קצת שמח, קצת עצוב: הספר החדש שיפתח לכם את הלב, גם אם הוא עטוי שריון

אילנה זפרן מוכרת לקוראי מוסף "הארץ" כאישה שמאחורי "פינת ליטוף", המדור שמתמצת את מחשבותיה ושותל אותן במוחם של חתולי הבית שלה, רפי וספגטי ז"ל והחתולות הנוכחיות, מלרע ומילעיל. השניים גם כיכבו בכמה ספרים שהוציאה, ועל כן מעט מפתיע לגלות שבמרכזו של "גלויות לב", הרומן הגרפי החדש בהוצאת "אסיה", מככבת ארמדילה.

הרומן, שייצא לאור השבוע ושיושק רשמית ביום שישי הקרוב בחנות הספרים היפואית "אובלומוב", מתאר חלופת מכתבים חד־צדדית בין הארמדילה הטקסנית ג'יין לבין חברתה, מרמיטה תל־אביבית.

ג'יין מתחזקת את ההתכתבות בין השתיים, אף שהיא לא זוכה לתגובה מהצד השני. מדובר בפרויקט מאויר שמציג מסע נוגע ללב של התפתחות אישית, צמיחה, התאהבות והתפכחות, ובין גלויה אחת לאחרת נחשפים קוראיו לתהליך נפשי מריר־מתוק שעוברת חיה עטופה בשריון - בדרך ליציאה ממנו. השאלה המתבקשת לזפרן קשורה להחלטה לנטוש (מטאפורית) את חתוליה לטובת חיה אחרת, שונה ומשונה.

"כן, זה ממש קשה. יש אנשים שהתאכזבו מזה", היא אומרת. "הספר כנראה גם היה מוכר הרבה יותר עותקים אם זה היה חתול, אפילו חתול בר. אני אוהבת סוגים רבים של חיות, אבל כל העניין עם החתולים יצא משליטה, ויש מספיק ממנו. הארמדיל הוא חיה שאני אוהבת, והיה לי ברור שמתישהו היא תיכנס ליצירה. זו חיה שיש לה מראה מעניין ויוצא דופן, והיא התאימה לי לדמות, כי היא משונה ויש לה את השריון שהיא מסתתרת מאחוריו. בספר היא עוברת תהליך של יציאה ממנו".

לא מדובר בבחירה אקראית, או כזו המבוססת על מאפיינים פיזיים בלבד, שכן הארמדיל מייצג עבור המאיירת תקופה קריטית בחייה.

"אחרי הצבא העברתי שלושה קייצים במחנה לנוער יהודי בטקסס, שהארמדיל הוא היונק הרשמי שלה. שם בעצם החלטתי לנסות לעשות משהו עם היצירה, ולא להשאיר אותה ברמת התחביב. עד אז לא היו לי כוונות לעשות משהו עם האיור. זו היתה תקופה משמעותית בחיי, ופיתחתי בה איזושהי אובססיה לחיה הזו. במשך תקופה אפילו אספתי ארמדילים. בשלב מסוים העניין דעך, אבל היה לי ברור שהיא תחזור ליצירה שלי יום אחד".

"לנרמל בקטע טוב"

זפרן התפרסמה בזכות "רישומון" שפורסם ב"עכבר העיר", ולא מעט הודות ל"סיפור ורוד", ספר קומיקס שהוציאה ושמתאר את סיפורה של הקהילה הלהט"בית בארץ, כמו גם את סיפורה האישי שלה בעולם. על כן, זה לא מפתיע שסיפור ההתכתבות בין ג'יין הארמדילה לבין מרמיטה גם עוסק בהתאהבות ובשיברון לב.

"מבחינתי, אם יש התאהבות - אז ברור שהיא תהיה לסבית, כי זה מה שאני, וגם אין מספיק כאלה וצריך לנרמל את זה בקטע טוב", היא אומרת. "אתה יכול לנחש שהתהליך שהארמדילה עוברת, החברות שהופכת לקראש, יש בזה אלמנטים ביוגרפיים. תמיד זה ככה ביצירה שלי. הספר הוא איזשהו עיבוד של רגשות ושל תובנות שהיו לי בתקופה שבה כתבתי וציירתי אותו. זו היתה תקופה שבה הרגשתי שהלב שלי נפתח, ובגלל זה הלב של הארמדילה נפתח והוא מצויר הלכה למעשה מחוץ לגוף שלה. היא עוברת תהליך מול עצמה, מול השתיקה של מרמיטה".

הספר מוקדש לזכרה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה במהלך מצעד הגאווה ב־2015 בידי החרדי ישי שליסל.

"לא הכרתי את שירה אישית, אבל זה סיפור שמלווה אותי מאז שהוא קרה. הוא נשאר איתי כל הזמן. שלחתי את הספר להורים שלה, והם התרגשו מאוד".

יש קוראים שיניחו כי הסיבה שמרמיטה היא לא חלק פעיל בהתכתבות מורבידית משהו.

"זה נשאר מסתורי בכוונה. אני דווקא לא יודעת אם קרה לה משהו, אם היא איבדה עניין, או שמשהו גרם לה להפסיק לכתוב. חשבתי שיותר ייקחו את זה לכיוון שמרמיטה לא מעוניינת בה, ואולי היא מיצתה את ההתכתבות. אבל התהליך שהארמדילה עוברת הוא טוב ולא עצוב. יש גם איזו כמיהה מאוד גדולה שהחברה שלה תחזור לכתוב לה, ותקווה וציפייה. זה כמו החיים, קצת שמח וקצת עצוב".