לא נכון בכלל: אם רוצים לתמצת את "נכון לתמיד", אלבום המחווה של אייל גולן לזהר ארגוב במלאת 30 שנה למותו, אפשר לעשות זאת במשפט אחד – בא לברך ויצא מקלקל. הרעיון עצמו ראוי, הכוונה מבורכת והביצוע (כמו תמיד אצל גולן) נטול רבב, אבל קשה להתעלם מתחושה חמוצה וכבדה שמלווה את האלבום כולו.
ראשית, עניין ההסכמה. זהר ארגוב, מטבע הדברים, לא יכול היה להביע את עמדתו על החיבור הזה והוא נעשה ללא ידיעתו. ייתכן בהחלט שהיה מסכים, אך הדבר לא ודאי. וגם אם היה מסכים, ייתכן שהיה רוצה לקחת חלק בבחירת השירים שיבוצעו יחד, בעיבוד שלהם, בחלוקת התפקידים בתוך השירים וכו'. עבור גולן זהו שיתוף הפעולה האולטימטיבי – הוא "מחכך כתפיים" עם האייקון האגדי ביותר של המוזיקה המזרחית בישראל, ולא צריך לעשות שום ויתור כדי לגרום לזה לקרות. את זהר ארגוב הפרויקט הזה מוציא קצת פחות טוב.
הרעיון ראוי, התוצאה חמוצה // עטיפת האלבום "נכון לתמיד"
למה פחות טוב? כי את השירים הללו ארגוב הקליט בתנאים מחפירים לעומת האולפנים בהם הקליט גולן, כי יכולות ההפקה היום עדיפות לאין ערוך, כי הכלים שהופכים את הקול של גולן ממצוין למצמרר לא היו זמינים לארגוב. עבודת פוסט קפדנית מאד אמנם מצליחה לצמצם מעט מהפערים האלו שכופה מרחק הזמן, אבל הם רחוקים מלהיעלם.
• "בלעדייך" של אייל גולן מועמד ב"מצעד ה-70" הצביעו עכשיו!
ומה החידוש כאן? פרט למפגן הטכנולוגי שמחבר את שני הענקים הללו, אין כאן חידוש משמעותי. העובדה שלא ניתן היה לאתר את הקלטת הערוצים כפתה על ההפקה להשתמש ברוב הזמן בעיבודים המקוריים ולכן, פרט לשינויים דקורטיביים בפתיחים ובסגירים של חלק מהשירים, אין בשורה שעולה מהאלבום. ובהיעדר בשורה כזו, מסקרן להבין מה הייתה המטרה של הפרויקט – האם מדובר בהנצחה של ארגוב או בניסיון להשיג מקום לידו בהיכל התהילה? האם יש פה הצדעה או שגולן תובע לעצמו מקום בשורת האגדות של המוזיקה הישראלית? כך או כך, את התגובות של זהר ארגוב לכל זה כבר לא נוכל לקבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו