בעידן של סרטי תלת מימד ואפקטים מיוחדים, במאי הסרט "האיש שנולד מחדש", אלחנדרו גונסלס איניאריטו, מחזיר לנו את הסרט הפשוט והטוב. הוא עשוי בצורה כה מדהימה שמהפנטת את הצופים לתוך העלילה האפית. פשטות זה ערך שלא מוערך מספיק, והנה איניאריטו עושה ממנו סרט שמועמד ל-12 פרסי אוסקר - ולא לחינם.
העלילה מתרחשת במאה ה-19 בצפון אמריקה הקפואה. תקופה בה החיים פשוטים. העלילה שואבת אותנו אל סיפור חייו של האדם הפשוט שמנסה לא למות מרעב אל מול הניסיון לקיים אינטגרציה עם הטבע האימתני.
לאחר מפגש ביזארי עם דובת גריזלי שמשאירה במצב אנוש את יו גלאס, גיבור הסרט אותו מגלם ליאונרדו דיקפריו, בסצנה שתשאיר אתכם המומים מחוזקו הנפשי של גלאס, הוא הופך להיות נטל על צוות ציידים שעמו, שהבולט שבהם הוא הצייד הקשוח ג'ון פיצג'רלד.
הצייד הקשוח מחליט לגאול את גלאס מייסוריו, אךהעניין מסתבך לאחר שהוא רוצח את בנו של גלאס לנגד עיניו ומותיר אותו למות לבדו בקור הקשה של צפון אמריקה. אלא שגלאס לא בדיוק מת, אחרת לא היה מה לספר.
נערך תחקיר על פולקלור הילידים
הסיפור האפי הזה הוא חלק מסיפורי פולקלור מקומיים בהיסטוריה של אמריקה והילידים המקומיים, האינדיאנים, רק שאין הרבה תיעוד ממנו והצוות נאלץ לבצע תחקיר מיומניהם של אנשים בודדים.
אזהרת ספוילר: בסצנה הסופית של הסרט, דיקפריו מפנה את מבטו הנוקב ישירות לצופה למשך שניות ארוכות. הוא מזכיר לכם שאתם הייתם שם איתו כשהוא נפצע, כשהוא התאבל על רצח בנו, כשהוא חיפש אוכל, כשהוא כמה לנקמה וכשהוא ניסה שלא לקפוא למוות בלילה. אבל הוא מסתכל אליכם, במיוחד אחרי שהוא מגיע לגולת הכותרת ונפגש פנים מול פנים עם פיצג'רלד.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הניגוד בין שתי הדמויות, גלאס ופיצג'רלד, מעלה את אחת הנקודות המעניינות של הסרט. מה מוסרי ומה ראוי? דמותו של גלאס, הרודפת לאורך כל הסרט אחר נקמה בפיצג'רלד, אף מגיעה לרגע של התגלות – רגע שהוא חולק איתנו.
בעוד פיצג'רלד מראה לנו את הצד הרציונלי של הסיפור וכמה מסוכן הוא יכול להיות כשהוא נטול כל רגש. האם גלאס יהרוג אותו בסוף? מה הוא יעשה אחרי שהוא מיצה את תכלית חייו החדשה לנקום? ימשיך כרגיל? לכו תראו את הסרט על המסך הגדול ותחליטו בעצמכם.
כל דקה בסרט נחוצה
אורך הסרט הוא שעתיים ו-36 דקות, וכל דקה בו נחוצה. הבמאי בחר בלוקיישנים מאוד ספציפיים וגרר את כל צוות השחקנים וההפקה עד לקנדה ולמקומות נידחים בארגנטינה שמעולם לא צילמו בהם, ולא היו ממש ידידותיים לסט צילומים, רק כדי להעביר את האותנטיות של הטבע ואת התחושה שכל שוט וכל סצנה מפארת את חיי האדם ואת הטבע, גם כשהם לא מסתדרים ביניהם.
חלק מהשוטים מצולמים בצורה כזו שהשלג נופל על עדשת המצלמה ונשימות הדוב יותירו את חותמן על המסך הגדול, דבר שגורם לצופים להרגיש חלק מהסצנה.
השוטים מדהימים, והצילומים תחת האקלים הקשה בו השחקנים צילמו בקור של 25 מעלות מתחת לאפס כל יום עשו את שלהם. אלחנדרו התעקש לצלם מספר שעות מאוד מצומצם בכל יום ורק באור טבעי - וזה הדבר הכי מרתק שראיתי על המסך הגדול השנה ללא ספק. מדובר בסרט מעורר מחשבה, ולא סתם אמר אלחנדרו על הסרט "הכאב הוא זמני, הסרט הוא לנצח". הוא צודק - הסרט הזה יהיה רלוונטי לנצח.
כרגיל, כישרונו הבלתי מעורער של די קפריו בא לידי ביטוי באופן מדהים בדמותו של הצייד הנאבק לנקום על רצח בנו. מבחינתי, דרכו לאוסקר - מתקצרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו