לאהבה אין שפה. לכאורה. היא מתרחשת במחוזות הנפש לפני שנמצאו לה המילים המתאימות, וכל ניסיון לתאר אותה במילים נדון לכישלון. ובכל זאת, בלית ברירה, שולחת השפה העברית את ידה אל אש האהבה, שגם מים רבים לא יכבו אותה.
• קייטי פרי מואשמת בהטרדה מינית
• זה מה שחשבנו על החדש של טרנטינו
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
1. התנ"ך רצוף סיפורי אהבה וגילויי אהבה. המילה 'אהבה' מופיעה 40 פעם, וכן 'אהבים' בשתי גרסאות ניקוד. השורש אה"ב מופיע 208 פעם. אהבה מופיעה ביחסי גברים ונשים, ביחסי משפחה, באהבת האל את עם ישראל ובאהבת המאמין היהודי את אלוהיו.
2. מטבעות לשון בתנ"ך מציגות את האהבה כרגש השלם ביותר: 'אהבת נפש', 'אהבת עולם': "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו ל"א, ב'). מן הפסוק בשמואל ב' "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (א, כ"ג) נגזר הניב הרווח בהספדים "בחייהם ובמותם לא נפרָדו".
3. השפה מלמדת אותנו על הקשר בין האהבה לבין יחסי המשפחה. אל האהובה פונים בשיר השירים ואומרים לה "אחותי כלה". 'דוֹד' הוא גם אהוב וגם בן המשפחה: "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם". 'דודים' היא אהבה ארוטית.
4. ל'אהבה' מעט מילים נרדפות. 'חיבה' מופיעה בתלמוד, ואילו בתנ"ך הנרדפות הן 'רחמים' ו'חמלה'. 'רחמים' היא התרגום המקובל והשכיח של אונקלוס לאהבה ולפעלים הקשורים בה. הקשר בין חמלה לאהבה מתבטא בצירוף 'מחמל נפש' מספר יחזקאל. 'חמדה' היא מצד אחד אהבה, נעימות ומשיכה. ביחזקאל מופיע הצירוף "בַּחוּרֵי חֶמֶד", אליו הצטרף "צמד חמד" בספרות ההשכלה. אהובה של השולמית בשיר השירים "כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים". מצד שני 'חמדה' היא גם חטא קדמון שנגדו יוצאים עשרת הדיברות. 'חמדן' הוא בעיני משוררי ימי הביניים יצור שפל. 'חמדנות' היא מידה רעה, ולא רק בתרבות העברית.
5. הביטוי 'אהבה ממבט ראשון' מופיע בשפות רבות, יידיש, אגלית, גרמנית וערבית ומהן תורגם לעברית. הסופר היהודי ישראל זַנגוויל כתב: "האהבה האמיתית היחידה היא אהבה ממבט ראשון; במבט השני היא חולפת". יהודי מרוקו אומרים: "אהבה פתאומית מתפרקת עם הזמן".
6. בעברית חסרה הבחנה בין אהבה כרגש עמוק וסוער, לבין יחס חיובי כללי, המתבטא באנגלית בהבחנה בין love ל-like. - "איך הייתה ההצגה?" - "אהבתי". "אני לא אוהב את הדרך שבה אתה מדבר אלי". "אוהבים נקניקיות?" החלופה המקטינה 'חיבבתי' נתפסת כעלבון.
7. מי שפתחו את הדרך לשימוש ב'אהבה' כיחס חיובי בכלל הם חז"לינו. האהבה היא נושא לפרשנים ודרשנים ללא הלהט הרגשי-יצרי המאפיין את המקרא. 'אהבה התלויה בדבר' היא התקשרות חיובית לאדם או לעניין משום התועלת שהוא עשוי להביא. 'אהבה מקלקלת את השורה' מציינת שיחס אינטימי ורגש עז משבשים את שיקול הדעת.
8. הפולקלור היהודי מציג עמדה ספקנית ביחס לאהבה. ביידיש: "אהבה מתוקה, אבל היא טובה עם לחם", וגם "אם העוני חודר דרך הדלת, אהבה עפה דרך החלון". בלדינו: "אין יום שלישי בלי שמש, אין אהבה בלי כאב". ויהודי גאורגיה אומרים דווקא: "חיים ללא אהבה הם חלום בלהות".
9. הסלנג הישראלי מספק שלל פעלים המציינים אהבה לוהטת. המשותף להם הוא המטען השלילי, המעיד שהאהבה מסוכנת לבריאות, לגוף ולנפש: גנוב עליה. גזורה עליו. דלוק עליה. חולה עליו. הרוס עליה. מתה עליו. שָׁפוּט עליה. משוגעת אחריו. שרוף עליה. קרועה עליו.
10. מילון הפניות הישראלי מכיל פניות משפות שונות שטמונה בהן קונוטציה של אהבה או חיבה עמוקה. באנגלית: בֵּייבִּי. הָאנִי. דארלינג. סוויטהארט. ביידיש: זיסְקַייט. טאטעלע. מָאמָאלֶה. פּוּצִיניוּ מוּצִיניוּ. בערבית: יָא עֵינִי. יָא רוּחִי. עַיוּנִי. ביהודית מרוקאית: כַּפָּרָה. כַּפָּרָה עליך.
הסמרטוט, השרמוטה והאסקופה הנדרסת
אהוד ברק כינה את מבקר המדינה החדש "סמרטוט רצפה". 'סמרטוט' מככב בעברית הישראלית ככינוי גנאי מוביל לאדם מושפל וחסר דעה. ברק הרחיב את הדימוי, גם בהתייחסות למונח האנגלי 'doormat', שטיח הדלת שעליו מנגבים את הרגליים, שגם הוא כינוי לאדם מושפל. מכאן גם הביטוי התלמודי "כאַסקוּפָּה נִדרסת". בתלמוד מדובר מילולית בסף הבית, שעליו דורכים בכניסה. רבנו בחיי בן אשר מן המאה ה-14 שנודע בפירושו לתורה, כתב בהקדמה לספרו "שולחן של ארבע" על הלכות סעודה והרחיב את הדימוי: "אני העלוב, נבזה תולעת, אסקופה נדרסת, נבער מכל דעת".
'סמרטוט' היא מילה תלמודית, שלדעת החוקרים התגלגלה מבניין ספעל/שפעל של השורש מר"ט. היא קרובה למילה הארמית 'מַרְטוּט', באותה משמעות. ההופעה הראשונה שלה היא במסכת שבת במשנה, בדיני מילה בשבת, שבהן על המוהל נאמר שהוא כורך על העורלה סמרטוט. בתלמוד סמרטוטים הם כבר בגדים בלויים וקרועים, ומסופר על "שניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין, ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה". אצל מנדלי מוכר ספרים כבר מופיע מוכר הסמרטוטים, הסמרטוטָר. ויש גם שורש מחומש, סמרט"ט, ושם תואר: מסמורטט. דן אלמגור כינה עיתון רכילות נחות 'סמרטוטוֹן', בשיר "פנקס הקטן": "למחרת היום כתבו פתאום בסמרטוטון משהו מוזר".
ומהו סמרטוט אדום? באנגלית, בגרמנית וברוסית, כמו בעברית, הוא מיוחס לאדם, מעשה או אמרה הגורמים לתחושות זעם ומלבים מחלוקת. מקור הביטוי בתחום מלחמות השוורים, שבהן נהוג שימוש בבד אדום. לפי אמונה עתיקה אף כי מופרכת, הצבע האדום מגרה את הפר.
לסמרטוט מקבילות לא מחמיאות בשפות נוספות. טראַנטע, כלי רכב שעבר זמנו, פירושה ביידיש גם סמרטוט וגם גרוטאה. ואילו 'שַׁרְמוּטָה', כינוי ערבי לזונה שהתרחב כקללה גסה לנשים ולגברים, אינה אלא מילולית סמרטוט.
אזובי הקיר וידידות שנקטעה
רזיה יפה מתייחסת לשיבוש "מה יגידו אזובי הקיר", במקום הצירוף המקורי "מה יעשו", שהוצג בטור הקודם. "מלחין השיר יזהר ירון היה דוד שלי. אכן, כפי שהנחת, השיבוש היה מטעמי מקצב גרידא. יזהר היה חבר קרוב מילדות של הלשונאי ראובן סיון. החברות נמשכה שנים, עד כתיבת השיר 'אם בארזים' בשנות הארבעים. ראובן סיון דרש מיזהר שיתקן את ה'טעות', ולו במחיר שינוי קל בלחן, ואילו יזהר עמד על דעתו ולא היה מוכן לגעת בטקסט, ובוודאי לא לשנות את הלחן. ראובן סיון לא סלח ליזהר על כך, מה שהפך אותם ל'צ'ילבות' עד יום מותם".
איך מדברים האקדמאים, שתי דעות
ד"ר אלישע פרוינד כותב: "כל מה שכתבת על סוגי המרצים ועל הרטוריקה האקדמית בטור הקודם היא אמת לאמיתה וזה רק קצה הקרחון. כמי שהעביר אין ספור הרצאות במהלך 35 השנים שאני עוסק במקצועי, תמיד עמד נגד עיני המשפט האלמותי: 'מוח האדם מתחיל לפעול ברגע לידתו ואינו פוסק עד למותו, למעט בזמן שהוא עומד ומרצה בפני קהל'. הרצאה בכל נושא (מדעי או אחר) היא מדע בפני עצמו, ומאמרים רבים נכתבו על כך. מדובר לא רק במרצים באקדמיה, אלא גם במערך הבסיסי של מורים בבתי הספר. ההבדל בין שיעור משעמם שבו התלמידים קשובים ולא עוסקים בשליחת מסרונים או בגלישה בטלפונים החכמים הוא/היא המורה. הסמינרים למורים חוטאים בחוסר הבנה בסיסי של הצורך במתן כלים לטכניקה של ההוראה. גם קבלת תעודת הוראה, בכל רמה אקדמית, אינה מחייבת קורס ייעודי שכזה.
פרופ' יהושע גיתי סבור אחרת: "בהרצאה בת 20 דקות בכנס האקדמאי הרטוריקה משנית, והעיקר גם לא התוכן אלא החידוש. יתר על כן, כאן הקהל הוא הומוגני, כך שמיד נוצר החיבור, בניגוד לסוגיית הרטוריקה הפוליטית, שכאן יש למשוך את הקהל".
יש לי הערכה רבה לגיתי, אבל טענתו מוזרה בעיני. הרטוריקה האינטלקטואלית היא מאושיות עולם התרבות, והיכולת של אדם משכיל להעביר באופן קוהרנטי, מעניין ודיאלוגי את רעיונותיו לכל קהל ובכל תבנית חייבת להיות מצרך יסוד בארגז הכלים שלו. מצב הדברים בעולם האקדמי המודרני בעניין הזה עגום, ובוודאי אינו מצדיק הגנה.
שאלת השבוע: החומץ, החמצן והחומצה
סמי ארגון שואל: האם יש קשר אטימולוגי כלשהו בין המילים: חמוץ, החמצה, חמצן, או שמא זו רק קרבה פונטית?
יש בהחלט קשר. 'חמוץ' הוא טעמו של החומץ, המוצר המשני של גידולי היין, והוא נקשר לטעמו של השאור התוסס בבצק החמץ. 'החמצה' היא אי ניצול הזדמנות. מקורה בלשון חכמים, במכילתא: "אל תקרא כן (המצוות) אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה", וכאן החמיץ בהוראת השהה, דחה.
הקשר של כל אלה ליסוד חמצן מורכב יותר. המילה המדעית לחמצן היא אוקסיג'ן. אוקסיג'ן היא במקורה מילה צרפתית שפירושה 'הרכיב החומצתי', acidifying constituent. אסיד הוא חומצה, מוצר כימי שטעמו חמוץ. פירושו בלטינית (אסידוס): חמוץ. האסיד הוא הבסיס ליצירת סם ה-ל.ס.ד. וגם שם נרדף של הסם. החמצן עצמו, ללא תרכובות, הוא חסר ריח ושקוף, אבל לתרכובות שלו עם חומרים אחרים אנו קוראים תחמוצות. בן יהודה הציע לקרוא לחמצן אַבְחֶמֶץ, אך הצעה זו נדחתה.
• ההפקה הכי גדולה שנעשתה בישראל
• מעצבת: "הדוגמנית לי לוי ניצלה אותי"
• "האמת תצא לאור": האקס של דנה גרוצקי מגיב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו