"עולם היורה: עולם חדש" הוא הפרק השישי בסדרת "פארק היורה", והפרק שחותם את הטרילוגיה שהחלה עם "עולם היורה" (2015). זהו גם הפרק החלש והמקושקש מכולם - וזה לא שסרטי ההמשך האחרים היו כאלה טובים, כן?
הסרט הקודם, "עולם היורה: נפילת הממלכה", שיצא ב-2018, דווקא היה לא רע באופן יחסי, וזאת בעיקר בזכות עבודת הבימוי היצירתית והסוחפת של הבמאי הספרדי חואן אנטוניו ביונה. נכון, הסיפור עצמו היה שכיח לחלוטין, אבל נקודת הסיום של הסרט, ששחררה את הדינוזאורים אל העולם, לפחות יצרה ציפייה מסוימת לקראת הפרק הבא וסיפקה ליוצרים את האפשרות התיאורטית ללכת לכיוונים חדשים, מלהיבים וקצת פחות משומשים.
מה חבל, אם כן, שהאפשרות הזאת נזנחת מיד עם תחילתו של "עולם חדש". אחרי פרולוג קצרצר, שמדגים עד כמה החיים הפכו למטורפים בחברת הטורפים הפרהיסטוריים, סרטו של קולין טרוורו (שגם חתום על הסרט הראשון בטרילוגיה) נסוג חזרה אל הנוסחה הקבועה והמאוסה, וביתר שאת.
גיבורנו חסרי הייחוד או הברק, אוון גריידי (כריס פראט) וקלייר דירינג (ברייס דאלאס האוורד) מתגוררים באמצע שום מקום יחד עם הילדה המשובטת שאותה אימצו בסוף הסרט הקודם (כן, גם אני שכחתי מקיומה). במקביל, גיבורי הסרט המקורי מ-1993, ד"ר אלי סאטלר (לורה דרן) וד"ר אלן גרנט (סם ניל), משלבים כוחות כדי להבין כיצד הם יכולים להציל את האנושות מפני זן מסוכן של ארבה מהונדס גנטית שמאיים להשמיד את אספקת האוכל של העולם.
מפה לשם, הילד המשובטת נחטפת בידי מיליארדר מרושע (קמפבל סקוט), ואוון וקלייר יוצאים לקומפלקס המבודד והמשוכלל שלו בהרי הדולומיטים כדי להציל אותה. כצפוי, גם משימת הבילוש של אלי ואלן מובילה אותם אל אותו הקומפלקס בדיוק, ושם הם גם פוגשים את הפילוסוף הקשקשן איאן מלקולם (ג'ף גולדבלום), שבוודאי זכור לכם משני הסרטים הראשונים, שאותם ביים סטיבן ספילברג (ומהסרט החמישי).
תאמינו או לא, זה הרבה יותר מסורבל ממה שזה נשמע, ולא כיף בכלל. אף אחד מקווי העלילה אינו מעניין או מקורי במיוחד, ואין כאן אפילו סצינה אחת שתצליח לחרוט את עצמה על זיכרונכם. בתוך כך, טרוורו משלב כמות מוגזמת של סצינות אקשן גנריות ורועשות (שהיו יכולות אולי להיחשב חדשניות אם השנה הייתה 2005), ומתעקש לשלב עוד ועוד דמויות מהסרטים הקודמים (בין אם יש בהן צורך ובין אם לא). הדבר תורם לרנדומליות הכללית של הסרט ומחזק את תחושה שהפרויקט הזה נוצר בידי מחולל עלילות ממוחשב, ולא בידי בני אדם.
ומה באשר לדינוזאורים, אתם שואלים? ובכן, באופן אירוני הם הרבה פחות מרשימים ומפחידים ממה שהם היו בסרט המקורי של ספילברג, והם גם לא באמת מקבלים שום דבר יוצא דופן לעשות. אין כאן רגעי אימה איקוניים שייכנסו להיכל התהילה של הסדרה (בהנחה שיש כזאת בכלל), והדמויות האנושיות הרבות (והמאוד יבשושיות) גוזלות להם את זמן המסך ודי דוחקות אותם לשוליים. כדי להפוך את העניינים לעוד יותר גרועים, אף אחד מהשחקנים לא נראה כאילו שהוא באמת רוצה להיות שם. ואתם יודעים מה? קשה להאשים אותם. גם אני רק חיכיתי שייגמר.
"פארק היורה: עולם חדש", ארה"ב 2022
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו