מיוחד לשישבת: ג'ונתן מטר, "ניו יורק מגזין"
כש"משפחת קרדשיאן" סיימה את עונתה הראשונה בערוץ E!, ב־2007, ברק אובאמה זכה בפריימריז של מדינת איווה. גם סדרת הדוקו־ריאליטי המצליחה, וגם מי שהיה אז רק סנאטור, הפכו לתופעות בלתי ניתנות לעצירה - וקבעו את הטון ברוב שנות העשור שבא אחר כך.
קים קרדשיאן־ווסט, כוכבת הסדרה (שעדיין רצה, בעונתה ה־17), הבינה היטב את השינויים שהתחילו באותם ימים להשפיע על תרבות ההמונים. למעשה, היא עצמה היתה ממובילות השינוי, כששינתה את הדרך שבה נתפסים מושג התהילה ואפילו האינטרנט; ועל ידי עיצוב של מציאות ספציפית מאוד משלה, באמצעות טכנולוגיה, היא שינתה לחלוטין את תחום היופי - וגם את הגישה הרווחת לגבי מובילי דעה בכל התחומים.
במקביל, משפחת קרדשיאן־ג'נר הציגה גרסה מרתקת של משפחה אמריקנית מעורבת מודרנית, כזו שעוררה דיונים ערים סביב שולחן ארוחת הערב בכל רחבי ארה"ב, במגוון של נושאים: החל מזכויות טרנסג'נדרים ועד לבריאות הנפש, התמכרות ואפילו שאלות חברתיות של ניכוס תרבותי.
כשהגעתי לפגוש אותה בארמון המינימליסטי שהיא חולקת עם בעלה, קניה ווסט, וארבעת ילדיהם (נורת' בת השש, סיינט בן הארבע, שיקגו בת השנתיים וסאלם בן החצי שנה), בשכונה הסגורה הידן הילס בקלָבָּסס, קליפורניה, עשרות אנשים היו עסוקים בתליית אלפי נורות חג מולד על העצים שלצידי כביש הגישה.
אחרי שנכנסתי לבית, חלצתי נעליים וצעדתי דרך אולם המבואה האינסופי עד למטבח. שם גיליתי את קים, לבושה בג'ינס וטישרט ארוכת שרוולים, יושבת בפינת האוכל ושותה קפה עם הרבה חלב מספל זכוכית. האי במטבח היה מבריק, עם סידורי פרחים שנשלחו ועדיין נותרו מיום הולדתה ב־21 באוקטובר.
אייקון. קרדשיאן // צילום: אי.פי.אי
חגגת 40?
"עדיין לא. רק 39. נולדתי ב־1980, אז העשורים תמיד קלים בשבילי".
הפריצה שלך והפריצה של אובאמה היו די חופפות.
"אני אף פעם לא מסתכלת על זה בצורה פוליטית. נכנסתי לפוליטיקה רק לאחרונה, ואפילו לא הייתי אומרת שאני בפוליטיקה, אלא מאוד מודעת. מסיבה כלשהי, עכשיו זה נושא ממש חם - גם בעולם של תרבות הפופ. עם אובאמה, הנשיא השחור הראשון שלנו, זו היתה הפעם הראשונה שהצבעתי. זו היתה תקופה מרגשת, כל כך שונה.
"עבורי, לעומת זאת, תוכנית הטלוויזיה שלי היא שמיפתה בשבילי את העשור: מה עשיתי בעונות 5-1, 10-5".
איך התחילו שנות ה־30 שלך?
"אני זוכרת בדיוק איפה הייתי. הייתי בניו יורק סיטי וצילמתי את 'קורטני וקים עושות את ניו יורק'. הייתי רווקה. הגענו ללאס וגאס כדי לחגוג את יום הולדתי ה־30. האחיות שלי חסכו
וקנו לי נעלי לובוטן כסופות מחודדות ומשובצות קריסטלים, שחלמתי עליהן, ושלעולם לא הייתי קונה לעצמי במחיר שלהן. לבשתי שמלת סטרפלס כסופה, הייתי עם שיער ארוך, וחגגנו במועדון לילה בווגאס.
"עוד דרך עבורי למדוד את מה שעברתי בחיים, שהיא מגוחכת לחלוטין בעיני הרבה אנשים אבל זאת המציאות שלי, היא תקופות הגלאם שלי. בתחילת העשור תמיד נעלתי נעלי עקב של לובוטן. הקטע שלי היה תמיד שיער גדול וגלי, עם שביל באמצע.
"באותה נקודה עשינו הכל כאחיות - השלישייה של קורטני, קים וקלואי. תמיד שמלות מנומרות וצמודות של הֶרווה לז'ה וקניות ב'אינטרמיקס'. ואז התחלתי להתעלות מעל זה. לא ידעתי מי זו קארין רויטפלד (עורכת מגזין 'ווג' צרפת באותם ימים), ולא הכרתי שום דבר בסגנון הזה עד 2013-2012, כשפגשתי את קניה. טוב, לא כשפגשתי, אבל כשהתחברתי אליו מבחינה רומנטית".
הבושם הראשון שלך יצא ב־2010. מתי הבנת שהפכת לעסק גדול? שאת אישיות עם מעמד והשפעה?
"הבושם תמיד היה היעד המרכזי של אמא שלי ושלי. חלמנו על בושם מאז היום שבו התחלנו לחלום. אליזבת טיילור, עשיתי את זה".
היה רגע שהבנת שחסות שאת נותנת למוצר היא משהו עם הרבה כוח?
"כן. ממממ. אמא שלי אולי תדע, אם אתה רוצה שאתקשר אליה, רק כדי לתת לך תשובה ספציפית. רק אל תכתוב שהייתי צריכה להתקשר לאמא שלי. כלומר, אתה יכול, זה מצחיק, אבל..."
זה באמת מצחיק.
(מתקשרת לאמה, קריס ג'נר) "היי, אני יושבת כאן בראיון, ושואלים אותי אם היה רגע ספציפי שהבנת שאני ראויה לתת חסות. כלומר, רגע שבו אם הייתי אומרת שאני אוהבת משהו - הוא היה מתפוצץ. כמו שקיילי אמרה 'סנאפצ'ט מבאסת', והאפליקציה קרסה... כן, כן, אוקיי. אני אשים אותך על ספיקר".
קריס ג'נר: "היינו בסופרבול במיאמי ב־2010, ולא הצלחנו לעזוב את המגרש בלי עזרה של 12 מאבטחים גברתנים, כולם חמושים. זה היה מטורף. ראינו כוכבים גדולים מסביבנו, ואף אחד לא היה צריך כזאת אבטחה כמונו. ואז הבנו שהחיים שלנו באמת השתנו".
קים (לאמא שלה): "אוקיי, ביי".
לקים יש סיפור קצת אחר. "אז ב־2010 או 2011, משהו כזה, המצב שלי היה 'אני אפרסם הכל'. קאפקייקס, מילקשייקים, לא חשוב מה. אז אני הולכת למקום של מילקשייק בקניון בדובאי, וחושבת לעצמי, 'הו, זו רק חנות מילקשייק קטנה'.
"לדעתי, רבע מיליון איש הגיעו לשם לראות אותי. מעולם לא ראיתי משהו כזה. היינו צריכים לחמוק מהכניסה האחורית. צילמתי שם סרטון, ויש בו עשרות אלפי אנשים, אולי מאות אלפים. אמא שלי ואני הסתכלנו זו על זו - כי תמיד הכרחתי אותה לבוא איתי - ואמרנו לעצמנו, 'אלוהים אדירים. מה הולך כאן? מקום של מילקשייק?'"
***
מה עוד השתנה מאז 2010? יש תחושה שאת מתלבשת קצת פחות סקסי לאחרונה.
"ראיתי שאמרו דברים כמו 'היא כל כך מאופקת, והיא לא מתלבשת חושפני'. ואני אמרתי: 'חבר'ה, לבשתי מעיל פרווה וצווארון גולף כי היה קפוא בחוץ'.
"אבל זה באמת קצת נכון. אני לא יודעת אם זה בגלל שבעלי אמר שלפעמים טו מאץ' סקסי זה פשוט מוגזם, והוא לא מרגיש עם זה בנוח. אני מקשיבה לו ומבינה אותו. ועדיין, בסופו של דבר, הוא תמיד נותן לי את החופש לעשות מה שאני רוצה.
"אבל יש לי סוג של התעוררות. כלומר, אחד מהשערים האייקוניים שלי היה במגזין Paper, שם הייתי משומנת כולי וקרעתי את השמלה מעל עצמי. יום אחד אני בבית הלבן, ויום למחרת אני מעלה סלפי מטורף עם ביקיני. וחשבתי, אני מקווה שהם לא רואים את זה. אני צריכה לחזור לשם בשבוע הבא".
איך התפתחה מערכת היחסים עם קניה?
"הדבר העקבי במערכת היחסים שלנו הוא אף פעם לא להפסיק ליהנות. וזה בסדר לא להבין זה את זה. זה בסדר שאין בדיוק את אותם הרגשות כל הזמן. העניין הוא להבין איך אנחנו גדלים מתוך זה, מה הלקח. ולתת אחד לשני מרחב וזמן להבין את זה. אתה צריך לראות איך קניה עובד עכשיו, כאיש עסקים. הכל עניינים שקשורים לנדל"ן, הוא מוקסם מבניינים ובתים. הוא רוצה לבנות דירות לבעלי הכנסה נמוכה ולעצב אותן פשוט ומגניב, ובמחיר סביר. הוא בונה את הקהילה".
היה ציוץ בטוויטר ב־29 באוקטובר, אחרי שרצח העם בארמניה הוכר לראשונה על ידי הקונגרס. הציוץ אמר: "קים קרדשיאן היא מקדמת המדיניות המצליחה ביותר בתקופת ממשל טראמפ". אני בטוח שראית את זה.
"לא! ציינתי את רצח העם בבית הלבן, בניסיון להבין מה עומד מאחורי הנושא. למה הנשיאים בעבר לא קראו לו רצח עם? רק רונלד רייגן עשה זאת. הייתי בארמניה ונפגשתי עם ראש הממשלה, התארחתי לארוחת ערב עם הנשיא, ואז דיברתי עם ג'קי ספייר, חברת הקונגרס שלנו. ההצבעה היתה בפער גדול לטובת ההכרה".
לחדר נכנס השף שבא להגיש ארוחת צהריים. קים: "תודה. הכל טבעוני?"
שף: "החלק הזה טבעוני, והחלק הזה מטבח אמיתי".
קים: "הו! באמת חשבתי שזה נראה יותר מדי חי".
את עומדת לבקר את רודני ריד, אסיר שנמצא באגף הנידונים למוות בטקסס.
"המקרה שלו צץ לי במחשב לפני כמה חודשים, בטוויטר (ריד הורשע ב־1998 ברצח צעירה בטקסס, ונידון למוות. גזר דינו לא בוצע עדיין, ולאורך השנים הוא טען שיש ראיות המוכיחות שהוא חף מפשע. סלבס כמו קרדשיאן והזמרות ריהאנה וביונסה התגייסו לטובתו, והמאבק הציבורי הביא בחודש שעבר לדחייה נוספת של הוצאתו להורג). פתחתי אותו אחרי שצפיתי בסרט שגרם לי לבכות - 'Just Mercy', על אדם שהורשע באופן לא מוצדק. חשבתי לעצמי, 'אלוהים, זה סימן. אני חייבת להגיד משהו'".
ההתעוררות שלך בעד רפורמה במשפט הפלילי קשורה לעובדה שאת אם לארבעה ילדים אפרו־אמריקנים?
"בהחלט. אני רוצה שילדיי יחיו חיים הוגנים, וגזע משחק תפקיד עצום במערכת המשפט, אם מסתכלים על המספרים. סטטיסטית, אחד מתוך שלושה גברים שחורים ייעצר במהלך חייו. כך שזה יושב לי על הלב.
"היו לי הרבה שיחות עם אבא שלי (עורך הדין המנוח רוברט קרדשיאן), על מה זה להיות עורכת דין, ומה הוגן ומה לא. אז אולי תמיד הייתי מוגנת, ולא ידעתי מה בדיוק קורה בבתי הכלא. מעולם לא היה לי קשר קרוב לאסיר, כדי להבין איך הם מתנהגים ומה באמת קורה. אני לא יודעת אם זה נאיבי, אבל ככה גדלתי".
לפני עשר שנים היית יכולה לדמיין שתהיה לך השפעה פוליטית בארה"ב?
"ממש לא. אני מופתעת בדיוק כמו כולם".
את חושבת שעל מפורסמים חלה היום אחריות גדולה יותר לדבר על פוליטיקה?
"אני חושבת שברגע שנשדדתי ב־2016 בפריז, זה שינה בי משהו לטובה. מה שהיה חשוב לי אז זה כמה תיקים יש לי, ואיזו מכונית. אני עדיין אוהבת את כל הדברים האלו, אבל זה כבר לא משנה. זה יכול להיעלם. עכשיו הגעתי להבנה מהם הדברים שאכפת לי מהם.
"במשך הרבה זמן אנשים ניסו לחבר אותי למטרות שונות, אבל זאת היתה הנקודה הראשונה שבה חשבתי לעצמי שאני רוצה לחזור ללמוד משפטים. אני רוצה לעזור לאנשים. תנו לי לעבוד בעשר השנים הקרובות ולבנות את המותגים שלי - ואז יום אחד, בעוד עשור, פשוט לוותר על להיות קים קיי ולהפוך לעורכת דין".
בצד השמאלי של המפה הפוליטית בארה"ב יש הרבה אנשים שנגעלים ממיליארדרים.
"כן, טוב, אני חושבת שלאחרונה אנשים פשוט זועמים הרבה, באופן כללי. התרבות של ביטול האחר - זה דבר אמיתי מאוד. תמיד האמנתי בהזדמנות שנייה, ולא בביטול של אנשים. זאת תקופה ממש מוזרה".
אופרה ווינפרי אמרה לי פעם: "אנשים שואלים הרבה 'מי האופרה הבאה?', והאמת היא שלא תהיה 'האופרה הבאה'". את חושבת שאפשר לשכפל את ההצלחה שלה?
"התוכנית שלי התחילה בתור טלוויזיה רגילה, ואז עברה לעולם הרשתות החברתיות, ותמיד הרגשתי שזה הקסם המושלם של תקשורת מהדור הישן עם תקשורת מהדור החדש, שמתרחשות באותו זמן. כשאני משיקה פרויקט, אני עדיין הולכת לטלוויזיה. התארחתי אצל ג'יי לנו ודיוויד לטרמן, ודיברתי על זה עם קיילי וקנדל. קיילי שאלה, 'מי זה ג'יי לנו?' חשבתי שאני מתה!".
***
את זוכרת את הציוץ הראשון שלך?
"בטח. הייתי במקסיקו. הוציאו אותי מהבריכה ל'שיחה חשובה'. זה היה ראיין סיקרסט, המפיק הראשי של התוכנית שלי. חשבתי לעצמי, 'לרוב אני לא מדברת עם הבוס, איזה אסון כבר קרה?'
"ואז הוא אמר לי: 'את חייבת להצטרף לטוויטר'. אמרתי 'אוקיי, אני אעשה מה שתגיד'. נכנסתי וצייצתי משהו כמו 'היי אנשים, זאת קים קרדשיאן, יש כנראה חשבונות מזויפים שלי, אבל עכשיו זאת אני באמת'.
"בקשר לתמונה הראשונה שלי באינסטגרם - אני לעולם לא אשכח את זה. בגלל שאני תמיד מתוקתקת, כשאני בבית אני לובשת חלוק פיג'מה 24/7. יש לי שניים־שלושה כאלה, שאני לובשת כל הזמן. יש בהם חורים, אבל אני לא יכולה לוותר עליהם. אז לבשתי חלוק עם פסים ורודים־לבנים מוויקטוריה'ס סיקרט, והשיער שלי היה אסוף בקוקו. אני יודעת איך להיות גלאם. ישבתי בחדר הגלאם שלי וצילמנו תמונה בבלאקברי שלי, והעליתי אותה, עם הטקסט: 'היי אנשים, אני באינסטגרם'.
"די מהר הבנתי שרשתות חברתיות עומדות להיות כלי השיווק שלי וקבוצת המיקוד שלי. בתקופה ההיא הייתי צריכה לעצב את בקבוק הבושם שלי, ורציתי בקבוק ורוד. הוא יהיה ורוד או ורוד בהיר? לא הצלחתי להחליט. אז צילמתי את שתי האופציות, העליתי לטוויטר, וכתבתי: 'היי אנשים, אני צריכה שתחליטו: איזה אתם אוהבים יותר?' במשך כמה ימים קיבלתי אינספור תגובות והודעות מאנשים בכל העולם, בשעות היום והלילה. כתבתי על נייר את תוצאות הסקר. ורוד ניצח בפער גדול. אלה היו הצרכנים שעומדים לקנות אותו, והם הרגישו שהם מעורבים".
אם הייתי שואל אותך לפני עשר שנים, "תהילה או כסף גדול" - במה היית בוחרת?
"תהילה. סיפרתי לך על הסיפור של שאנל? הלכתי לנשף הגאלה הראשון שלי. קארין רויטפלד ניגשה אלי ואמרה: 'יש לי רעיון בשבילך - תעשי צילומים למגזין CR. אני רוצה שקארל לגרפלד יצלם, וריקארדו יהיה ארט דירקטור, ואני אעשה סטיילינג'.
"נשמטו לי הלסתות. עד אז לא התקבלתי לעולם האופנה. אמרתי לה: 'מתי? אני אהיה שם!'
תמונה אינסטגרמית אופיינית של שבט ווסט-קרדשיאן
"טסתי לפריז עם אמא שלי. אני יושבת שם, מחכה, עושה מדידות. אוליבייה רוסטינג מבית בלמיין שלח לי את העוגה האהובה עלי ממלון 'קוסטס', כי הוא ידע שאני בהיריון. ואני יושבת שם, אוכלת כמו חזיר, וקארל נכנס. אמרתי לעצמי, אלוהים, הוא עומד לתת לי תיק. הוא נותן תיק לכל אחת מהדוגמניות שלו, במיוחד בצילומים הראשונים שלהן. תיק.
"באמצע הצילומים אמא שלי נכנסת, לובשת חותלות של שאנל, מגפי ברך של שאנל, בלייזר, צווארון גולף, עגילים, חפתים של שאנל, כפפות, משקפי שמש, כובע - היא היתה עמוסה בשאנל משנות ה־80.
"קארל עוצר את הצילומים, ניגש אליה ואומר: 'אלוהים, את אמא שלה? אני זוכר את הז'קט הזה! אני זוכר את הכפפות האלו! אני עיצבתי את העגילים האלה!' סיפור אהבה ביניהם, שאף פעם לא ראיתי. ואני כאילו, 'הלו? אני יושבת כאן ומדגמנת'.
"הרגשתי ממש לא נוח. זה היה כל כך מביך, כל כך מעצבן. אני זוכרת ששלחתי הודעות לאחיות שלי וכתבתי: 'בנות, אמא גונבת ממני את תשומת הלבבבב. אלה צילומי האופנה הראשונים שלי!'
"הצילומים נגמרים, והוא בא עם משהו מאחורי הגב שלו. ואני חשבתי, 'התיקקקקק! הוא כאןןןןןן, אלוהים!'. אמרתי לעצמי, אני אנצור את זה לנצח, ואני בהיריון, אז יום אחד אתן את התיק הזה לבת שלי.
"ואז הוא אומר: 'קים, הצילומים היו מעולים. תודה רבה. קריס, הנה תיק בשבילך', ונותן את התיק המזוין לאמא שלי. זה היה תיק מסוג קלאץ' לגו. הם עולים משהו כמו עשרת אלפים דולר, ואי אפשר להשיג אותם. והוא משובץ אבני סברובסקי, עיצוב מיוחד שמעולם לא יצא לייצור המוני.
"אני נכנסת לשירותים ומתחילה לבכות. חושבת לעצמי, 'אלוהים, היא גנבה לי את החיים. היא גם גנבה לי את כל היום! את הרגע הכי גדול שלי בעולם האופנה, עם קארין, ריקארדו וקארל!'
"חזרתי למלון, ואוליבייה מילא את החדר שלי בבלמיין: מגפיים, מעיל, תכשיטים, דברים משוגעים. אז היה קצת אור בקצה המנהרה. עד היום יש לה את התיק ההוא בארון. ואמרתי לה: 'רק שיהיה ברור - בצוואה שלך, זה הולך לבת שלי, נורת'. אני לא צריכה את זה".
במהלך העשור האחרון החברה שינתה את היחס שלה לניתוחים פלסטיים. זה הפסיק להיות סוד.
"הו, חשבונות אינסטגרם של מנתחים הם משהו שאני אוהבת לצפות בו. אם מישהו שואל, 'מה הדבר שאנשים לא יודעים עלייך?', אז אין הרבה, כי כולם יודעים עלי הכל. אבל הדבר האחד שרק המעגל הקרוב שלי יודע הוא שאני אוהבת לחקור כל הליך, כדי לדעת בדיוק מה קורה שם. ואנשים מתקשרים אלי כל הזמן, אנשים מאוד מפורסמים, ואומרים: 'שמעתי שאת מומחית ואני רוצה לעשות X,Y, Z. את ממליצה?' ואני אומרת: 'איזה קטע, בדיוק חקרתי את הנושא!'. אני נפגשת עם רופאים ומתייעצת איתם כל הזמן".
עוד דבר השתנה בעשר השנים האחרונות: מקלטת סקס מודלפת, משהו שהיה בושה עבור נשים, עברנו ל"פורנו נקמה".
"וואו! אף פעם לא חשבתי על זה. אני משערת שזאת שאלה קצת טריקית. לא רק לסיטואציה שלי, אלא משום שאח שלי באמת פרסם תמונות של אם ילדיו, והוא עומד מול תביעה על 'פורנו־נקמה'. ברור, אני מבינה את ההבדל. הייתי מדברת עלי, אבל אני לא יודעת מה הדבר הנכון להגיד בלי לגרום לו להרגיש כמו חרא.
"אבל יש כל כך הרבה דברים שהשתנו. אני חושבת על תרבות ה־MeToo, שנכנסת למציאות של תרבות הביטול, שם אולי... טוב, אני לא רוצה לדבר בשם אנשים שתקפו מינית, משום שאני בעצם לא יודעת איך זה. אבל גם מציאת אהבה במקום העבודה היתה פעם הדרך היחידה. רבים מהחברים של הוריי התחתנו עם המזכירות שלהם, והיו יחד 40 שנה. היום זה 'הו, איך יכולת?' מנכ"ל מקדונלד'ס פוטר כי ניהל מערכת יחסים בהסכמה עם עובדת. זה הדהים אותי. גרם לי לחשוב עד כמה הזמנים השתנו".
משפחה שכזאת // צילום: AFP
***
יש לך שני בנים ושתי בנות, והם מביעים את המגדר שלהם בלבוש ייחודי. אנחנו חיים בעולם שבו מדברים על מגדר באופן כל כך שונה, אפילו בהשוואה למצב לפני שנתיים.
"לא הראיתי להם, לא ניסיתי להשפיע על שום החלטה. הייתי מאוד תומכת במה שהם רצו, והרגשתי שהם רצו לשחק עם זה וללבוש את זה. אני מאוד פתוחה בעניין. אבל לא התמודדתי עם זה ברמה האישית, מלבד אולי עם קייטלין (הזהות החדשה של ברוס ג'נר, אביה החורג של קים, שעבר ניתוח לשינוי מין).
"המעבר של קייטלין היה רגע גדול בעשור הזה. באמת רגע שבו הרגשתי וואו, אני כל כך גאה בתוכנית. הראינו הרבה מזה, את הרגשות שלנו ואת מה שאנחנו עוברים, גם אם חלק מאיתנו כעסו. באמת הראינו את הכל, משום שזאת הדרך הטבעית.
"הייתי לחוצה עבור קייטלין, כי חשבתי שאנשים עומדים להיות רעים כלפיה. אמרתי לה: 'את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? כי אנשים יהיו נוראיים. הם לא יגלו הבנה. למה את רוצה לעשות את זה לעצמך?'
"ואז, כשהיא אמרה 'אני בטוחה', אמרתי: 'אוקיי, אם את בטוחה, את חייבת להיראות מדהים".
כל כך הרבה מהחיים שלך התרחש מול מצלמות. התחרטת על זה אי פעם?
"אני לעולם לא אתחרט על זה. תמיד הרגשתי שאני אסירת תודה שיש לי את כל הזיכרונות האלה מתועדים ומצולמים. אולי אביט לאחור ואחשוב, 'אלוהים, מה לבשתי? למה האיפור שלי ככה?', אבל אוכל לשבת ולצחוק, ולחשוב שזה מצחיק כמה שהיה לי אכפת, כמה ממש־ממש רציתי להיות מפורסמת. אני יכולה לצחוק על זה כבר עכשיו. אלוהים אדירים, הייתי נואשת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
