גארת' דיוויס, הבמאי האוסטרלי, הביא אלינו את סיפורו האמיתי והמופלא של סארו. מדובר בסוג הסיפורים שפשוט אי אפשר להמציא, דברים כאלה, קורים רק במציאות.
"סארו הדרך הביתה", מתאר את מסעו של ילד שהלך לאיבוד וכיצד לאחר 25 שנה, הוא מצליח לסגור מעגל.
במחצית הראשונה של הסרט אנו מתוועדים לשחקן הצעיר, סאני פאוור, המגלם את סארו. ילד הודי בן חמש החי בעוני קשה עם אחיו גודו, אחותו שאקילה ואמם. סארו הולך לאיבוד לאחר שדרכו נפרדת בטעות מאחיו, הוא מוצא עצמו על רכבת שלוקחת אותו למסע של כמה ימים לקולקטה.
סארו מתחיל להסתובב מבלי לדעת איפה הוא נמצא, הוא מפוחד ואינו דובר את השפה הבנגלית. זה הזמן להגיד שילדים חסרי בית, הם לא עניין חריג בהודו או בבנגל. זה לא מפתיע כשעוברים ימים שלמים ואף אחד לא מתייחס לסארו. הוא נאלץ להסתדר לבד.
הוא מנסה לפנות למבוגרים שהוא פוגש בדרכו ומבקש מהם עזרה, ללא הואיל. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קורה לילד בן חמש שלא מצליח לתקשר עם אף אחד וגר ברחוב.
במהלך מסעו, הוא נתקל באישה ששואלת אותו "אם אתה לא יודע מאיזה כיון הגעת, אז איך תחזור הביתה?". זה הסיפור של סארו בתמציתו.
אותה אישה, ספק זונה, ספק סרסור, אוספת את סארו לביתה במטרה למכור אותו הלאה. זאת המציאות של הילדים במדינות עולם שלישי, הם הופכים להיות מטבע לסוחר.
סארו, מהיותו ילד נבון, נמלט מביתה לפני שמספיקים לקחת אותו. הוא שוב מוצא את עצמו ישן ברחובות במשך חודשיים וחי משאריות אוכל שהוא מוצא. גם כשהוא מגיע לבית יתומים, אנו רואים את המציאות העגומה, ילדים בודדים במדינות האלה, נתונים לחסדיהם של החזקים מהם ולרוב, אין חסדים.
הסיפור של סארו, הוא הסיפור של ילד הג'ונגל בגרסה האמיתית בעולם בו אנו חיים. אין שירים של וולט דיסני, אין דוב בשם באלו שישיר לסארו וישמח אותו. יש עוני, קור, מבוגרים שחוטפים ילדים, ניצול מיני, עבדות וזנות.
לכל ילד קטן יש את הצעצוע שהוא אוהב, אותו הוא לוקח לכל מקום. לסארו היה קרטון עליו הוא ישן, כל פעם במקום אחר בו הוא נרדם.
במחצית השניה של הסרט, אנו נפרדים מהשחקן סאני ופוגשים את דב פאטל, המגלם את סארו הבוגר לאחר כ - 20 שנה. ניקול קידמן, מגלמת את אמו האוסטרלית והמאמצת של סארו. בעצם, הוא הופך להיות ילד אוסטרלי לכל דבר, חוץ מצבע עורו כמובן. הוא נראה לא שייך ולאט לאט הוא גם מתחיל להרגיש כך. לפתע הוא מתחיל להיזכר בכל מיני דברים מהמסע שהוא עבר כילד ונזכר באחיו ובאמו.
הוא מחליט לאתר את המשפחה האבודה שלו, באחד המקומות העניים והלא מתקדמים בעולם, באמצעות טכנולוגיה של הזמנים המודרניים. גוגל מאפשרת לו לצאת למסע חיפוש ולאתר את המקום ממנו הוא בא.
החצי האחרון של הסרט לוקה בחסר. כבר ראינו את דב פאטל מגלם תפקידים מהסוג הזה בסרטים "נער החידות ממומבי", "האיש שידע את האינסוף" ועכשיו גם בתור סארו. אז נכון שאומרים שלא צריך לתקן משהו שעובד. במקרה הזה, משהו במשחק של פאטל, לא עובד.
אין באמת חיבור רגשי שעובר על המסך, בניגוד לסארו הצעיר שכל סצינה מעבירה צמרמורת ומעלה את הנושא לסדר היום בדבר העוני והמצב הקשה בהודו.
היה יותר מעניין לראות איך סארו הבוגר מתנהל בעולם המבוגרים שרק פגעו בו בזמן מסעו במקום לקפוץ 20 שנה קדימה. השחקנים "הלא הוליוודים", הם אלה שעושים את הסרט. כשמגיעים לליהוק המוכר, פאטל, קידמן או האב המאמץ, דייוויד ונהם (שר הטבעות), אינם מצליחים באמת להראות חיבור לסרט. באיזשהו מקום, זה מרגיש כאילו מדובר בשני סרטים שונים וחבל. את תפקידה של קידמן יכלה לגלם כמעט כל שחקנית אחרת בהוליווד, מאחר ולא היה עומק מספק לדמות שלה.
למרות שסארו הוא סיפור אמיתי עם סוף ידוע, אני לא מאמינה בספוילרים. רק אומר שזה סרט שאכן מומלץ לראות כי הסיפור עצמו מדהים עם סוף ראוי. נקודת השיא בסוף הסרט מרגשת והיא קרוב לוודאי תהיה כל מה שאתם מצפים. רק חבל שהבמאי לא ירד לעובי הקורה גם בחייו הבוגרים של סארו ובעצם "ביזבז" את כל הרגש בחצי הראשון של הסרט.
טקס האוסקר יתקיים בפברואר בשנה הבאה, עוד לפני כן, בתאריך 24.1.2017 יכריזו על המועמדים. השנה נראה כי הסרטים המבוססים על סיפור אמיתי, הם אלה ששולטים. עם הסרט "סאלי" ו"הסרבן" מאחורינו, ו"סנודן" עוד לפנינו, סארו, כבר החל לעשות באזז לקראת האוסקר ואכן יהיה מעניין לעקוב אם הסרט יקבל מועמדות כלשהיא.
* עובדה מעניינת: סארו ביטא את שמו לא נכון מגיל קטן, אבל זה משהו שלא תוקן מעולם. משמעות שמו האמיתי היא: אריה. אכן שם ראוי לאדם שכזה.
במאי: גארת' דיוויס
שחקנים: סאני פאוור, דב פאטל, ניקול קידמן, דיוויד ונהם
עולה לאקרנים: 1.12.2016
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו