הממשלה רוצה לחסוך בהוצאות בעקבות משבר הקורונה? למה לא לאחד ערים ורשויות ולחסוך עשרות מיליארדים כאן ועכשיו. בדנמרק וביפן קיצצו בהצלחה בלמעלה מחצי.
קודם כל קצת על מדינת חלם שלנו: בישראל 257 רשויות: 77 עיריות, 124 מועצות מקומיות, 56 מועצות אזוריות. מספר מנופח שצמצומו יביא לחיסכון תקציבי של כמה מיליארדים בתקציב המדינה. לראשי הרשויות יש 294 סגנים בשכר עתק, ובנוסף צריך לשלם גם למנכ"ל, גזבר, לשכות, נהגים, יועצים, דוברים ועוד מאות בעלי תפקידים.
בדנמרק היו 270 רשויות מקומיות בדומה לנו, והם צמצמו את זה ל-90 רשויות מקומיות. ביפן בתוך כמה שנים הורידו את מספר הרשויות המקומיות בלמעלה מחצי.
גם אצלנו כל מספר שנים עולות תוכניות גרנדיוזיות לאיחוד רשויות, שנועדו לחסוך בתקציביהן ולייעל את פעילותן. רובן המכריע מסתיים בקול ענות חלושה ונגנז בשם חשש מהמהלך. אולי כעת, כשברקע טלטת הקורונה הכלכלית, הגיע הזמן להבהיר לראשי הערים והמועצות, שמנעו עד כה את המהלך משיקולים אישיים, כי פשוט אין ברירה.
המשבר הכלכלי הגדול שפוקד אותנו צריך להביא להידוק חגורות ולצמצום הוצאות. הבחירה ברכיבים שיצומצמו היא תוצאה ישירה של לחצים פוליטיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשב לתומך נלהב ברעיון. עוד בימים שהיה שר האוצר בממשלת אריאל שרון הוא דיבר על התייעלות השלטון המקומי וקיומן של עד 150 רשויות מקומיות במדינה כולה. ראש הממשלה אינו היחיד שדיבר בנושא. למעשה, כל מספר שנים קמה דמות פוליטית להניף את הדגל. האחרון היה סילבן שלום שר החוץ לשעבר. נראה שלחצי השלטון המקומי הביאו את התוכניות להישאר בגדר תוכניות. עדיין מדברים על איחוד תל אביב ובת ים, לדוגמה, בעוד שנתיים-שלוש.
מדינה קטנה
אחד הדברים המקסימים בישראל הוא העובדה שיש לנו מדינה קטנה. תוך פחות משעתיים נסיעה אפשר להגיע לכל המקומות המרכזיים. ביום אחד אפשר פשוט לחרוש על כל המדינה. עובדה זאת לבדה מביאה רבים לשאול מדוע מדינה עם מימדים כאלה, בגודל של עיר גדולה בעולם, זקוקה ללא פחות מ-257 מנגנונים מסואבים של שלטון מקומי?
דאליית אל-כרמל. האיחוד עם עספיא כשל // צילום: רון אלמוג, ויקיפדיה
העלות התפעולית של כל הרשויות בישראל עומדת על כ-65 מיליארד שקל בשנה. מתוכם יותר מ-24 מיליארד שקל מופנים לתשלום משכורות. כ-28 מיליארד שקל מתקציב הרשויות הכולל מגיע מקופת המדינה. יתרת הסכום, כ-40 מיליארד שקל, מגיעה מהכנסות הרשות המקומית, כספים שמקורם העיקרי הוא תשלומי הארנונה.
בממוצע כל 36 אלף תושבים במדינה מאוגדים תחת רשות מקומית אחת. בראש כל רשות עומד בעל תפקיד המשלשל לכיסו בין 35 אלף ל-50 אלף שקל כל חודש (שכר יסוד התלוי בגודלה של הרשות). בנוסף, משלמת הרשות שכר למנגנון שלם של בעלי תפקידים הכולל לשכות, סגנים, יועצים, דוברים, נהגים, גזבר, מנכ"ל ועוד.
כדי להביא להתייעלות, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת שירותים לתושב וביצוע פרויקטים, עלה עוד בשנות ה-50' רעיון של איחוד רשויות. אולי כעת שר האוצר החדש ישראל כ"ץ יצליח להרים את הדגל בשם המשבר הכלכלי.
יש יתרונות רבים באיחוד הרשויות. התייעלות תקציבית, תיאום בין רשויות, צמצום הבירוקרטיה וקיצור הליכים. כמובן שיש גם חסרונות, כגון קושי להביא לידי ביטוי את צרכיו של האזרח. חיסרון משמעותי נוסף הוא העלות גבוהה של הליך האיחוד.
שיעור בהיסטוריה
בואו נחזור אחורה למהלכים של איחוד רשויות שבוצעו בעשורים האחרונים. האיחוד הראשון התרחש בשנת 1949, מטעמים פוליטיים דווקא, בין הערים תל-אביב ויפו. בעשורים שלאחר מכן בוצעו מספר איחודים מעת לעת, מתוך רצון לייעל רשויות כושלות או פחות יעילות.
התוכנית המקיפה לצמצום מספר הרשויות הייתה כאמור של ראש הממשלה נתניהו, לפני כשני עשורים. המספר הרצוי של 150 רשויות נקבע מתוך רצון להגדיר רף תחתון של 15 אלף תושבים לרשות מקומית. ההתנגדויות כיווצו את תוכניתו של נתניהו ובשנת 2003 אוחדו רק 27 רשויות, שהפכו בעקבות האיחוד ל-12.
בת ים. בדרך לאיחוד עם תל אביב? // צילום: אילן קוסטיקה, ויקיפדיה
אלא שכל האיחודים במגזר הערבי והדרוזי כשלו ובוטלו תוך זמן קצר. בין האיחודים שנותרו על כנם ניתן למנות את קדימה - צורן, כוכב יאיר - צור יגאל, מודיעין – מכבים - רעות, בנימינה - גבעת עדה, יהוד - נוה מונוסון וסביון - גני יהודה.
בשנת 2008 הכריז שר הפנים דאז מאיר שטרית על תוכנית איחוד נוספת, שתיישם את לקחי העבר. הרשויות שאמורות היו לעבור את הליך האיחוד: בת ים עם חולון, רמת גן עם גבעתיים, רחובות עם נס ציונה, רמלה עם לוד, קריית ביאליק עם קריית מוצקין, כפר סבא עם הוד השרון, קריית חיים החיפאית עם קריית ים, הרצליה עם רמת השרון וכפר שמריהו, אור יהודה ויהוד עם סביון, מעלות עם כפר ורדים ועוד. לאחר סיום כהונתו של שטרית בתפקיד שר הפנים נגנזה התוכנית, ומאז אין על הפרק הצעה לאיחוד רשויות.
קבוצות הלחץ, שעמדו על הרגליים האחוריות נגד יוזמות האיחוד הקודמות, ממשיכות לפעול גם היום. המתנגדים כוללים בין היתר ראשי רשויות ונציגים של ועדי עובדים.
מבט לעתיד
למרות ההתנגדות, בשלטון המקומי לא מתעלמים מהעובדה שהמצב הניהולי הכושל בו פועלות לא מעט רשויות מחייב התייעלות מערכתית. בשנת 2009 גיבשו משרדי האוצר והפנים יחד עם מרכז השלטון המקומי פיילוט להקמת אשכולות של רשויות.
פירושו של דבר הוא שיתוף פעולה כלכלי בין רשויות סמוכות על מנת להוזיל עלויות באמצעות הפעלת משאבים במאוחד.
אין ספק כי בתקופה זו, בה כלכלת העולם מצויה בטלטלה, השלטון צריך לתת דוגמה לאזרחים ולפעול לצמצום וייעול מנגנונים מנופחים.
- הכותב הוא עיתונאי נדל״ן לשעבר ושותף מייסד במשרד עורכי הדין K.A.S העוסק בדיני מקרקעין ודיני משפחה