עשור חלף מאז החלו לצוץ ברחבי תל אביב דימויים של פלסטרים בשחור לבן, מצוירים על קירות, שלטי חוצות, ארונות תקשורת וחשמל, עמודים, גדרות ובניינים. הפלסטר הזה הוא סימן היכר של אמן הגרפיטי Dede (דדה).
עתה, אחרי שאין איש שלא נתקל בעבודותיו של האמן גם מבלי ללכת לשום גלריה או מוזיאון, החליט דדה לעשות צעד אל עבר האמנות השימושית, וליצור פלסטרים אמיתיים, כשעליהם מצויר דימוי הפלסטר שלו. הפלסטרים יהיו בצורות שונות וייארזו בתוך קופסאות פח מהודרות, אף הן בעיצוב האמן.
כדי להגשים את חלומו, Dede יצא בקמפיין הדסטארט במטרה לממן את הפרויקט הייחודי, וזכה להיענות סוחפת. בתוך עשרים יום מתחילת הקמפיין הוא הצליח לגייס את כל הסכום המבוקש, היינו למעלה ממאה אלף שקלים, ונותרו עוד כשבועיים עד לסיומו.
מה לאמן רחוב ולפלסטרים?
הכל התחיל בתקופת שירותו הצבאי. במהלך האינתיפאדה השנייה שירת דדה באזור בית לחם וגוש עציון בתפקידי הנדסה קרבית ולוגיסטיקה. "שנים רבות אחרי, אני מסוגל להביט אחורה ולומר שאחת הסיבות המרכזיות שהולידה את ציורי הפלסטר, כרוכה בחוויה פוסט טראומתית שלי כחייל באינתיפאדה השנייה", מסביר דדה. "המצב היה קשה מאוד והוא הלך והחמיר, עד שהגיעו להחלטה על הקמת חומת ההפרדה. הייתי בקושי בן עשרים, מפקח ואחראי על הלוגיסטיקה. היה קשה ומלחיץ לנוע בצירים, ברכבים משוריינים, לבוש בחליפה ממוגנת. אין ספק, להקמת הגדר היו תוצאות חיוביות שהפחיתו את הפיגועים. אבל החיץ הזה לא הרגיש לי נכון. דימוי הפלסטר החל מתוך הצורך לפרוק את הקושי שחוויתי. ומשלא היה עם מי לדבר, שרבטתי במחברת שלי דוגמאות", הוא משחזר.
עם השחרור מצה"ל והשיבה לתל אביב, מתוך הריק, שב ועלה דימוי הפלסטר, עד שבאחד הלילות הוא יצא לרחוב והחל לצייר בצורה אובססיבית פלסטרים על גבי כל מה שנקרה בדרכו. "מילאתי את תל אביב עם הפלסטרים שלי, שהיו ייצוג ויזואלי לבעיות שהיו לי אז. כעבור שנתיים התחלתי לשמוע שאנשים מדברים על הפלסטר. הביעו הזדהות, שלחו לי מיילים והודעות בפייסבוק עם סיפורים אישיים על הרגע בו הם היו זקוקים לפלסטר. אז הבנתי שיצרתי שפה חזקה".
פלסטרים בכל מקום // Dede
אמן רחוב במוזיאון
במהלך השנים התרחב המנעד, בעוד שהאמן פירק והרכיב את דימוי הפלסטר המקורי, שתל אותו בעבודות נוספות, והגדיל אותו לממדים עצומים. כך עשה, בלי רשות, על בניין גבוה ברחוב קיבוץ גלויות, למשל.
בהמשך הוא הוזמן לצייר בחו"ל. שגרירות ישראל הזמינה אותו לצייר פלסטר ענק במקום בו היה גטו לודג' בפולין, וצייר גם בבלגרד. הוא הציג במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל, במוזיאון חיפה, עין הוד, גלריות זימאק ודן, בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, בברלין, לונדון וניו יורק, ובירידי אמנות.
בגלריה דן זכורה תערוכה מחאתית שלו מ-2015 בשם Do Not Feed the Animal, ובה הוצגו, בין היתר, סדרת הדפסי מבנים שהחוט המקשר ביניהם הוא היותם מבנים של אספני האמנות הגדולים בארץ, לצד פסלים בצורת נשנושים שיצר מג'אנק שמצא ברחוב, כדי להביע שאט נפש מהפתיחות המפונפנות בגלריות.
הוציא גם "ספר אמן" שגם הוא מומן בהדסטראט, ובו צילומים של תהליכי העבודה ועבודות מוגמרות שלו, בשילוב שיחות וסיפורים. בחודש הבא הוא ישתתף, ביחד עם בת זוגו משוררת הרחוב ניצן מינץ, ב"ארט מיאמי".
"הכרנו בגלל הרחוב, כי שנינו הסתובבנו באותם מעגלים. לעתים אנחנו עובדים ביחד, לעתים זה לצד זו, וחולקים סטודיו משותף. קנאת יוצרים? לא. אצלנו יש פרגון הדדי".
"הגדרתי כ'אמן רחוב' קצת בעייתית", הוא מודה. "אמנם הקנבס שהכי מושך אותי אל מחוץ לסטודיו, הוא הרחוב. זהו המקום הכי אמיתי, בו אני מתבטא בחופשיות והעבודות שלי נבחנות בצורה פתוחה ודמוקרטית על ידי כל הקהלים. כשאני מציג בגלריות ומוזיאונים, אני מתייחס למיקום ולחלל ומתאים את העבודה למקום, מעשית וקונספטואלית".
דרך נוספת לתקשורת עם הקהל
דדה הוא בוגר בצלאל. בהמשך נסע ללמוד בשוויץ תחריט, הדפס וחיתוכי עץ. לחשוף את גילו הוא מסרב, גם לא את שמו האמיתי. "דדה הוא כינוי שנתנו לי בבית, בילדות, שעבר מהבית, לחברים ולחתימה על העבודות שלי. אני מרגיש חופשי ויצירתי יותר עם הכינוי. כך הקהל שופט את העבודה שלי מתוך מבט פתוח וניטרלי, ולא לפי השם או התווית שלך".
אי אפשר לדבר עם אמן רחוב בלי להעלות את שמו של בנקסי, אמן רחוב ואקטיבסיט חברתי שנחשב לאחד מאמני הגרפיטי הבולטים בעולם. גם הוא מסתיר את זהותו, אם כי רמזים רבים מובילים למוזיקאי רוברט דל נג'ה, מלהקת "מאסיב אטאק" הבריטית.
"שלא כמוני, בנקסי עוסק בעניין הזהות. אני מעדיף להישאר אנונימי משום שביצירה שלי אני מרבה לעסוק במצבים חברתיים, סוציאליים, פוליטיים ואישיים, שגם נוגעים באנשים נוספים. חוץ מזה, אמני רחוב רבים מעדיפים שלא להיחשף".
איך הגעת לפרויקט החדש?
"רציתי לגרום לאייקון שיצרתי להיות פלסטר אמיתי. אני משתמש בקונספט של הפלסטר שלי, בדומה לציורי ספיידרמן וסופרמן על פלסטרים רגילים עם גזה ודבק, רק שאצלי האייקון הוא בצבעי שחור לבן. מבחינתי זו דרך נוספת לתקשורת עם הקהל. לפתוח ולספר קצת יותר על מקומו של הפלסטר בעולמי, שירגישו שהם חלק מעבודת האמנות".
בפרויקט יהיו פלסטרים בצורות שונות כמו לב, ובקומפוזיציה ייחודית. הם ייארזו בקופסאות פח בגדלים שונים, כשבכל קופסה יהיו 20 יחידות. תהיה גם קופסת מיקס גדולה, שתכיל 30 פלסטרים, ועוד הפתעה קטנה.
אייקון בשחור לבן // Dede
"אני נרגש מההיענות המרשימה. אני מקבל מיילים מפרגנים. אנשים שמחים על הפרויקט", הוא אומר.
מי מעוניין בפלסטרים?
"אני משער שאלה אנשים שעוקבים שנים אחרי הפעילות שלי, רבים מהם מתל אביב, העיר בה גדלתי והתפתחתי. אנשים שמתחברים לעבודה שלי ורוצים לעזור ולקחת איתם משהו מהעיר, שיהיה איתם".
אתה פונה לילד שבהם, שאוהב פלסטר מצויר?
"פלסטר הוא אכן פריט ילדותי. ילדים אוהבים פלסטרים. רבים שולחים לי סיפורים על פלסטר שהרגיע אותם או את הילדים שלהם. יש בו גם ממד גימיקי. בדומה לאמנות הפופ, שיש בה מוטיבים גימקיים. אז כן, פלסטר הוא פתרון קל ונאיבי ופופי, אבל הוא לא רק גימיקי וילדותי, הוא גם ישראלי. כזה שבא לכסות איזו בעיה, או להתעלם ממנה כאילו חלפה עברה, למרות שהפצע עודנו קיים. הפלסטר הוא מעין תפאורה, מסמן את הבעיה, מחפה עליה, אך אינו פותר אותה".
אנשים צריכים פלסטרים // Dede
פלסטר לגטו
אחת מעבודות הרחוב המוכרות והנשכניות של דדה, היא ציור השיניים בדולפינריום משנת 2015. גרפיטי בגובה 10 מ' ורוחב 30 מ', שעליו עבד במשך כמה לילות באמצעות מוטות מחוברים לרולר.
היצירה הזאת איננה עוד. לפני חודשים, בסופו של מאבק משפטי, שוטח הדולפינריום, והוחלט להקים במקומו מרכז ספורט ימי, וליזם הרוכש ניתן בתמורה שטח גדול ויקר לא רחוק משם.
"עירית תל אביב ניצחה. הפתרון שהתקבל, הקמת מרכז ספורט ימי, הוא לטובת הציבור, והטיילת בין יפו לתל אביב תחובר. השבוע חזרתי למקום לצלם את ההריסות. אגב, השיניים שציירתי היו בהשראת צעצוע שיניים על קפיץ, עשיתי זאת מתוך כוונה לסמן את נגיסת הנדל"ן בחוף תל אביב והשפעתה על הציבור".
לסמן את נגיסת הנדל"ן // Dede
לאיזו עבודה שלך אתה מחובר במיוחד?
"שתי עבודות בשני אתרים בחו"ל קרובות במיוחד ללבי. האחת, מאד סימבולית, היא העבודה באתר שהיה גטו לודג' בפולין. תהליך העבודה היה מרשים ועוצמתי וכך גם התגובות שקיבלתי. השנייה היא פלסטר ענק שציירתי לפני כשנתיים על חומות בית חולים בפריז שנמצא מול בית הקפה בו בוצע פיגוע קשה. לאחרונה התרגשתי לקבל שיחת טלפון מהעירייה המקומית, כשראש העיר בישר לי שהם נאלצים למחוק ציור הפלסטר, משום שהם מתכוונים להניח שם מצבת זיכרון להרוגי הפיגוע".
האם הפלסטר שלך מופיע על חומת ההפרדה, בגללה הכל התחיל?
"אני חושב על זה די הרבה ומאמין שאגיע לעשות זאת באחד הימים".
• הצצה מרהיבה ליחידות צה"ל המובחרות
• בון ג'ובי נגד קרדשיאן: "כוכבת פורנו"
• ג'יג'י חדיד פתאום בעד ישראל?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו