"שאלתי את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי עוזב את ישראל"

במובן מסוים, בסרט החדש בכיכובו, "גרגירי חול", אורי פפר מגלם גרסה של עצמו שלא העז להיות. אם הוא במציאות ראה לנגד עיניו פוטנציאל גדול יותר של הצלחה, כזה שהתממש לבסוף כשהוא מנהל קריירה ישראלית ובינלאומית בו בזמן, אז מיכאל, דמותו בסרט, מגלם את ההפך.

מיכאל הוא אדם עייף ומובס שנתקע בזמן, מביט לאחור בזעם על החלטות שקיבל ועל בחירות שלא בחר. אם משחקים ב"דלתות מסתובבות", הוא אומר, הוא בהחלט יכול היה להגיע לאותו מצב.

"אני חושב שאחד הדברים שמנחים אותי בחיי זה 'הרוג את הספק או שהוא יהרוג אותך'. בכיתה ה' רציתי להזמין ילדה לסרט והתביישתי ולא הזמנתי. התחרטתי על זה במשך שנים, כי היא כבר הלכה עם ילד אחר. הבנתי את המחיר של חוסר ההחלטיות. אז שאלתי את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי עוזב את ישראל באיזשהו חיפוש אחרי הגשמה עצמית מעבר לים, לימודים ומשחק. ואם הייתי עושה בחירות הפוכות ממה שעשיתי בחיי, איך החיים שלי היו נראים?

"בצבא היה לי מאוד קשה במסגרת ששירתי בה, כי הרגשתי שהצד האמנותי שלי לא בא לידי ביטוי. לפעמים אתה פשוט יודע בנפשך שיש איזשהו סט של נסיבות שבהן אתה יכול להתקיים בצורה שמפרה אותך. ואם אתה לא יודע לייצר את זה לעצמך בחיים, אז הנשמה שלך נחנקת. היה לי מאוד מעניין לראות ולבחון איך נראה אדם שהנפש שלו חנוקה. ברגעים הקשים שלי הילדים מאירים אצלי את האור הכי גדול בנשמה. הדמות של מיכאל לא מצליחה לקבל את זה מהילדים שלו".

את "גרגירי חול", דרמה שביימו גיתית כבירי ובנה יהל, צילם פפר לצד קולגות כמו שני כהן, יוסי מרשק ולוסי אהריש. עלילתו מתרחשת בדימונה. לראיון זה הוא מגיע אחרי שורה של סרטים שצילם בעולם, ובעיקר בארה"ב. לו"ז שכלל משחק בקאסטים שכוללים את ריי ליוטה המנוח (בסרט האחרון שצילם), ארון אקהארט וסקוט איסטווד, ועד כיכוב בסרט חדש של במאים אגדיים כמו טרנס מאליק ופדרו אלמודובר. בהקשר זה, איכשהו דווקא צילומים בדימונה נראים כמו יציאה מאזור הנוחות.

"הרגשתי משהו רומנטי כשהגעתי לשם, כי זה קצת ישראל של פעם. אני מאוד אוהב את המדבר. תמיד אני אומר לאשתי (יעל גולדמן) 'יום אחד אתפוס את כולכם ונעבור ביחד למדבר'. היא לא מוכנה לשמוע על זה. המקום היחיד שאתה שוכב בו כפיות עם אלוהים זה המדבר".