מתקפת הטרולים הגיעה לדיסטופיה חדשה

הביטוי "טרול" התפתח בפורומים האינטרנטיים של שנות ה־90, כנראה על שם טכניקה של דיג באמצעות פיתיון, אבל בעשור וחצי האחרונים הטרולינג הספק מבדח־ספק מרגיז התפתח לכלי רב־עוצמה בידי ארגונים וממשלות, כדי לנתב ולהשתיק שיח ברשתות החברתיות. הטרול האינטרנטי התגלה כישות מאיימת לא פחות מאשר קודמו המיתולוגי.

"טרול" מאת הסופר הסלובקי מיכל הבורצקי מציב במרכז את תופעת הטרולינג ואת סכנותיה. הספר מתרחש בעתיד, לאחר "המלחמה ההיברידית" בין רוסיה (שמכונה כאן "הרייך") לבין המערב; המדינה המזרח־אירופית שבה הוא מתרחש היא מין הכלאה בין רפובליקה סובייטית לבין דיסטופיית סייברפאנק עתידנית. העולם שמתאר הבורצקי מתאפיין באירועים מהירים ומקוטעים, ואפוף בתחושה כללית של עמימות וחוסר ממשות. הדמויות מתקשות להיאחז במציאות הנזילה, שמשתנה תדיר בהתאם לתנודות ולמניפולציות במדיה החברתית.

הגיבור, איש צעיר נטול שם, מבלה את שנות נערותו בבית חולים מתפורר לאחר שלקה בחצבת. "גדלתי בעידן שבו אזרחים הוציאו לחצר ערמות של תרופות, דרכו על חיסונים, ואת האנטיביוטיקה השליכו לתעלות, לאגמים ולנהרות [...] מחלות ילדות שכבר מזמן נחשבו לנכחדות, שבו לשגשג" (הספר נכתב לפני מגפת הקורונה). כדי להימלט מהזוועות שמקיפות אותו, הוא מתמכר לספרים, למשככי כאבים ולאכילה אובססיבית, עד שהוא פוגש ביוהנה, צעירה מבריקה ומסוממת שנעשית לו נפש אחות. מבין כותלי בית החולים הם צופים במדינה מתפרקת סביבם, ומתכננים כיצד יצילו אותה.

עם צאתם, מצטרפים השניים לחוות טרולים של הרייך, מפיצים פייק ניוז וזורעים בלבול ורעל בתשלום, לכאורה כדי להבין כיצד עובד המנגנון שמולו הם נלחמים. אלא שמה שמתחיל כמשימה מעבר לקווי האויב, הופך עד מהרה לאובססיה. "למרות שנכנסתי למיטה מותש, מאוחר בלילה, לא יכולתי לישון. התעוררתי מסיוטים. טרולים רדפו אותי ברשת, לא הצלחתי למצוא מקלט".

"טרול" שואב הרבה מתוך המסורת הדיסטופית ורצוף ברפרנסים למדע בדיוני, במיוחד בגרסתו המזרח־אירופית. גם אם לאורך הקריאה מתעוררות לעיתים תהיות לגבי המציאות שהוא מצייר, הוא מצליח לעורר את תחושת החרדה שמאפיינת דיסטופיות קלאסיות נוסח "1984" - ומתייחס לאיום שרלוונטי בהרבה לחיינו. הבורצקי מצייר תמונה אמינה ומטרידה של פייק ניוז, ושל אופן הפעולה האנושי בכלל וברשתות בפרט. העתיד שהוא מתווה, שבו היכולת להבחין בין אמת לבין בדיה אובדת כמעט לגמרי, לא נראה מופרך כלל.

רק שהממד העתידני דווקא בעוכריו של הספר, שמתרחש לכאורה בעתיד רחוק למדי - שני דורות של דיקטטורים הספיקו להתחלף מאז המלחמה ההיברידית, ועם זאת הסוגיות שנמצאות בלב השיח הפוליטי ושאותן מנצלים הטרולים למטרותיהם הן בדיוק אלה שמעסיקות את אירופה של ימינו: הגירה מוסלמית, חיסונים, להט"בים ועוד. ברור שהעתיד משמש כאן רק בתור כלי: הוא נועד להקצין את המצוקות העכשוויות וכן לבצע הזרה, שתאפשר להתייחס אליהן במנותק מההקשר הפוליטי המיידי. אבל יש לכך מחיר באמינות - ביכולת לשקוע באופן מלא אל תוך העולם שהבורצקי טווה.

בעיה גדולה עוד יותר היא הטכנולוגיה, שנותרת בשולי הספר אך נראה שלא התקדמה הרבה מאז ימינו. למעשה, מאז ש"טרול" יצא לאור בשנת 2018 כבר חלו שינויים דרמטיים בתהליכים שאותם הוא מתאר: כיום בינה מלאכותית מחליפה בהדרגה את חוות הטרולים, ובמקביל טכנולוגיות זיוף מתקדמות מאיימות לשלול כל אמינות שעדיין מיוחסת לתיעוד ויזואלי. אמנם נראה שההתפתחויות האלה רק מחזקות את תמונת העולם הקודרת שמצייר הבורצקי, אבל היעדר ההתייחסות להתפתחויות טכנולוגיות מאיים להפוך את הספר ללא רלוונטי במהרה.

ניתן לתהות גם על הדמות הראשית ועל המהלך שהיא עוברת. הדיסטופיות הקלאסיות כמו "אנחנו" או "פרנהייט 451" מעמידות לרוב במרכזן אדם "ממוצע", שחי בתוך המערכת ורואה אותה כנורמלית עד שהוא עובר סוג של התפכחות; כיוון אחר, נניח ב"עולם חדש מופלא", הוא של אדם שנשאב בהדרגה אל תוך עולם דיסטופי ומשנה את דפוסי ההתנהגות והמחשבה שלו בהתאם. שני הדגמים האלה מאפשרים לקורא להציב את עצמו אל מול העולם הדיסטופי ולהבין את השפעותיו.

הגיבור של "טרול", שבילה חמש שנים בבית חולים על סף מוות ובניתוק מהחברה, הוא מראש חריג בצורה קיצונית. מצד אחד, יש מה להעריך במקוריות הזאת, וכך גם בעובדה שהבורצקי הצליח לעמוד בפיתוי ולא להפוך את הקשר שבין הגיבור לבין יוהנה לרומנטי. מצד אחר, מאחר שמדובר באדם שממילא לא מעוגן בשום דבר, תהליך ההיסחפות של הגיבור אל תוך חיי הטרול נותר לא משכנע. ועם זאת, ולמרות בעיות מסוימות, מדובר בספר אפקטיבי ובקריאה חשובה.