח הניסיונית, ויותר מכל - כישרון ההלחנה הענק. יום מותו מסמל את לכתו של אחד הנפילים שידעה המוזיקה בישראל.
הרקדן האוטומטי
מהשירים הבולטים, אולי הבולט ביותר, מתוך "פיק" - אלבומו השני של הזמר, שיצא בקיץ 1973. בשלב זה עוד לא זכה צביקה להכרה בכישרונו, והוא נעזר בזמרים מוכרים יותר ששרו את שיריו, ובהם אושיק לוי ועדנה לב. עד מהרה יהפוך צביקה פיק שם דבר בישראל, ויחווה במהלך הסבנטיז את מה שייחשב כתור הזהב של הקריירה שלו. הוא הפך לזמר הפופ הנערץ במדינה, מהסוג שמעריצות ומעריצים רודפים אחריהם, ובמשך עשור ביסס את עצמו כאחד מהשמות הבולטים בפופ הישראלי.
נאסף תשרי
ב 1977 זכה פיק בתואר "זמר השנה" ושחרר את "נאסף תשרי", שרבים מכירים כ"מת אב ומת אלול". מדובר בלחן של צביקה לשיר של המשורר נתן יונתן, והפופולריות הרבה שהיצירה זכתה לה (שנבחרה בהמשך לשיר השנה) הביאה את פיק להקליט אלבום שלם שרובו שירי משוררים (ואשר נקרא, ובכן, "שירי משוררים"). עוד כלל האלבום גרסה חדשה ללהיט נוסף של המלחין, שיהפוך לעל זמני: "אין מדינה לאהבה", שכתב יהונתן גפן.
אהבה בסוף הקיץ
שיר שיהפוך קלאסיקה (ואולי לזה המזוהה ביותר עם המוזיקאי) הוא "אהבה בסוף הקיץ", שהלחין למילותיה של רעייתו אז מירית שם אור. השיר, שרבים מכירים כ"האוהבים הצעירים", מוסיף עד היום להיות להיט רדיו מושמע, וביצוע קריוקי פופולרי במיוחד. הוא יצא ב 1978 כחלק מ"מוסיקה", התקליט המגה מצליח של פיק, ששבר שיאי מכירות וכלל שלאגרים נוספים, ובהם כמובן שיר הנושא של האלבום (שיש מי שמעדיפים לקרוא לו "מעלה מעלה").
לגור איתו
הסרט "דיזנגוף "99 נחשב קלאסיקה קולנועית ישראלית, וכולו שיר הלל לתל אביב של שנות ה-70. כמתבקש מהיוצר והמבצע המזוהה עם העשור ההוא, צביקה כתב חלק מפסקול הסרט. ממנו זכור במיוחד "לגור איתו", שכתבה מירית שם אור (כמו רבים משיריו) וביצעה ריקי גל. חרף לחנו העולץ, מילות השיר עוסקות בצעירה שמתאהבת בגבר נשוי ומפנטזת על האפשרות הבלתי סבירה שהם ידורו יחד יום אחד תחת קורת גג אחת. "דיזנגוף ,"99 לעומת זאת, זכור בשל דברים אחרים לגמרי. שיר נוסף מוכר מתוך אותו פסקול, שאותו פיק ביצע בעצמו, הוא "מסיבת יום שישי".
לא אני הוא האיש
אחרי יהורם גאון ואריק לביא, מילותיו המצמררות של אלכסנדר פן זכו לביצוע של צביקה ב-1978 כחלק מ"מוסיקה" המוערך. הגרסה של פיק זכתה להצלחה אדירה, והגיעה למקום החמישי במצעד הפזמונים העברי של 1979 ברשת ג' ובגלי צה"ל (את המקום השני תפס שיר אחר של פיק - "מרי לו").
מרי לו
עוד שיר שעולה לראש מייד כאשר חושבים על הזמר המנוח. כמו שירים מצליחים רבים, גם "מרי לו" יצא כחלק מ"מוסיקה" וכן, גם אותו כתבה שם אור. הוא צעד 13 שבועות במצעד הפזמונים של רשת ג' בתחילת 1979 עד שהגיע למקום הראשון, שבו שהה במשך שבועיים. בעיני רבים הוא נחשב לשירו המצליח ביותר של פיק, ואולי המזוהה ביותר עימו. ב-2002 היה זה גם שמו של מחזמר מצליח, שנכתב על פי סיפור של מירית והתבסס על שיריו של המאסטרו.
שיר הפרחה
לקראת סוף העשור המצליח של פיק יצא לאקרנים הסרט "שלאגר", שכתב וביים אסי דיין, ואשר כיכבו בו חברי הגשש החיוור ועופרה חזה. "שיר הפרחה", שאותו ביצעה חזה ללחן של פיק ולמילותיו של דיין, הוא המזוהה ביותר עם הסרט. כמו שירים נוספים שהלחין המוזיקאי, גם הוא יצר מחלוקת - לאור השימוש במילה "פרחה", שנחשבה פוגענית כלפי בנות עדות המזרח. זה לא הפריע לו להפוך ללהיט ענק, שעשה נפלאות לקריירה של עפרה חזה. במקור ייעד צביקה את השיר לזמרת רותי נבון, אך זו מיאנה לבצעו. אסי דיין, לעומת זאת, ראה בחזה המתאימה ביותר לשיר אותו. מהאודישן שביצעה עופרה חזה, אגב, פיק לא התרשם ממש, אך שנים לאחר מכן הודה שהבחירה בה היתה הנכונה ביותר עבור השיר. זה לא היה הקשר היחיד של צביקה לסרט, שכמו ידוענים נוספים הזמר משתתף בו בהופעת אורח כעובד מוסך (מזמר).
ארטיק קרטיב
השנים של תחילת הניינטיז לא בדיוק נחשבו שנים טובות עבור פיק, אבל שיר אחד שביצע זכור במיוחד - גם אם בתחילה מדובר היה במה שנשמע כפארודיה על שיר של צביקה פיק. את "ארטיק קרטיב" (שכתבה - כן, מירית שם אור) ביצע צביקה בקדם אירוויזיון 1993. הוא הגיע למקום השביעי בקדם (לאירוויזיון עצמו נסעו באותה השנה שרהל'ה שרון ולהקת שירו עם השיר "שירו", שלא הגיע למקום גבוה בתחרות), אך מילותיו "ארטיק קרטיב, שוקולד בננה, ארטיק קרטיב, שוקולד לימון", התחבבו על הקהל הישראלי. שנה מאוחר יותר הלחין פיק את "אני לא יכולה בלעדיך" של דנה אינטרנשיונל שחרך את תחנות הרדיו. אבל יהיה זה שיתוף פעולה אחר בין השניים שנחשב לשיא הצלחתו.
דיווה
אמנם לא מדובר בשיר שביצע, אך יש שיטענו ש"דיווה", שכתב לדנה אינטרנשיונל ואשר ייצג את ישראל באירוויזיון 1998 בברמינגהם, הוא ההישג הבינלאומי הגדול ביותר של פיק. פרט לעובדה שמדובר בשיר קאנוני בפנתיאון היצירה הישראלי, לחן ומילים שמייצגים באופן מושלם את סגנון הכתיבה של המוזיקאי, הסיפור מאחורי השיר אייקוני לא פחות. מההתנגדות של המפלגות החרדיות להשתתפותה של דנה בתחרות, דרך שמלת התוכי שעיצב לזמרת ז'אן פול גוטייה ועד לרלוונטיות שלו בימינו אנו, כשיר שמהלל טרנסיות ואת אורח החיים הקווירי. עבור צביקה היה זה קאמבק מרשים, מפואר ומוצלח ולא פחות מניצחון אישי משלו. אחרי שנות בצורת רבות בקריירה של הזמר הגיע "דיווה" לקראת סוף הניינטיז והזכיר לכולם מיהו המאסטרו הגדול מכולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו